הרקע הרעיוני והרקע ההלכתי לדיון בהשאת משואות בראשי חדשים

חידוש השאת המשואות בימינו || מאמר תורני

ייחודו של ראש חודש טבת, נר שביעי של חנוכה

מאת: פרופ' הלל ויס

בשנה שעברה נתחדש ענין הפקת שמן זית זך כתית למנורה הטהורה כהלכה (רמב"ם, משנה תורה, הלכות אסורי מזבח). לקחים רבים נלמדו. היום, יום שני בשבת, ט"ז בכסלו תשע"ה התקיים מסיק זיתים בטהרה  בגולן והופק השמן הטהור בבית הבד בקצרין, תוך המנעות מטומאת מת בלימוד ובהשגחת הרב עזריה אריאל שליט"א ואנשי מכון המקדש. המכון הכין  כדים  חדשים בפיקוח לשם אצירת השמן וסגירתו והשגיח על כל תהליכי היצור שלהם. ייצרנו בשנה שעברה מנורת עץ צבועת זהב דמוית מנורת המקדש שהודלקה לנוכח מנורת המקדש מזהב טהור שייצר המכון בשנים האחרונות והניצבת בתיבת זכוכית[אקווריום] במעלות הרובע הפונות אל הר הבית. האירוע התקיים אור לחודש טבת בתהלוכה חגיגית והדלקה על ידי כהנים במדיהם ובסיעתא דשמיא יתקיים השנה.

כיון שראש חודש [ל כסלו] (עדות ראיה רק בל' לחודש.[הסיכוי בכ"ט קטן ביותר, עבר ל'  לעיבורו של החודש הקודם ולא נראה כבר קידשהו שמים) הודלקו משואות לבשר ראש חודש בכ"ד מקומות בארץ. לא הייתה בשנה שעברה עדות בבית דין.

מה ענין מנורת המקדש למשואות ראש חודש.  מצוות מנורה לחוד וקידוש החודש לחוד. הרי לכאורה זה צירוף מקרים שבנר השביעי[אולי המערבי, תלוי בשיטת ההדלקה ובהעמדה] הממלא את המנורה עם הטבת נרותיה והטבתה פורץ ראש חודש לעולם ואולי כאן עולות השאלות בדבר חידוש מנהג  המשואות בזמן הזה עם ראייה של הלבנה בהתחדשותה בזמן הזה בסימן מלכות בית דוד הקרבה. זאת על ידי מסירת וגבית עדות בפני בית הדין מבלי לשנות את חשבון הלוח וקידוש החודש המתקדש במולד הממוצע זה 1654 שנה על פי חשבון (לפי המסורת, שאחד המקורות הקדומים שלה הוא באיגרת רב האי גאון, תקנה זו תיקן הלל בשנת ד'קי"ט (359). תאריך זה מקובל גם לפי ראיות היסטוריות עקיפות).  כמו שבדיון שלנו בחידוש יובל מדרבנן יש מצוה לספור ראה פסקי הסנהדרין באתר:  פסק חלות 'ירושה שלישית'[י"ט במרחשון, תשע"ה] (ופסק ספירת שמיטין ויובלות בבית דין  בזמן הזה[כ"ו מרחשוון, תשע"ה]) ויש מצוה לקדש.

כידוע החשמונאים כשחנכו את המקדש לא הדליקו חנוכיה בת שמונה נרות אלא העלו במנורה הטהורה[בין הטבילוה ובין אם לאו] שמן מפך אחד של שמן טהור בחותמו של כהן גדול[למרות שיכלו להדרש לטומאה  דחויה בציבור]  ולשנה הבאה קבעום לשמונת ימי הלל.

א. על פי הרמב"ם וחלק מנושאי כליו מצווה לקדש החודש בראייה על אף החשבון הידוע (אריה שטרן, שיטת רס"ג בקידוש החודש. תחומין תשס"ג, כ"ד 297-287) כשמתקיימים התנאים בעניין בית הדין או הסמוכים בארץ ישראל או המומחים. (שם, 289: במשך-חכמה [פרשת בא, ד"ה החודש הזה לכם] הסביר את שיטת הרמב"ם, שהלכה למשה מסיני היא שאם יש סנהדרין, חייבים לקדש בפניהם על פי ראייה ואם יש בית דין סמוך, הרשות בידו לקדש-או על פי ראיה או על פי חשבון; וכשאין בית דין סמוך, חייבים לקדש על פי חשבון. ומה שכתב הרמב"ם שאנו סומכים על חשבון בני א"י-הלך בזה לשיטתו, שבני ארץ שיראל יכולים לחדש את הסמיכה, כמבואר בהלכות סנהדרין ד' יא. וא"כ לכלל ישראל היושבים בארץ ישראל יש כוח של סמוכים, ולכן חשבונם הוא המחייב {כל סמך זה רצה מהר"י בירב לחדש את הסמיכה} המקור לצורך בבית דין סמוכים מעיקר הדין, ובאפשרות להסתפק במומחים שאינם סמוכים הוא בגמרא ר"ה כב,א: "עדות זאת תהיה מסורה לכם", ובב"ב קכא,א, שם נאמר שלקביעת מועדים צריך מומחים.[..] על אפשרות פירוש אחרת בדברי הרמב"ם ראה בירור הלכה למס' ראש השנה כ,א ציון א, אולם לדעתי זאת מסתברת יותר.)   שהתקין לדורות. ענין קידוש החודש בראייה הוא המצווה הציבורית הלאומית הראשונה שנצטוו בה ישראל, כעולה גם מדברי רש"י "למה פתח בבראשית" (חזקוני בראשית פרק א - בראשית פרש"י אמר רבי יצחק לא היה צריך וכו' לפי שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. וא"ת הרי שבע מצוות מצות מילה וגיד הנשה קדמו למצות החדש מצוה ראשונה, אלא י"ל הא דקרי לה בפרש"י למצות החדש מצוה ראשונה לפי שהיא ראשונה למצוות שנצטוו ישראל עליהם במעמד כולם. פירש רש"י למה פתח בבראשית משום כח מעשיו וכו').  הקב"ה בורא העולם ומנהיגו ציווה  לבית הדין של עם ישראל לקדש חדשים בעדות הראייה: החודש הזה לכם ראש חדשים [שמות, יב,ב] לפי שכך ברא עולמו בשני המאורות הגדולים: "בראשית פרק א,ב: וְהָי֤וּ לְאֹתֹת֙ וּלְמ֣וֹעֲדִ֔ים וּלְיָמִ֖ים וְשָׁנִֽים: עד שהיו מחללים את השבת כדי לקיים מצווה זו ורק לאחר תקופת אביי ורבא משקלקלו הכותים או הביתוסים או המינים ואולי נוספו קשיים נוספים החודש מקודש בחשבון ועדיין ישנן דעות חשובות שגם היום יש צורך לקדש החודש על אף החשבון על ידי בית דין כפי שכתב הרב אליעזר וואקס בספרו 'נפש החיה' וכפי שהנהיג יהודה עציון משך חדשים אחדים בשנת תש"ס.

ב. "כזה ראה וחדש"  בנושא. לאירועי קידוש החודש הנ"ל שהיו מתקיימים על מדרגות שערי חולדה  באו כל חודש רבנים חשובים כמו הרב ליאור הרב גדעון פרל שכתב על מנהג זה לחדשו עוד בשת 1959 ואחרים.

ג. לאחר שקמה המסגרת המכונה סנהדרין הנהיג הסנהדרין לתרגל עדי ראש חודש על ידי מומחים שראו את הלבנה ובאו להעיד בפנין שהיו בדרך כלל העדים ד"ר רוי הופמן וגקסון  מהאגודה לצפייה בירח ראש חודש והביאו מלבד העדות וחקירתה כדין תמונות שאותן צילמו. לפני כשנתיים נשמעה עדות כזאת בהר הבית.

ד. השאת משואות - הדלקת לפידי אש בראשי ההרים, כדי להודיע שנתקדש החודש. 

בראשונה היו מודיעים באיזה יום קידשו בית דין את החודש על ידי הדלקת לפידי אש בראשי ההרים.כיצד היו משיאין משואות? מביאים מוט ארוך של ארז, ומקלות עץ דקים, ועצי שמן, ונעורת של פשתן, וקושרם בחבל בראש המוט, ועולה לראש הר הזיתים ומדליק בהם אש, ומוליך ומביא את המוט הבוער מצד אל צד, ומעלה ומוריד אותו, עד שהוא רואה את חברו שהוא עושה כך בראש הר סרטבא, וכך היו עושים העומדים בהר גרופינא ובהר חוורן ובהר בית בלתין; ומבית בלתין לא זזו משם, אלא מוליך ומביא ומעלה ומוריד את המוט הבוער, עד שהיה רואה את העיר פומבדיתא שבבבל כמדורת אש, שכן כל אחד ואחד היה נוטל אבוקה ועולה לראש גגו, לפרסם את קידוש החודש, וכך היו יודעים גם המשיאים בבית בלתין, שבני בבל ראו כבר את משואותיהם והם מוסיפים להפיץ את הודעת קידוש החודש במקומותיהם. 

בתקופה מאוחרת יותר (משום מעשה שהיה) ביטלו חכמים את השאת המשואות, והתקינו שיהיו שליחים יוצאים להודיע באיזה יום קידשו בית דין את החודש. 

בגמרא (ר"ה כג, א) מובאת ברייתא: "אין משיאין משואות אלא על החודש שנראה בזמנו לקדשו, ואימתי משיאין? לאור עיבורו", כלומר, שלא היו משיאין משואות אלא כשקידשו בית דין את החודש ביום שלושים, ואז היו משיאין ביום שלושים בערב, להודיע שהחודש שעבר היה חסר - בן עשרים ותשעה יום, והיום שעבר היה ראש חודש. ואם יום השלושים שנתקדש בו החודש חל להיות ביום שישי, היו משיאין משואות במוצאי שבת. אבל אם לא נתקדש החודש אלא ביום השלושים ואחד לא היו משיאין משואות כלל, וכך ידעו, שאם אין משואות, ראש חודש הוא ביום השלושים ואחד. 

שפעם אחת עיברו בית דין את החודש, היינו קבעו ראש חודש ביום השלושים ואחד, ולא היו צריכים למשואות,  אבל הכותים השיאו משואות ביום שלושים בערב והתעו את ישראל לחשוב שנתקדש החודש ביום השלושים.

מטרת השאת משואות בזמן הזה להמשיך החשמונאים ולהיות מן המדליקים

להודיע ריבונות התורה מציון  וכיבוש כל ארץ ישראל באור המקדש. הגמרא הדנה בנושא במסכת ראש השנה מציינת הפסוק כי מציון תצא תורה  כביטוי לעדות החודש והכרזתו על ידי בית דין. כיום שכל הארץ מאויימת בפרט בכל האזורים ההררים על ידי הכותים של זמננו מצווה לפרסם שהחוק הוא חוק התורה- החוק הלאומי היחיד ! של עם ישראל היוצא מלשכת הגזית והגם שאיננו יושבים בה עדיין אבל יכולים לבקר בשוליה אנו מפרסמים שמקור האור והחוק והחכמה היראה הוא מציון ומבית הדין, יזכה לשבת על מכונו במילואו במהרה בימינו. וכיוון שמרד החשמונאים כנגד היוונים והמתיוונים שפשטו ידם בישראל במילתם בשבתם ובבנותיהם  יש מצווה להודיע על ריבונות עם ישראל בחוק בראשית שברא השם את עולמו כעדות לראשית ישראל ושאריתו קודש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו רעה תבוא עליהם.

הריבונות בעבודת השם במקדש . הן במנורה "להעלות לפני נר תמיד" ואינו צריך לאורה אלא למענכם ולחברה אור המנורה ביום המופלא, יום שבעת הנרות כבמנורת זכריה, סמל המדינה של אמת, בראש חודש טבת בפרט שחל בלמד להעיד כי אילולי בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי.

כיון שאנו בוני המקדש היום ובעתיד ותנועות המקדש עוסקים כל הזמן בתרגולים כדי לחנך עצמנו והציבור בעבודת המקדש יהיה זה עוד תרגול נוסף לפרסם מצוות הראייה והעדת בבית דין במשואות מבלי לפלפל במעמד בית הדין שאפשר לראותו גם כתרגול וכהכנה לסנהדרין בלשכת הגזית וגם כבית דין של ממש שכל הרוצה יבוא ויצטרף והעיקר הפצת המנהג להדליק משואות ראש חודש.