יום שלישי, 26 במאי 2015

ארגוני המקדש תובעים מהרבנות הסרת השלט המטעה

דרישה חוקית להסרת השלט || פניה לרבנות הראשית

בישיבת מועצת הרבנות הראשית שהתקיימה אתמול (ב'), הביע הרב הראשי לישראל דוד לאו תמיכה בהקמת ועדה שתבחן אפשרות לבחירת נוסח חלופי לשלט המוצב בכניסה להר הבית, המכריז על איסור כניסת כל אדם להר הקדוש. השלט מוצב רק בכניסה שמשער המוגרבים ומיועד לכניסת יהודים. אין שלטים בערבית המוצבים בשאר הכניסות.

הצעתו של הרב הראשי עלתה להצבעה ונתקלה בהתנגדות היסטרית של הרב אברהם יוסף, בגלל עמדת אביו והתנגדות של הרב יהודה דרעי שנתלה בסיבות גיאו-פוליטיות. רבה של ירושלים אריה הרב שטרן ורבה של הרב צפת שמואל אליהו תמכו בהצעה, אולם מועצת הרבנות דחתה אותה ברוב קולות.


עו"ד אביעד ויסולי יו"ר המטה המשותף לתנועות הר הבית והמקדש אמר בתגובה, שהדיון היה מיותר מעיקרו, שכן השלט האמור נתלה שלא בסמכות, וכי היה על הרבנות להסירו ללא כל קשר לעמדתה בענין העליה להר הבית.  עו"ד ויסולי כתב מכתב בענין לרבנות הראשית עם העתקים ליועץ המשפטי לממשלה וליועץ המשפטי של הרבנות.

↓ מכתב ארגוני המקדש לרבנות הראשית

המטה המשותף לתנועות הר הבית והמקדש
דישראלי 36 חיפה 3433436 Disraeli St.     טל': 8112099 – 04 5791746 – 050 Tel.:
פקס: 8243490 - 04 Fax:                             אימייל: mikdash@mateh.org  Email:

בס"ד

ח סיון התשע"ה  26.5.15                                                                                    מבלי לפגוע בזכויות


לכב'
המנהל הכללי                                       
הרבנות הראשית לישראל
רח' ירמיהו 80
ירושלים


הנדון: בקשה להסרת שילוט פוגעני בכניסה להר הבית

המטה המשותף לתנועות הר הבית והמקדש הינו ארגון גג של כ – 27 ארגונים יהודים הפועלים באזור הר הבית.  אתכבד לפנות אליכם בנדון כדלקמן:

1.     באזור הכניסה להר הבית מצד שער המוגרבים, פורסמו מספר שלטי אזהרה בשם הרבנות הראשית לישראל בזו הלשון (להלן "שלטי האזהרה"):
"הודעה ואזהרה
אסור לפי דין תורה לכל אדם, להיכנס לשטח הר הבית מפאת קדושתו.
הרבנות הראשית לישראל"

2.     סעיף 2 בחוק הרבנות הראשית לישראל, התש"ם-1980 (להלן "החוק"), אשר לפיו כוננה הרבנות הראשית לישראל, קבע את תפקידיה כדלקמן:
"2.   תפקידי המועצה (תיקון התשס"ד)
תפקידי המועצה הם -
(1) מתן תשובות וחוות דעת בעניני הלכה לשואלים בעצתה;
(2) פעולות לקירוב הציבור לערכי תורה ומצוות;
(3) מתן תעודות הכשר על כשרות;
(4) מתן כשירות לכהן כדיין לפי חוק הדיינים, התשט"ו-1955;
(5) מתן כשירות לכהן כרב עיר לפי תקנות בחירות רבני עיר שהותקנו על פי חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א-1971;
(6) מתן כשירות לרב לכהן כרב רושם נישואין ומינוי רושמי נישואין מבין הרבנים שקיבלו כשירות כאמור;
(7) כל פעולה הדרושה לביצוע תפקידיה על פי כל דין."

3.     כפי שניתן להיווכח על נקלה, על פי החוק, אין זה מתפקידה, או בסמכותה, של הרבנות הראשית לישראל להודיע ולהזהיר "כל אדם" על פי "דין תורה" אסור להיכנס להר הבית.

4.     בעניין הר הבית, באופן מיוחד, ישנם מאות רבנים אשר חולקים על "דין תורה" הנ"ל וקובעים כי יש דווקא חובה לכל יהודי לעלות להר הבית, ועשרות אלפי יהודים אשר נשמעים להם ועולים להר הבית מידי שנה.  בשל כך, שלטי האזהרה פוגעים ביהודים העולים להר הבית, ברגשותיהם ובכבודם, ומציגים אותם, שלא כהלכה, כעוברים על דין תורה, ועל כן יש להסירם.

5.     מן הראוי לציין כי הרבנות הראשית לישראל אינה תולה שלטי אזהרה דומים בכניסה לכבישים ראשיים כי לפי דין תורה הנסיעה בהם אסורה בשבת ובחג;  או שלטי אזהרה בכניסה לשווקים ציבוריים כי לפי דין תורה קניית מזון לא כשר אסורה; או שלטי אזהרה בכניסה לחופי הים הציבוריים כי לפי דין תורה רחצה מעורבת או לבישת ביגוד בלתי צנוע אסורים.  בכל המקרים הנ"ל, אין ולו רב אחד, שיחלוק כי הדברים אסורים לפי דין תורה, בעוד שבנוגע לכניסה להר הבית הנושא, כאמור, שנוי במחלוקת.

6.     אשר על כן, הרבנות הראשית לישראל מתבקשת בזאת, בתוך עשרה ימים מקבלת מכתב זה, להסיר את שלטי האזהרה הנ"ל, הפוגעים ברגשותיהם ובכבודם של היהודים העולים להר הבית.

                                                                                    בכבוד רב,
         
עו"ד אביעד ויסולי

תגובה 1:

  1. ש"ך פלפול בהנהגת הוראות באיסור והיתר (ביו"ד סוף סי' רמב)
    ט כשם שאסור להתיר את האסור כך אסור לאסור את המותר אפילו בשל עובד כוכבים ואפילו במקום שאין הפסד מפני שעל הרוב יש בו צד הקל במקום אחר מחמת שנאסר והוי חומרא דאתי לידי קולא ואף על פי שלפי הנראה לא יבא מזה צד קולא אסור שאפשר שיתגלגל ויבא קולא עד אחר מאה דברים, לפיכך אם הוצרך לאסור מחמת ספק או מחמת חומרא בזה שאין האיסור ברור כשמש צריך המורה לומר שאין האיסור ברור אלא שאנו מחוייבים להחמיר וכל שכן אם המורה מתיר בשעת הדחק וכיוצא בו שיאמר לו כן:

    השבמחק