קודשים קלילים: משנה זבחים א, ב-ג

על מקריב פזיז שהביא את הפסח מוקדם מדי || ועל עולה שלא לשמה

מה מסובך כל כך, למען השם, בצורך לזכור שקרבן פסח הוא אכן קרבן פסח? מה בו גורם לרבים וטובים להתבלבל ביחס לזהותו האמיתית? * סדרה ארוכה של טעויות מאלצת את המדור לעסוק בעניין שבוע שני ברציפות

↓ הלכות הקורבנות בשפה קליקה/ ארנון סגל

בעלי הקרבן הנכבדים שלפנינו ממש ממש התחכמו, וחשבו שיהיה נורא נחמד אם קרבן הפסח שלהם יתפקד על הדרך גם כחטאת. הם השלו את עצמם לחשוב שחטאת ופסח יסתדרו מצויין בתוך גופו של גדי אחד ויחיד: גם כפרה על כל עוונותינו וגם בשר טלה משובח בליל הסדר.

שניים במחיר אחד זו אמנם חשיבה כלכלית נכונה, אבל במקרה הזה הדבר בעייתי מאוד. הבעלים המסכנים נותרים כעת ללא פסח וללא חטאת, ויצטרכו להביא שני קרבנות חלופיים לכיסוי הנזקים. נקווה שיפיקו מהמקרה לקחים חשובים בעתיד.

כעת נניח, רק נניח, שקם מקרבנו אדם שהיה כה להוט להקריב כבר את קרבן הפסח (מדובר בפעיל ותיק של נאמני הר הבית שכבר 23 פעמים עתר לבג"ץ בעניין ותמיד הושב בשלילה) עד שלא היה מסוגל עוד להתאפק ושחט את קרבן הפסח שלו כבר עם שחר יום י"ד בניסן – ולא בצהרי היום ככל עדת בני ישראל. באותה שעה טרם הוצתה אפילו מדורת שריפת החמץ של הייקים המקדימים ביותר. אלא מה, להוט ככל שיהיה, יקירנו שכח שוב, כן, זה קרה לו שוב, שמדובר בקרבן פסח וטעה לחשוב שלפניו ניצב קרבן שלמים סטנדרטי, מאלו שיש כמותם לאין-ספור.

כעת, חכמינו נקלעו לסחרחורת של התלבטויות. הם מתחבטים האם בבוקר ערב הפסח קיימת בכלל חיה כזו העונה לשם 'קרבן פסח'. הרי רק מהצהרים מגיע זמנה להפוך לבשר צלוי וחרוך. ובכן, רבי יהושע מכשיר במקרה כזה את הקרבן המבולבל. רק מה, הוא יצטרך לשנן כל הדרך לצליה שהוא בכלל לא פסח, הוא שלמים. שלמים, איך אפשר בכלל לחשוב אחרת? אז מה אם כולם קראו לו פסח? מה בכלל הקשר בינו לבין פסח? תארו לכם שהיו שוחטים אותו ב-י"ג בניסן תחת הכינוי 'פסח' – הרי היו שוחטים את מי שהיה נוהג כך ומתייחסים אליו פשוט כהזוי, לא פחות. ממילא הטלה החביב הינו מעתה שלמים. רק שלמים וזהו, ואין כאן שום מקום לדיון נוסף בעניין.

אכן, יש מי שמתייחס בהרבה פחות סלחנות למקריב הלהוט ופוסל אותו ואת אישיותו מכל וכל, כמו גם את הקרבן. כזו היא דעת בן בתירא, אם לנקוב בשמו המפורש. "אם קוראים לזה פסח וזה נראה כמו פסח", שחט בן בתירא בפני עיתונאים כמה טלאים מקודשים, "אז זה פסח גם אם זה לא לגמרי עונה לתיאור המותג הזה כפי שתמיד דמיינו אותו, וגם אם הגדי המדובר נשחט כמה שעות מוקדם מדי". ולפסח, כידוע, לא עושה טוב בכלל כששוחטים אותו בעוד הוגים בקרבן אחר.

כיחכח שמעון בן עזאי בגרונו בחוסר נוחות והביע את דעתו בסוגיה: "אני זוכר היטב את הסכמתם של 72 זקנים, הסכמה גורפת מקיר לקיר, שהתקבלה ביום שבו ערכו פוטש לרבן גמליאל והושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בראשות הסנהדרין. היה אז קונצנזוס בעם שכל הזבחים הנאכלים שנזבחו שלא לשמם כשרים, אלא שלא עלו לבעלים משום חובה, חוץ מן הפסח ומן החטאת".

החבר'ה לא כל כך הבינו מה הוסיף בן עזאי על מה שכבר נאמר כאן ממש כמנטרה, ונזקקו לעזרת הפרשנים המומחים. הללו הסבירו שאם לרדת מהמלים הגבוהות, גדול הדור התכוון לומר שגם קרבן עולה, שאיננה מהקרבנות הנאכלים, פסול מכל וכל ממש כחטאת וכפסח כאשר הוא נשחט לשם קרבן אחר.

בכל אופן, שאר החכמים שישבו בבית המדרש לא אכלו את התבשיל המקודש שניסה בן עזאי להאכיל אותם. זאת למרות שמדובר באדם מאוד חיובי, גאון וצדיק ובעל מידות טובות. אולם לכל זה אין קשר להיבט הענייני של הנושא. העולה לא תיכלל ברשימת הקרבנות הפסולים במקרה שנשחטו לשם קרבן אחר, נקודה. הנושא סגור ותודה רבה מאוד לכל המשתתפים בדיון הפורה.