במה נבחר בבחירות הקרובות?

בוחרים בבית הבחירה || לעם ישראל דרוש חזון

מה חסר לנו? למה אנחנו רצים מבחירות לבחירות ולא מרוצים? למה למרות הצבא החזק שלנו, אנחנו מרגישים מופלים ומאוימים? למה למרות המצב הכלכלי הטוב יחסית רע לנו? למה נראה שכבר כמה שנים מדינת ישראל מדשדשת במקום?

↓ מסתכלים אחורה, לומדים ורצים קדימה

ניצני הגאולה שהחלו לפעם בליבות שלומי אמוני ישראל, יצרו התנגדות עזה אצל רבים וטובים מסיבות שונות. ככל שתהליך שיבת ציון הפך למעשי יותר, כך לצד הכמיהה העזה לשוב לציון, נוצרה התנגדות עזה בקרב חלקים אחרים מבני עמנו, הן מהצד של שומרי המצוות הנוהגות בגלות והן מצד פורקי העול.

לצערנו הרב, מי שהכריעו את הכף היו הפוגרומים באירופה, ועלה על כולם היטלר ימ"ש. בעקבות השואה הויכוחים הפכו ללא משמעותיים וחלק גדול משארית הפליטה, גם אלו שהתנגדו לציונות, עלו ארצה והפכו למעשה שותפים בשיבת ציון באופן מעשי.

ב"ה הקדוש ברוך הוא האיר את פניו, אדמת ארץ ישראל נותנת את פירותיה לשבי ציון בעין יפה, המדינה משגשגת, אויבינו שקמו עלינו הוכו שוק על ירך, כבשנו את ירושלים, יהודה, שומרון, עזה, סיני והגולן בשישה ימים ועוד ועוד. אלא שבדרך שכחנו את המטרה שלשמה חזרנו ארצה. המשכנו להשתמש במונח "ציונות", אבל שכחנו את ציון.

ואמנם, בשנים האחרונות הכל נראה תקוע. אין חזון, אין שלום, אין אחדות. אפילו הוזי השלום עם הערבים, כבר לא מדברים על "שלום", אלא על "תהליך מדיני". לא רק שאין חזון, אלא שמי שמעז להרהר בקול על החזון עטים עליו להשתיקו ולבלום אותו.

ההיסטוריה חוזרת

דבר דומה, אך קיצוני פחות, קרה גם לשבי ציון שעלו מבבל בימי עזרא ונחמיה. שבי ציון עסקו בבנין החומרי של הארץ.

המצב הביטחוני והמדיני היה קשה ומורכב, הגויים שהגיעו לארץ על ידי מלך אשור, תבעו בעלות על הארץ ושותפות בבנין בית המקדש. לשבי ציון לא היתה עצמאות והם היו נתונים לחסדי מלך פרס, אשר אסר עליהם להמשיך בבנין המקדש.

המצב הכלכלי היה בכי רע והושפע לרעה גם מהמצב הביטחוני המעורער. הנביא מתאר שנות בצורת קשות ללא גשם וללא יבול. ערך של הכסף ירד בהתמדה - אינפלציה דוהרת.

מצבם הרוחני של העולים היה ירוד משאנו מכירים היום, נישואי תערובת היו נפוצים מאוד ואפילו בניו של הכהן הגדול היו נשואים לנשים נכריות. עשרה יוחסין או מסווגי יחוסים מפוקפקים עלו מבבל, אשר חלק היו מפוקפקים ביותר - ממזרים, נתינים, אסופים, שתוקים וכו'.

לאור כל זאת, הגיוני היה ששבי ציון יתרכזו בבנין הארץ, בחיזוק המעמד המדיני של שבי ציון וכמובן בתיקון המצב הרוחני. ואילו את בנין בית המקדש, היה עליהם להשאיר דורות הבאים לימים טובים יותר, מה עוד שיש צו מפורש מהמלך האוסר על בנין המקדש.

בלי תירוצים

בין העולים היו שלושה נביאים זקנים שחזרו מבל עם שבי ציון. אחד מהם היה חגי הנביא, שהכיר היטב את המצב המורכב ויחד עם עזרא הסופר ושאר מנהיגי הדור, היה שותף מלא בשיקום הרוחני של העם. חגי היה מודע לרוח העם, הוא הכיר את הצו המלכותי האוסר על הקמת המקדש ושמע את דברי הרבנים שאמרו שאין זה ראוי להקים בית מקדש במצב כה ירוד.

אבל הוא לא נכנע ולא העלים את החזון וכך בלשונו: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת". חגי דוחה מכל וכל את טענות העם וקורא: "הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב?".

חגי הנביא אומר לעם שהוא מודע למצב הכלכלי הקשה: "זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט אָכוֹל וְאֵין לְשָׂבְעָה שָׁתוֹ וְאֵין לְשָׁכְרָה לָבוֹשׁ וְאֵין לְחֹם לוֹ וְהַמִּשְׂתַּכֵּר מִשְׂתַּכֵּר אֶל צְרוֹר נָקוּב", אך הוא מסביר שהמצב נוצר עקב העיכוב בבנין בית המקדש: "...יַעַן בֵּיתִי אֲשֶׁר הוּא חָרֵב וְאַתֶּם רָצִים אִישׁ לְבֵיתוֹ. עַל כֵּן עֲלֵיכֶם כָּלְאוּ שָׁמַיִם מִטָּל וְהָאָרֶץ כָּלְאָה יְבוּלָהּ. וָאֶקְרָא חֹרֶב עַל הָאָרֶץ וְעַל הֶהָרִים וְעַל הַדָּגָן וְעַל הַתִּירוֹשׁ וְעַל הַיִּצְהָר וְעַל אֲשֶׁר תּוֹצִיא הָאֲדָמָה וְעַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל יְגִיעַ כַּפָּיִם"

הפתרון המתבקש של הנביא לפתרון הבעיות שהוזכרו: "עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת..." הנביא מבין את הרתיעה מבנין המקדש במצב הקשה ומהתוצאה העלובה ביחס לבית הראשון שבנה שלמה המלך. חגי מבטיח בשם ה' שכל תוצאה תתקבל ברצון ובלבד שלא יתבטלו מבנין המקדש: "וְאֶרְצֶה בּוֹ וְאֶכָּבְדָה אָמַר ה'" ולא רק זו, אתם תבנו את המקדש ורוח ה' תשרה בו: "וַהֲבֵאתֶם הַבַּיִת וְנָפַחְתִּי בוֹ".

הנביא לא מסתפק בעתיד הקרוב, אלא מנבא גם על העתיד הרחוק יותר: "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן אָמַר ה' צְבָאוֹת וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם נְאֻם ה' צְבָאוֹת." ומה באשר לצו המלכותי? הרי גם אם נצליח לבנות את הבית, נשלם על כך מחיר יקר. הנביא לא מתעלם מהבעיה ומבטיח: "וְהָפַכְתִּי כִּסֵּא מַמְלָכוֹת וְהִשְׁמַדְתִּי חֹזֶק מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם וְהָפַכְתִּי מֶרְכָּבָה וְרֹכְבֶיהָ וְיָרְדוּ סוּסִים וְרֹכְבֵיהֶם אִישׁ בְּחֶרֶב אָחִיו."

חגי היה חריג מאוד. נדמה שהוא הנביא היחיד שנבואתו הצליחה להעיר את עם ישראל ולפעול את פעולתה באופן מושלם: וַיָּעַר ה' אֶת רוּחַ זְרֻבָּבֶל בֶּן שַׁלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶת רוּחַ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת רוּחַ כֹּל שְׁאֵרִית הָעָם וַיָּבֹאוּ וַיַּעֲשׂוּ מְלָאכָה בְּבֵית ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵיהֶם."

ואנחנו???

אנשי כנסת הגדולה סידרו את התנ"ך והשאירו בו רק נבואות עם משמעות לעתיד. הם ידעו שחגי זכריה ומלאכי חותמים את הנבואה לדורות רבים ולא סתם הם ראו בנבואת חגי נבואה שמתאימה לא רק לדורו. כך אמרו חז"ל: "הרבה נביאים עמדו להם לישראל, כפלים כיוצאי מצרים, אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לא נכתבה" (מגילה יד.), כלומר, נבואת חגי נכונה גם לימינו.

נחזור למה שכתבנו בראש, רק לאחר שקיבלנו מכות קשות וכואבות, נאלצנו לשוב לארצנו בהמונינו, לבנותה ולהקים בה שלטון יהודי. רק לאחר שהמצרים סגרו את מיצרי טיראן ומדינות ערב התכוננו לבצע בנו את זממם, נאלצנו לכבוש את ירושלים ושאר חבלי נחלתנו. ובעוונותינו הרבים, חיפשנו תמיד את הרגע הראשון בו נוכל להיפטר מהמתנות שקיבלנו ולצערנו הצלחנו חלקית - החזרנו את הואקף הירדני להר הבית, מסרנו את סיני למצרים, הפקרנו את ערי יהודה ושומרון ואת עזה למחבלים.

לא צריך נביא כדי להבין ש:"בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם...". אין צורך למנות את כל האסונות שאנחנו מביאים על עצמנו. וכמו שאמרו חז"ל: "מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה". נראה שדרך המלך לצאת מהבוץ היא כדברי הנביא: "עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת!". נתחיל לפי הסדר של הנביא - נעלה בהמונינו להר הבית וניגש לבניינו.