צלמת בהיכל

תיעוד המקדש שבדרך || גלי תיבון

לא לגמרי ברור מדוע חילונית אדוקה רודפת עם מצלמתה אחרי טקסי פולחן נשכחים – אך כך או אחרת, מעקבה הממושך של גלי תיבון אחרי פעילות תנועות המקדש הפך אותה למצויה בעניינים יותר מרוב הפעילים. ככלות הכל, כמה מהם מתעדים כמותה את התפתחות ארגוני הר הבית כבר כמעט שני עשורים? * הצצה מדגמית לפרוייקט התיעודי

↓ מצלמת תהליך בהתהוות - בנין המקדש

תרגול קרבן הפסח, ירושלים, י' בניסן תשע"ד. תלמיד בית הספר לכהנים
עומד על מזבח שהוקם לצורך התרגול. בידיו מגש אֵמורים מדמוי-הקרבן רגע
לפני שהוא מושלכים ללהבות. קשה להאמין שכל זה קרה בשנת 2014.

גלי תיבון מצלמת כבר מגיל 14. היא דור תשיעי בירושלים, ונראה לה, היא לא ממש סגורה על זה, שגילה הוא 41. הנטיה לתחום הגיעה אליה ככל הנראה מסבא שלה, שבתי נגבי ז"ל. הוא היה צלם מתוסכל שמהצד כיהן גם כסגן ראש עיריית ירושלים. את סודות המקצוע למדה בקורס של מוזיאון ישראל, ילדה יחידה בין מבוגרים. 19 שנים היא צלמת עיתונות, 14 מתוכן היא עובדת עבור העיתונות הצרפתית.

תירגול קרבן שתי הלחם, הר הזיתים, סיוון תשע"ג.
הרב ברוך כהנא בבגדי הכהונה שלו כשברקע הר הבית וכיפת הסלע.
כאן, כברוב הצילומים, קיים משהו שמנותק מהכאן ומהעכשיו.

תיבון מקדישה לטובת המצלמה גם הרבה משעות הפנאי שלה. במסגרת הזו משתנה תחום הסיקור שלה. כשהדברים תלויים בהעדפתה האישית היא מעדיפה לתעד טקסים פולחניים מסעירים, יהיו שיאמרו מזעזעים, ובהיבט היהודי זה אומר שהיא חוברת לפעילי המקדש. פתאום התברר לה שהיא חולקת עם הללו לא מעט תחביבים משותפים. למשל, נסיונות התחמקות מהמשטרה לטובת מעמדות מסתוריים שהעיר שלה לא ראתה כבר אלפיים שנה.

תרגול הדלקת המנורה, ירושלים, חנוכה תשע"ד.
כהן מדליק מנורה מוזהבת בעלת שבעה קנים,
הסמל המזוהה ביותר עם העם היהודי וגם סמל המדינה.

התמונות שצילמה מוצגות בתערוכות ובפסטיבלי צילום בעולם. בין השאר בניו דלהי שבהודו, בצרפת, בקמבודיה ובארצות הברית. בשנים האחרונות נבחרה כצלמת השנה של wpo – תחרות לונדונית יוקרתית, זכתה לפרס מהפרלמנט באתונה, לשני פרסים בתחרות צילום של אונסק"ו בשיתוף עם האגודה הסינית לפולקלור בבייג'ין, כמו גם לפרס בפסטיבל הצילום של וושינגטון. בשנת 2011 נבחרה לאחת מ-15 הצלמות המובילות באסיה.

סופרת כבשים

איך הגעת, חילונית גמורה, לתחום עניין דתי כל כך?

ירושלים, חנוכה תשע"ה. בגדי הכהונה שלובש הכהן הזה כה תנכ"יים,
ויחד עם רקע ציור הקיר נוצר כאן רגע מיוחד שמשקף הרבה מהכמיהה של פעילי המקדש.

"רוב הפרוייקטים שלי עוסקים באמונה ובדת – שני מושגים שלא תמיד קיימת זהות ביניהם. תיעדתי במצלמתי כנסיות וזרמים שונים הפועלים סביב מתחם כנסיית הקבר. חלקם עתיקים מאוד, כדוגמת קהילות שדוברות ארמית בדיאלקט שהיה נהוג בארץ בימי הבית השני. נסעתי גם להודו ולאתיופיה לצלם שם עליות לרגל שגיליתי בהן אווירה תנ"כית ממש. השתתפתי בהמוני אירועים דתיים אך לא כל אירוע דתי הוא בהכרח גם רוחני, כזה שמרגישים בו את האנרגיה של האנשים. אינני יודעת אם לכנות אותה 'קדוּשה', אבל מדובר בסוג של אנרגיה שאיננה יומיומית. רק במעט מאוד פעמים מכל עשרות ומאות האירועים הדתיים שבהם נכחתי ניתן היה להרגיש את האנרגיה הרוחנית הזו, וזה נכון הן לטקסים יהודיים והן לטקסים נוצריים. הרוח הזו היא בעצם הדבר שכולנו מחפשים בעולם ככל שהוא נעשה מודרני וחומרני יותר. אנו מחפשים את השורשים, את הרוחניות, משהו שיענה על חסכים שהקידמה והטכנולוגיה יוצרות".

ומצאת את העניין הרוחני הזה בתנועות המקדש?

תרגול קרבן הפסח, ירושלים, י' בניסן תשע"ג.
המזרק מועבר מכהן לכהן בכדי שדם הגדי דמוי-הקורבן לא יקרוש.

"בחלק מהאירועים כן ובחלקם לא. בשנים האחרונות אירועי המקדש חזותיים יותר ומיועדים בעיקר לקרב את ההמונים לעניין. ברגע שמציבים במעמדות הללו מיקרופון ותאורה, בעיניי זה פוגם מעט ברוחניות המעמד. מצד שני, בוא נזכור שהתחושה הזו של הקדושה היא באמת נדירה. זו אנרגיה של קהל המתפקד כגוף אחד שמופיעה רק כשכל המרכיבים מצליחים לעבוד יחדיו. הרגשתי תופעה כזו למשל בתפילה השומרונית, והיא נוצרה דווקא הודות לקצב תפילה מונוטוני מאוד שגורם לשומרונים להתנתק מהעולם המציאותי ולהתרכז רק במעמד שבו הם נמצאים".

תיבון מודה שבמובן מסויים היא נטע זר באירועים הללו: "בתחילת הדרך, כשהגעתי לאירועים של מה שהוגדר לימים תנועות המקדש, הפעילים שם היו חשדנים מאוד. לא ידעו איך לתייג ולקטלג אותי. באותה מידה, כשצילמתי בכנסיות בעיר העתיקה והייתי מופיעה שם בחמש בבוקר, היו משוכנעים שם שאני מונעת מאיזו אג'נדה נסתרת בעניין. לאט לאט הבינו בכל המקומות שזה פשוט נושא שמסקרן אותי, ולמדו לקבל אותי ואת המצלמה".

תרגול קרבן הפסח, הר הזיתים, תשס"ד – שיא האינתיפאדה השניה.
כפי שניתן לראות מדובר במספר כלל לא גדול של משתתפים.
חלק מהנוכחים פעילים בארגוני המקדש גם כיום.

תיבון החלה לעקוב אחרי פעילות תנועות המקדש בסוף שנות התשעים, עוד כסטודנטית, לאחר שלאחד מהמעמדות שקיימו הפעילים התגלגלה במסגרת צילומי חדשות. היא גילתה לפתע בעצמה משיכה לעניין. "היה מדובר אז ממש בקומץ משוגעים לדבר ונושא המקדש היה טעון הרבה יותר מאשר היום, תפוח אדמה לוהט שעורר המון חששות. זה התחיל בהצצה פה ושם בעיקר סביב השאיפה של אותם אנשים להקריב קרבן פסח בהר הבית, ומעצרים בשל עילות וטרינריות של פעילים כדוגמת נעם פדרמן ויהודה גליק וכל מי שצעד עם גדי בסביבות הפסח בירושלים.

"בשכונת אבו תור בירושלים היה קיים אז תנור מיוחד לצליית קרבן הפסח או העז דמוי-הקרבן, שהיה שייך לגרשון סלומון וליהודה עציון. באותו הזמן היה קשה מאוד לגלות אפילו היכן יתקיימו המעמדות המדוברים. זה דבר שעבר מפה לאוזן. הבנתי שקורה משהו, וכשניסיתי לברר שלחו אותי למקום מסויים, ושם חיכה לי אדם נוסף שהפנה אותי למקום אחר וכדומה. גם התקשורת לא היתה מפותחת כמו היום.

"היחס לנושא הזה בציבור בישראל השתנה מקצה לקצה בשנים האחרונות. גם רמת האירגון של המעמדות הללו השתפרה מאוד והקהל המשתתף גדל לאין שיעור. בעבר אפשר היה לספור על אצבעות שתי ידיים את כמות המשתתפים בטקסים הללו. לתחושתי, השינוי הגדול התרחש לפני שנתיים, באירוע תירגול קרבן הפסח שהתקיים בשכונת נוף ציון. הסתכלתי סביבי ואמרתי לעצמי שכל מה שחסר בכדי להפוך את המעמד הזה להפנינג משפחתי, הם מתקני מתנפחים וצמר גפן מתוק".

תרגול קרבן הפסח, ירושלים, י' בניסן תשע"ד.
הילדים מתקבצים סביב האש הצולה את הזבח, ולכל אחד מהם הבעה אחרת.
עד היום אני תוהה כמה מהם נשארו עד הסוף ואפילו אכלו מהבשר.

וכשזה הופך להמוני את מטבע הדברים מאבדת עניין?

"לא. אני רואה את נושא המקדש כתהליך בהתהוות וכעניין שתופס תאוצה. ניתן לראות את התהליך למשל בהקמתו לאחרונה של בית הספר לכהונה במסגרת מכון המקדש. האירועים סביב המקדש הם כיום ציבוריים וזה משקף היטב את השינוי בדעת הקהל ובדינמיקה שמתרחשת בחברה בישראל. פעם זה היה על גבול המוקצה מסיבות פוליטיות או פוליטיקלי קורקט, ואילו היום קהל גדול מגיע ותומך. באותו אופן, בכל ההיסטוריה של הכנסת לא התקיימו כל כך הרבה דיונים בכנסת בנושא הר הבית כפי שהתקיימו בשנתיים האחרונות. החשיפה בפייסבוק וביוטיוב ובכלל בתקשורת לנושא מגדילה את היכולת של התנועות הללו להגיע לקהל רחב יותר. להבנתי התהליך הזה כבר עבר את נקודת האל-חזור".