ללא חשש קדושה || בלי שמיטה ובלי הר הבית
דומה שדורות על גבי דורות של חיים בגלות, השפיעו לרעה על מחשבותינו ועל עבודת ה' שלנו בצורה חולנית וקשה. לא קל להרפא מחולאי הגלות. אחד הסממנים של מחלה זו היא הבריחה וההתחמקות מכל דבר שבקדושה. הרב יובל שרלו מבכה את הבריחה מאכילת פירות שביעית בקדושה והבריחה מהתקרבות אל מקום בית חיינו - הר הבית.
מאת: הרב יובל שרלו
"ללא חשש שביעית" – כך עלתה לה למצווה יקרה זו. החשש ההלכתי המוצדק מפני אי שמירת קדושת פירות שביעית בטהרה השתלט על התודעה של המצווה המיוחדת הזו, ופירות הקודש הפכו להיות ביטוי של איסור. על תוויות שונות הפכה מצווה זו לבעלת בריתה של הערלה והטבל – שאכן אסורים באכילה, וכל המיוחד בשנת השמיטה הלך ואבד. נמצאו פתרונות תחליפיים רבים: גידולי ערבה ויבוא, חקלאות ירדנית ומצעים מנותקים, היתר מכירה ואיסום משנת שישית, שחלקם פתרונות חשובים יקרים ובלתי נמנעים, וחלקם שערורייתיים.
הצד השווה שבפתרונות אלה הוא שהתוצאה הסופית שלהם היא ששמיטה היא חלק מכאב הראש, מההרחקה מהאיסורים, ומהחלקים הבעייתיים של שמירת מצוות, במקום שתהא בראש ובראשונה ביטוי עמוק לשבת הארץ שהיא שבתו של הקב"ה, לקדושת ארץ ישראל ופירותיה, ולהלכה המביאה דבקות בתורה ובמצוותיה.
"ללא חשש הר הבית" – האם כך אמנם מתחולל היום ביחס למקום עליו ציוותה התורה "לשכנו תדרשו ובאת שמה" ?! גם כאן, יש נימוקים כבדי משקל להימנעות מכל קשר מעשי עם הר הבית: החשש שמא יעלו בטומאה למקומות האסורים (שהלוא אין היתר לעלות לכל המקומות בהר הבית, והעולים לשם עולים למקומות המותרים בלבד); ההכרה כי חייבת להיות תשתית ראויה לקיומו של הר הבית בעולמנו, כדברי הנביאים "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה"; התפיסה השגויה של הקורבנות, שכנגדה דיברו הנביאים "כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת א-לוהים מעולות"; וגם השיקולים הבינלאומיים הם חלק לגיטימי מהנטייה לאיסור, שכן לא נצטווינו להצית אש מלחמות דת בעולם במצב הנפיץ בו הוא נמצא היום. גם כאן, יש תחליפים רבים אחרים: בתי כנסת שהם מקדש מעט; בתי מדרש בהם לומדים הלכות קודשים; תנועות הפצת תורה וכדו'.
חלק מפתרונות אלה הם חיוניים, וחלק בעייתיים מאוד. ברם, גם כאן הצד השווה שבפתרונות אלה הוא שהתוצאה הסופית שלהם היא שהר הבית הוא חלק מכאב הראש, מההרחקה מהאיסורים, ומהחלקים הבעייתיים של שמירת מצוות, במקום שיהא בראש ובראשונה ביטוי עמוק לדרישת א-לוהים ולחפץ מציאת המקום, לקדושת ארץ ישראל ועיר הקודש, ולהלכה המביאה דבקות בתורה ובמצוותיה. כשהדברים מתחברים גם לעולם הפוליטי, ושיקולים נוספים משמשים בעירבוביה, בין לכאן ובין לכאן – הולכים אנו ומתרחקים ממקום הקודש.
והלוא אין חובה כלל לבחור – לא בשביעית ולא בהר הבית – בפתרונות אולטימטיביים. והלוא ניתן לסמוך על היתר המכירה, ואף על פי כן לאכול גם פירות בקדושת שביעית; ניתן לקדם את היבולים בערבה או במצעים מנותקים, ואף על פי כן לא להימנע משמירה מסוימת על איסור ספיחין וכדו'.
הדבר נכון גם לגבי הר הבית – ניתן להיזהר בקדושתו, להחמיר בטבילה, לעלות למקומות שהם מחנה לוויה וודאי בלבד, ובד בבד להפיץ תורה, ללמוד הלכות, ולקדם את הצדק והמשפט. לא זו בלבד, אלא שכאמור יש גם חובה להיזהר מלהצית אש שתחריב את כולנו, ואף על פי כן להגביר את הזיקה האישית והלאומית, ואת הנוכחות במקום אשר יבחר ד'. בדרך זו, אנו נקדם גם את ההתקשרות המיוחדת שבין אדם וא-לוהים וגם את הזהירות מהקודש, גם את קדושת פירות שביעית וגם את הזהירות מחילולם. לשכנו תדרשו ובאת שמה נצטווינו בתורה, ועליה להר היא חלק מקיום זה, אך אינה בלעדית.
זוהי סוגיה רוחנית ולא פוליטית, וכך היא צריכה להתברר.
- התפרסם לראשונה: https://www.facebook.com/RabbiCherlow/photos_stream
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה