אור וחושך משמשים בערבוביה

כמו בק.ג.ב || כך הרגישה בהר הבית העולה מרוסיה

הרבנית רבקה שמעון בהר הבית

הרבנית רבקה שמעון עלתה להר הבית. היא מספרת על הצעקות של הערבים, על בקבוק מיץ תופת שנתפס אצל אחת העולות, על השוטרים והקצינים ועל הבחירות המתקרבות.

מאת: הרבנית רבקה שמעון

יש ימים והמשיח בסגול, יש ימים והמשיח בלבן,יש ימים והמשיח בשחור. זהו משפט שאמר אותו יהודי צדיק ויקר , מגדולי המיישבים בשומרון, מחותני משה זר הי"ו.

היום היה לי כזה יום. חושך ואור משמשים בערבוביא. קבעתי לעלות להר הבית עם כלה בשם אורנית, שהסתבר לי שחתנה מרחובות הוא בן של הזוג שעלו אתי להר הבית לפני שנה בר"ח אדר. לכלה שמתחתנת מחר הצטרפו עוד נשים. שתי נשים שיצאו בחמש בבוקר מחיפה, אחת מהן עם תינוק. ועוד זוג עם תינוקת משכונת בית ישראל.. גם רחל גנקין ממעלה אדומים, חברה בתנועה, השכימה קום בבוקר ומהרה להיפגש אתי. רחל גנקין, עולה ממדינות חבר העמים, המתגוררת במעלה אדומים, למדה קורס מקדש עם רחל סלע וצפורה פילץ. היא כבר עלתה בעבר.

אלא דא עקא, שבבידוק מצאו אצלה בקבוק קטן של מיץ ענבים. תכננה רחל בהמשך לעשות ברכות מגע אש, אבל גזר המפקד בבידוק, הבקבוק מוחרם ורחל לא עולה היום להר הבית. כל הפצרותיי והכרותי עם השוטרים במקום לא הועילו. בעודי עומדת וממתינה ראיתי כיצד נוהגים בנו איפה ואיפה. נכנס תייר עם מצלמה גדולה, שלנו בדרך כלל לא מאשרים להכניס להר הבית, ואחרי היסוס מה השוטר שעמד שם איפשר לו לעלות עם המצלמה.

העלייה עברה עלינו בליווי צעקות של קבוצות גברים ונשים מתלהמות שצילמו אותנו וגם קראו לעומתנו- לך מפה! לא היה מקום בו לא תפסו הללו מקומות ישיבה וכשאנו מתקרבים הם צועקים ובקושי מאפשרים לדבר.

כשהגענו לצד הצפוני היה כזה רעש, שסטיתי הצידה עם הכלה כדי להגיד לה כמה דברים באינטימיות. אך השוטר כעס עלי- למה את עוזבת את הקבוצה שלך? בואי תלכי עם כולם ביחד.

אמרתי לו, אני לא יכולה לדבר בכלל, כי הערביות שלך מפריעות לי.

השוטר לקח הערה זו באופן אישי וקילל אותי- "את יש לך פה מלוכלך." אך אני התעלמתי ממנו. "אני בכלל כבר לא רוצה לעבוד פה." אמר בכעס.

בסוף הסיבוב התיישבנו בנחת על גדר אבן במערב והוצאנו את ברכות מגע אש שהבאנו. 

הקבוצה נהנתה מהעלייה. אחת הנשים שהגיעה מחיפה שוחחה שיחת הכנה מקדימה עם רחל סלע, ורחל ספרה לה על הערביות והקבוצות הממתינות לנו. לכן, זה לא הפריע לה כל כך.לכלה זו היתה חוויה מדהימה, אבל אני יצאתי במפח נפש.

הקצינים,אבי ביטון וארז תבור שפגשתי לקראת העלייה אמרו לי :"איפה היא, (על רחל) תביאי אותה," יתכן והיו מאשרים לרחל לעלות, אך היא נעלמה לי.רק כשהגעתי הביתה התברר לי שעצרו אותה לחקירה, עכבו אותה, ודרשו ממנה להחתים מישהו ערב שהיא לא עולה להר הבית 15 יום. 

בשיחה שהיתה לי עכשו עם ארז תבור, שבה דיווחתי לו על כל האירועים, נחשו במי הוא צידד? באותו שוטר שקלל אותי ואמר לי שיש לי פה מלוכלך. "השוטר הוא שוטר של כל אזרחי ישראל" אומר ארז .

גם אני חושבת שהשוטר הוא שוטר של כל אזרחי ישראל. אבל בהר הבית השוטר מתגלה בפועל כשוטר שלא אכפת לו שאני כמדריכה לא יכולה לדבר. לא אכפת לו שערביות חוסמות את דרכי, שערביות צועקות כנגדי, שבכל פינה משבשים לנו את העלייה. הוא מתנהג כשוטר של פלח אוכלוסיה אחד בלבד.

צר לי, עם כל הזכות שאני מלמדת על שוטרי ישראל, בהר הבית,הם לוקחים צד. הם אמנם שומרים עלי, אבל הם לא מאפשרים לי לדבר.

בהתייעצות עם עורך דין הדרכתי את רחל לדרוש לעמוד בפני שופט. אחרי שדרשה זאת שינו את הדרישה והיא חתמה על שחרור בערבות עצמית. ברוך ה' היא השתחררה. היא סובלת מסחרחורת, מהלם, ותחושתה, כמי שעלתה מברית המועצות היא, שעברה אירוע חקירה של ק.ג.ב.

ואני מצפה לבחירות. מייחלת בקוצר רוח. לראש ממשלה חדש. לשר משטרה חדש. לשר פנים חדש, לשרת משפטים חדשה, למערכת משטרתית ומשפטית שתהיה של כל אזרחי ישראל. במיוחד מערכת כזו שאוהדת ומצדדת בזכותם של יהודים שמצאו במדינה מפלט אחרי אלפיים שנה. בהר הבית.