הזיה מופרכת לחלוטין, על פניית פרסה היפותטית שיבצע לפתע האיסלאם

תסריט בידיוני || ראשי האסלאם הרצחני עורכים חשבון נפש

"צריך לערוך חשבון נפש", יפתח השייח' תייסיר תמימי את דרשת יום השישי הראשון של חודש הצום ויסביר: "מדוע נתן א-ללה ישתבח שמו את חארם א-שריף שהציונים קוראים לו הר הבית – לבני ישראל. מדוע ניצחו במלחמה ב-67'? למה הוא הביא אותם לכאן אך דחה אותנו?"

↓ הסיפור שלא יקרה

הדור עוד לא בשל. השייח'ים תמימי, חטיב וסלאח

וזהו התסריט המופרע שלי: יום אחד יחליט האיסלאם בפלשתינה לשנות את פניו ללא היכר. בדאעש ימשיכו לערוף ראשים על פי מיטב המסורת ובג'בהת א-נוסרה יוסיפו לנקוט בפעילות המאוד-בלתי-אסתטית והמעוררת-חוסר-נוחות-קיצוני הרגילה, אולם במחוזותינו שלנו יְפנה האופי הקנאי והבלתי מתפשר בשיח המוסלמי את מקומו לסוג של רכות. אולי באווירת ראשית הרמדאן, לפתע הוא יישמע דומה כמו שתי טיפות מים לשיח של מטיפי דת אחרת, מוכרת מאוד, במרחב הארץ-ישראלי. כך זה ייראה:

"צריך לערוך חשבון נפש", יפתח השייח' תייסיר תמימי את דרשת יום השישי הראשון של חודש הצום ויסביר: "מדוע נתן א-ללה ישתבח שמו את חארם א-שריף שהציונים קוראים לו הר הבית – לבני ישראל. מדוע ניצחו במלחמה ב-67'? למה הוא הביא אותם לכאן אך דחה אותנו?". ראש בתי הדין השרעיים של הרשות הפלשתינית לא ימתין לתשובות ההמונים לשאלתו הרטורית וימהר להשיב: "ראב אל עלמין משדר לנו בכך שאיננו ראויים להר הבית. הרי גם אנחנו מאמינים שכאן עמד הייכל בית אלמקדס, ובקוראן הקדוש כתוב שאת ארץ ישראל העניק א-ללה לבני ישראל". 

"אל תמהרו לעלות לאל אקצה", יבקש גם השייח' כמאל חטיב, סגן ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית בשיחת הכנה לקראת ליל אל קאדר. "הדור לא בשל עדיין לאל אקצה. כרגע עלינו להתמקד בתפילות ובכיסופים בלבד. לבקש חמש פעמים ביום מא-ללה שישיב אותנו להר הבית. אנו נתבעים לשוב בתשובה, לסור מרע ולהימנע מרכילות. לתת צדקה ולצום ברמדאן, ואם נמצא חן בעיני א-ללה יתברך ויתעלה, הוא יחזיר אותנו להר כפי שהמלאך גבריאל לקח את מוחמד במסע הלילי לאל אקצה.

"דרושה רמה מוסרית גבוהה כדי לעמוד במה שאל אקצה דורש מאיתנו", ימשיך השייח', "ואנחנו עם כל מעשי הרצח שעשינו בעוונותינו הרבים פשוט איננו מוכנים עדיין. ומלבד זאת, יש לנו כבר את מכה ואת מדינה, אז למה לקחת מהיהוד את מה שהנביא מוחמד עליו השלום אמר במפורש ששייך להם? הרי הם היו פה אלפיים שנה לפנינו".

וראש הפלג הצפוני בכבודו ובעצמו, ראאד סלאח, יבקש אף הוא לחזק את הרושם של דברי קודמו, למקרה שמישהו בקהל הדומע עדיין יפקפק: "עלינו להיצמד למקורותינו. אלקודס איננה נזכרת כלל בקוראן הקדוש, ואל אקצה שאליה הגיע הנביא יכולה על פי פשט הפסוקים הקדושים להתפרש כמקום שמימי שאיננו פיזי כלל. עלינו לחדול מהרצון לבעלות פיזית על המקומות הקדושים. הקדושה איננה תלויה בבעלות פיזית. בשריעה שלנו נכתב שהמקום קדוש גם בשממונו ואפילו אם היאהוד או הצלבנים יהיו שם. לא בנוכחותנו תלויה קדושת המקום ולא בנוכחותם חילולו.

"יותר מדי שנים אימצנו סמלים זרים לנו", ימשיך סלאח, "סמלים שאחרים בחרו עבורנו. בחרנו בדגל שהבריטים עיצבו בשבילנו. בחרנו בשם 'פלשתינים' ששלטון המנדט הדביק לנו ושמעולם לא ייצג אותנו באמת. אנחנו ערבים ומוסלמים, אבל לא פלשתינים. בחרנו להילחם על הר הבית כדי שהיהודים לא יחזרו אליו, אבל הגיע הזמן לחזור לעצמנו ולמהותנו. א-ללה חפץ בחסד ובצדקה ולא באלימות. מי ראוי לעלות בהר של א-ללה? רק מי שלא נשא נפשו לשווא ולא נשבע למרמה. ואנחנו – אנחנו עדיין לא במדרגה הראויה".