בית חלומותי: ח"כ בצלאל סמוטריץ' – הבית היהודי

הנושא מורכב, אבל ניתן לשינוי || ח"כ בצלאל סמוטריץ'

נראה לי נכון להתגבש, כמה חברי כנסת, ולשקול צעדים חריפים עד כדי שביתת רעב בכניסה לשער המוגרבים. אסור להשלים עם מניעה מחברי כנסת לעלות אליו. צריך להגיש עוד ועוד עתירות ותביעות ולהתיש את המערכת. עם כל המורכבות של הר הבית, אני משוכנע שאפשר להבקיע בו דרך אל כמה יעדים נכספים

↓ שכתוב של ראיון מקיף/ ארנון סגל

אני מודה, לא ביררתי עד הסוף את השאלה האם את בית המקדש אנחנו צריכים להקים היום בידינו, כפי שאנחנו מקימים את הגאולה בארץ ישראל ומכוננים את עפרה, או שבית המקדש הוא מדרגה אחרת, שצריכה כתנאי מקדים את הגעת המשיח או אפילו את הקדוש ברוך הוא עצמו. הגר"א, אבי תורת הגאולה בדרך הטבע, בפירושו לשיר השירים, על הפסוק 'השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תעירו ואם תעוררו את האהבה' מסביר ששלוש השבועות שעל פי התלמוד הושבעו בהן ישראל, ובתוכן השבועה שלא למרוד באומות העולם ושלא לעלות בחומה, אינן מתייחסות לכל ארץ ישראל אלא רק למקום המקדש. כך מונח לי בראש גם ביחס לעמדת הראי"ה קוק – על אף שהיה חסיד גדול של התפיסה שהגאולה תגיע בידי אדם – בית המקדש הוא עניין אחר מאשר שאר ארץ ישראל ומצוי מעבר להישג ידינו.

במפגש הרבנים תלמידי הרב צבי יהודה קוק שהתקיים בשבועות האחרונים בביתו של הרב זצ"ל, שללו הרבנים את ההבנה הזו ואמרו שהם לא קיבלו מרבם תפיסה הסוברת שהר הבית שונה מבחינה מהותית משאר ארץ ישראל. הם ציטטו את מדרש הפסוק "'ציון היא דורש אין לה' – מכלל שצריכה דרישה" גם על הר הבית, והגישה הזו נשמעה בקול ברור מאוד גם מפי תלמידי הרב צבי יהודה קוק שאינם עולים להר הבית.

ועדיין, אני מודה, נותרתי עם השאלה: לוּ יתאפשר לנו מחר בבוקר לנעול את ההר בפני ערבים ויהודים כאחד, האם עדיין נרצה להגיע אל ההר ולהקים בו מקדש או שנסתפק במצב כזה שבו ההר נעול בפני כולם ונמתין להופעת המדרגה הנוספת של השראת השכינה? אינני יודע לענות על כך, אולם כך או אחרת לא זה המצב היום. בהר הבית יש להפריד כיום באופן ברור בין 'סור מרע' לבין 'עשה טוב'. החובה לעסוק בענייני הר הבית, לדרוש שתהיה שם ריבונות ורשות להתפלל באה ממקום של 'סור מרע'. המציאות שבה הערבים שולטים במקום הקדוש הזה היא נוראה ואיומה. הרב אליעזר ולדמן אמר במהלך מפגש הרבנים שהרב צבי יהודה קוק אמנם הורה שלא לעלות להר, אבל יחד עם זאת למשפט שאמר היה גם חלק שני – שהצבא והמשטרה חייבים להיות שם ושהרבנות הצבאית צריכה לבנות על ההר בית כנסת כדי שהחיילים ששומרים שם יוכלו להתפלל. זה ממש לא המצב בימינו.

בשום פנים ואופן אי אפשר להסכים לבזיון הזה, לחרפה שבה הערבים עושים בהר כבתוך שלהם, וליהודים אסור להיכנס אליו מכיוון שמישהו כאן לא רוצה להרגיז את הירדנים. כל הרבנים מקצה לקצה צריכים להסכים על הצורך בריבונות, והשאלה היחידה היא האם הפתרון לכך עובר באמצעות עליה להר או לא.

כאדם פרטי לא עליתי עד כה ההרה משתי סיבות: מבחינה רוחנית לא חשתי מצוי במדרגה מספקת של קרבת א-לוהים ומוכנות להשראת שכינה, ובנוסף גם לא הייתי מסוגל לסבול את החרפה. הפחד שלי היה שאריב עם הוואקף והשוטרים ואסיים את הביקור בכלא. אני מכיר את עצמי ויודע שרמיסת הכבוד הלאומי וקודשי השם היו מקוממים אותי מאוד. יחד עם זאת, משנבחרתי כחבר כנסת ברור לי שעלי לעלות ההרה כי עלייה שלי אליו כבר איננה עניין פרטי. היא בחינה של ריבונות והיא נושאת מסר ציבורי שלעניות דעתי חשוב להשמיע אותו. דין כיבוש הוא עניין שמקבל משמעות כשמדובר בחבר כנסת שמגיע למקום הקדוש הזה. לשם כך ישבתי במשך כמה וכמה שעות ללמוד את הסוגיות הרוחניות, ההלכתיות והגיאוגרפיות בעניין ולהכין את עצמי לעליה.

חשוב להדגיש: צריך להיזהר מאוד לשמור על מורא מקדש ועל יחס ראוי להר הבית. אסור שנהפוך את הר הבית אפילו לא לבית כנסת רגיל, ובוודאי שהעליה אליו לא צריכה להידמות לסיור רגיל. הבן שלי, בן 11 וחצי, כבר הקדים את אביו ועלה פעמיים להר הבית, ושלח לי משם בווטסאפ תמונות שלו ושל חבריו מהמקום. אמרתי לו שזה לא ראוי ובהר הבית לא מצטלמים. נכון, צריך לעלות להר. צריך להילחם ולדרוש מהממשלה להחיל ריבונות שם ולהתיר בו תפילת יהודים ואפילו להקים בו בית כנסת, אבל חייבים לראות איך עושים זאת באופן שלא מוותרים על מורא המקדש.

לשקול שביתת רעב

התעוררה אצלי התלבטות נוספת: האם כחבר כנסת מותר לי להמרות את פי הרבנות הראשית בעלייתי להר? גם אם כאדם פרטי יש לי רבנים אחרים והרבנים הראשיים אינם הפוסקים שאני הולך לאורם, כחבר כנסת יש לי אחריות ציבורית כלפי מוסד הרבנות הראשית. הבעיה נפתרה כאשר נחשפתי להקלטה של דברי הרב הראשי, הרב דוד לאו, שבה הוא מצהיר מפורשות שאין לו התנגדות לאלו העולים להר הבית בעקבות רבותיהם המורים להם היתר בעניין.

בנוסף, אחרי המפגש שהתקיים בביתו של הרצי"ה התייעצתי עם הרב דרוקמן בשאלה האם נכון שאעלה להר כנבחר ציבור, וגם הוא הצטרף למחשבה שכן. הוא אף ציין שר' אברום שפירא זצ"ל אמר לרב ולדמן ש'יש לו על מי לסמוך' בעניין העליה להר. משישבה התכנסות כזו של רבנים, ומתוכה רוב מניין צידד בעליה להר, נפתרה לי ההתלבטות. קיבלתי החלטה בלי נדר לעלות.

אולם כעת התברר לי שהרשויות אוסרות לאחרונה באופן גורף עליית חברי כנסת להר. אינני מצליח להבין איך אפשר להסכים לאיסור כזה. נראה לי נכון להתגבש, כמה חברי כנסת, ולשקול צעדים חריפים עד כדי שביתת רעב בכניסה לשער המוגרבים עד שהאיסור הזה יבוטל. אין דבר בעולם שמסוגל להצדיק איסור כזה. אסור בשום פנים ואופן להשלים עם כל מה שקורה בהר הבית כיום, ובוודאי ובוודאי עם מניעה מחברי כנסת לעלות אליו. זו פגיעה בסמל ריבונות. זה השורש של ה'סור מרע' שבו צריך לטפל.

מעבר לכך, סוגיית הר הבית צריכה לעלות על פסים אסטרטגיים. במשך שנים מובילה אותה חבורה ותיקה בעלת מסירות נפש עצומה, שעשתה הרבה מאוד ושאני אינני אפילו עפר לרגליה. אבל כאשר רוצים להילחם בהקפאת הבניה לוקחים אסטרטג במיליון שקל ובונים תוכנית מסודרת ומצליחים. כשרצינו ברגבים לטרפד את התוכנית של בני בגין לחלק את אדמות הנגב לבדואים, לקחנו אסטרטג טוב וביצענו מהלך נגדי והצלחנו בו, ברוך השם. גם בהר הבית צריך לעבוד באותם הכלים. אנחנו חיים בעולם שבו צריך לעבוד בכלים מקצועיים כדי להשפיע ולעצב את המדיניות הממשלתית. זה מקצוע לכל דבר וצריך ללמוד אותו.

ניתן ליצור קונצנזוס רחב מאוד בחברה הישראלית על זכותם הבסיסית של יהודים להתפלל בהר הבית. צריך להביא את הקונצנזוס שכבר קיים לידי ביטוי. יש ליצור לחץ על המערכת הפוליטית כך שראש הממשלה יבין שהוא לא יכול להמשיך בהתנהלות הזו. נכון, בדרך יש כמה תחנות ביניים – למשל דרישה לאפשר כניסה של יהודים דרך כל שערי ההר ולא רק דרך שער אחד, ובמשך כל שעות היממה ולא רק במשך שעות מעטות ביום – אך גם יעדי הביניים חייבים להיות חלק מתוכנית אסטרטגית גדולה.

גם ברמה המשפטית הטיפול בעניין ההר צריך לעלות רמה. מנסיוני בתנועת רגבים אני יודע שמאבק משפטי הוא תהליך מתסכל, סיזיפי, אך כעבור שבע שנים של פעילות אנחנו רואים שהוא מביא להישגים נהדרים. לדוגמא - צריך להחזיק עורך דין שיטפל רק בהגשת תביעות אזרחיות על מעצר יהודים בהר או מניעתם מלעלות אליו. צריך לדאוג לכך שכל מה שקורה בהר יהיה מצולם. צריך להגיש עוד ועוד עתירות ותביעות ולהתיש את המערכת. צריך הרבה סבלנות ועקשנות אבל בסוף זה עובד.

עם כל המורכבות של הר הבית והרגישות הבינלאומית הכרוכה בו, אני משוכנע שאפשר להבקיע בו דרך אל כמה יעדים נכספים. כחבר כנסת אשתדל בעזרת ה' לארח לכך אכסניה, ובלי נדר אהיה שותף בבניה וביישום של תוכנית אסטרטגית שתסייע לכל מסירות הנפש הגדולה שכבר קיימת בעניין הר הבית ללבוש כלים מקצועיים ולהביא בעזרת ה' להצלחות.