הסוד הגדול של נתניהו ועבדאללה/ יהודה עציון

נלחמים בתודעת המקדש || להציל את עבדאללה תמורת הר הבית

דו"ח פרו-איסלמי טרי של 'קבוצת המשבר הבין-לאומית' בעניין הר הבית חושף: גורל הממלכה הירדנית תלוי על בלימה בשל כמה יהודים חובשי כיפה שפוקדים את הר הבית * ישראל עושה כל שלאל ידה כדי לנטרל את השפעת הקבוצות הללו, אבל כלל לא בטוח שזה מצליח לה

↓ מאת: יהודה עציון

ההר מסכן את הממלכה.
עבדאללה הראשון מלך ירדן בהר הבית לאחר כיבושו, מאי 1948

דו"ח מסעיר על הר הבית פורסם בימים אלה מטעם ארגון בין-לאומי מסועף המכנה את עצמו International Crisis Group – ובתרגום עילג: "קבוצת המשבר הבין-לאומית". זהו דו"ח הכולל ניתוח והמלצות, ומוטה שמאלה כמה שרק אפשר. האיש המרכזי שפעל כאן – בישראל – לגיבוש הדו"ח הוא עופר זלצברג, המוגדר כ"אנליסט בכיר", ועומד גם בראש גוף בשם "קומו! – להתחדשות יהודית במרחב הפוליטי", גוף הפועל במימון קרן גרמנית.

זלצברג וחבריו עשו עבודה נרחבת. הם פעלו לא רק בבירת ישראל ובאום-אל-פאחם, אלא גם מעבר לַנהר, בבירת הממלכה הירדנית. מקורותיהם – המרואיינים – גלויי לב ומעניינים מאוד. בתמורה לגילוי הלב הם נותרו חסויים בדרך כלל, והדו"ח מזהה אותם כ"דיפלומט ירדני"/"גורם בארמון"/"יועץ בכיר לראש הממשלה"/"מומחה פלשתיני"/"אנליסט ישראלי" וכדומה. אין בכוונתי לסקור את הדו"ח, אלא להביא מבחר ציטוטים ממנו, בצירוף כותרות ופרשנות קצרצרה לדברים, הדרמטיים מאוד.

עבדאללה תלוי בהר

וכך טוען הדו"ח: "מעמד האפוטרופסות על אל-אקצה – כפי שבא לידי ביטוי בהסכם השלום עם ישראל משנת 1994 וההסכם ממרץ 2013 עם אש"ף – נתפס בעמאן כעמוד תווך להבטחת הלגיטימיות של המשטר המלוכני בירדן. כאשר בנובמבר 2014 ראתה ירדן כי ישראל מונעת גישת מוסלמים לרחבה הקדושה [היא הר הבית, והכוונה לסגירתו לאחר ההתנקשות ביהודה גליק. י"ע] – מהלך שראשי הממלכה האמינו שמניח את היסודות לשינוי הסטטוס קוו – החזירה ירדן את שגרירה מתל אביב. 

"...גורם רשמי בארמון נימק זאת בכך ש'אי-יציבות באל-אקצה פוגעת בביטחון הפנים בירדן ובמעמדו של המלך עבדאללה. הצלחנו להכיל את האביב הערבי כמעט בלי הפגנות של יותר מ-800 איש, אך הסלמה בהר הבית יכולה להוציא לרחובות 80,000 איש'".

ומה מפריע לירדנים בהתנהלות מדינת ישראל בהר הבית? "גורם רשמי ירדני בכיר": "השינויים בנרטיב חשובים לא פחות מכל הפרטים האדמיניסטרטיביים. ישראל מתייחסת יותר ויותר אל הערבים [בהר] כדיירים שיפונו בסופו של דבר, ולא כאל הבעלים החוקיים". 

"גורם רשמי ירדני נוסף" החרה החזיק אחריו: "הבעלים הוא זה שמחליט מי נכנס לבית ומי לא. ישראל רואה את עצמה כבעלים".

וגם הפלשתינים מצטרפים לתחושה: "הפלשתינים, המשוכנעים שהשחיקה בַּסטטוס קוו תימשך, נוטרים יותר מתמיד על נוכחותם של יהודים דתיים ברחבת ההר". ו"פעיל איסלמיסטי במזרח ירושלים" התבטא: "הכיפה שהיהודי חובש על הראש מסמלת כעת את הפרוייקט לחלוקת הרחבה הקדושה".

הנה אחת ממסקנות הדו"ח: "השחיקה בסטטוס קוו מהווה תקדים מסוכן, ורצוי לבטל את ההתרופפות של השנים האחרונות. לשם כך על ישראל לכן להשיב לקדמותו את ההסדר שהתקיים עד שביטלה אותו בשנת 2003 [כאשר פתחה את ההר על דעת עצמה, י"ע]. פירושו של דבר יהיה לתת לירדן תפקיד בקבלת ההחלטה – מי יכול ומי לא יכול להיכנס לרחבה הקדושה". 

כל זאת, יש להדגיש, בעוד הרשויות הישראליות משוכנעות שהן פועלות באופן נייטרלי. כך, למשל, משתבח בדו"ח "יועץ לראש הממשלה המעורב בניהול הרחבה": "לאחר קיץ מאתגר, המצב הנוכחי – שהוא רגוע בהרבה אם לא לגמרי – מדגים ששני הצדדים המרכזיים [ישראל וירדן] יודעים לפעול באופן אחראי. התחושה הכללית היא תחושה של הישג בר קיימא. אנחנו השגנו זאת למרות הפרובוקטורים משני הצדדים. ...חלק מהפרובוקטורים נפלטו מהפוליטיקה, ואילו אחרים קודמו לתפקידי שרים, שירסנו אותם".

הדו"ח עצמו קובע נחרצות: "צריכה ממשלת ישראל לזהות כל יהודי או מוסלמי המעורר פרובוקציות ולמנוע את גישתו לאתר". ויחד עם זאת הוא מדגיש שוב את האופן המנוגד שבו תופסים את העניין בצד הערבי: "לפלשתינים קשה להשלים עם הסדר כזה, שכן הוא מותיר בידי ישראל את הקביעה מיהו מחולל הצרות". 

לאור זאת מציע "גורם חוץ המעורב בניהול הרחבה": "המערכת תהיה יציבה יותר אם ישראל תוכל לעשות זאת בתיאום עם הווקף, ועדיף אף שיוקם גוף פלסטיני מייעץ לווקף. ... ישראל אמנם לא תאשר הקמת פורום לפעילות ערבית מאורגנת בעיר, ובוודאי תתנגד להתייעצות עם גופים כמו הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית וחמאס, שיצטרכו להיות מיוצגים בדרך כלשהי כדי למנוע מצב בו הגוף המייעץ יהיה בלתי אפקטיבי".

אגב, מעניין לגלות שירדן איננה פוסלת על הסף תפילת יהודים בהר. הריבונות הירדנית בהר הבית חשובה לירדנים יותר ממניעת התפילה היהודית, ואם תושג זו הראשונה יוותרו שם על השניה: "דיפלומט ערבי הנמצא בקשר הדוק עם עמאן בסוגיית הרחבה הקדושה" טען: "ירדן עשויה בשלב כלשהו להתיר תפילת יהודים שם, אך רק במידה שלעמאן תהיה שליטה מלאה באתר, שתאפשר לה להבהיר שהתפילה היא באישורה ולפי רצונה, ואיננה נכפית עליה מבחוץ. גם במקרה כזה יהיה זה הסדר בלתי פורמלי ולא מדיניות גלויה".

לדעת כותבי הדו"ח, לעומת זאת, אסור בשום אופן לישראל ליזום היתר כזה של תפילת יהודים בהר: "בהיעדר הסכמה, יש להימנע מנקיטת צעדים חד-צדדיים, שייעשו בכפיה. מהלך כזה ייתפס כלא הוגן בקרב אלה שיש להם תביעות דתיות משל עצמם, ובכל מקרה תהיה זו מדיניות לא נבונה, בהתחשב בפוטנציאל ההתלקחות.

"הסוגיה של תפילת יהודים היא כה רגישה, שהמשטרה צריכה לאכוף את האיסור לא רק באותו הרגע, אלא גם לאחר מעשה. שוחרי המקדש מצלמים את תפילותיהם ברחבת ההר, שהינן כמעט תמיד הפרות מכוונות ופרובוקטיביות של הסטטוס קוו, ומעלים אותן לאינטרנט. הפרסומים האלה מופצים בצורה נרחבת על ידי ערבים כעדות לכך שהרכיב הזה בסטטוס קוו כבר נשחק לגמרי".

משחק השקט

"נמנעים בכל מחיר מלדבר על ההר בציבור".
פגישת נתניהו-עבדאללה בסתיו האחרון

מהדו"ח, מתברר שהאמצעי הישראלי מספר 1 להתמודדות עם ההר הוא פשוט להתעלם מקיומו: לשון הדו"ח: "המדיניות של הממשלה היא להפוך את שאלת הרחבה הקדושה, כדברי גורם ישראלי, לנושא שלא מושך תשומת לב כלל. לכן נציגי ממשלה נמנעים בכל מחיר מלדבר עליו בציבור".

ובציטוט ישיר של "גורם במשרד החוץ המעורב בניהול הרחבה", (אולי מדובר בראש מח' ירדן במשרד, דוד גוברין): "בהתחשב בנפיצות של העניין, האסטרטגיה שלנו היא למשוך אל ניהול האתר כמה שפחות תשומת לב, ולהפוך אותו למעשה ללא קיים בשיח הציבורי".

משמעות המדיניות הישראלית בפועל היא שמירת ההגמוניה האיסלמית-קיצונית במתחם המקודש. ואכן הדברים מקבלים אישור, למשל מ"גורם רשמי במשרד ראש הממשלה" [שייתכן שהוא מזכיר הממשלה, אביחי מנדלבליט המרכז את הטיפול השוטף בהר הבית. או לחילופין מי מאנשי השב"כ האחראי על התחום]. כך, למשל, הוא מגיב על הצעת סגן השר לשירותי דת, הרב אלי בן דהן, לתקן תקנות להסדרי תפילה ליהודים בהר: "בפעם האחרונה שבדקתי, לא אלי בן דהן הוא שמנהיג את הממשלה, אלא ראש הממשלה. זה לא יקרה".

וכאן מתגלה הפער העצום בין תפיסת המציאות הנוכחית בהר בשני הצדדים. כך, על פי הדו"ח, מפרשים אותה בצד האיסלמי המקומי: "על פי ראיונות שערכה "קבוצת המשבר הבינלאומית" בקיץ-סתיו 2014 – מרבית המרואיינים, תושבי מזרח ירושלים, האמינו שישראל מתירה ליהודים להתפלל ברחבת הר הבית, ושהמאבק בנושא הזה הוכרע". 

כפי שחשדו באירגוני המקדש, מאשר הדו"ח שתפנית משמעותית ביחס לנעשה בהר התרחשה בעקבות פגישת נתניהו, ג'ון קרי ועבדאללה ברבת עמון (נוב' 2014, חשוון תשע"ה). כל מה שישראל הרשמית לא תאשר לעולם, כמו הגבלות יהודים דתיים על בסיס מראה חיצוני ולבוש, מאושר במפורש בדו"ח. כך, למשל, מתבטא אודות הפגישה הזו "גורם רשמי בָּארמון הירדני":

"מאז [פגישת עבדאללה-נתניהו. י"ע] התירה ישראל כניסת מוסלמים מישראל ומירושלים בני כל הגילאים, הגבילה את כניסתם של יהודים דתיים – על בסיס הופעתם החיצונית ולבושם – לקבוצות קטנות, ומנעה כמעט לחלוטין את כניסתם של שרים וחברי כנסת. ...ירדן מצדה, השכילה בין השאר למנוע מצעירים פלסטינים להסתנן בלילה אל המתחם. בעקבות שינויים אלה, פחתה האלימות באופן ניכר".

"בעקבות מפגש הפסגה בעמאן, הסכימו ישראל וירדן ליישם כל אחת מצידה, שורה של צעדים להרגעת הרוחות, וחידשו במידה מסוימת את התיאום ביניהן. הרשויות הישראליות הגבילו את גודל הקבוצות הדתיות העולות אל רחבת ההר, בתחילה ל-5 משתתפים וכעת ל-15. הפניות המתקבלות לכניסת קבוצות כאלה מטופלות באיטיות, כך שרבים מהפונים ממתינים במשך שעות ובסופו של דבר אינם נכנסים. בנוסף לכך, להוציא חריגים בודדים, שרים וחברי כנסת דתיים מנועים דה פקטו מלהיכנס לרחבה הקדושה".

ומה חושב "דיפלומט ירדני בתל אביב" [ניתן לנחש שהדובר הוא שגריר ירדן, וואליד עובידאת] על זורקי האבנים בהר? 

"אנחנו רוצים שהווקף יפסיק את זה, אך איננו מקבלים את עמדת ישראל שהצעירים הם הגורם לבעיה. זאת תפיסה משפטית צרה. מה שהם עושים זאת תגובה לפרובוקציה". 

ומה ירגיע את המצב לדעתו? 

"גורמים ירדנים אמרו לעמיתיהם הישראלים כי המדיניות יכולה לחזור למצבה מלפני שנת 2000 – [אז הותרה גם כניסת מבקרים למסגדים] – במידה שישראל תמנע מיהודים דתיים ומחיילים במדים לעלות להר".

ומה בדיוק היתה הבעיה כשנכנסו יהודים בקבוצות גדולות? 

"הווקף טען שבכך שישראל מתירה כניסת קבוצות גדולות שהווקף איננו יכול לפקח עליהן, היא יוצרת את הרושם כי לַווקף אין תפקיד ברחבה הקדושה".

לעומת זאת, על שיירות האוטובוסים – ה"מורביטון" – שמארגנת התנועה המוסלמית הישראלית אל ההר מדווח הדו"ח שהן רק הולכות וגדלות: "משנת 2001 עד 2009 הוסעו לירושלים יותר משני מיליון מבקרים". "פעיל איסלמיסטי" מוסר שמשתתפים בקבוצות כאלה קיבלו תמיכה כספית חודשית של בין 1,500-1,300 ש"ח".

על הכוונת: מכון המקדש

מתברר שבעיניים ישראליות הר הבית הוא מטבע שבאמצעותו משלמים לירדנים. ובמלים פחות יפות, ההר מוקרב לטובת שמירת הקשר עם הממלכה ממזרח. כך, למשל מתבטא "גורם במשרד החוץ המעורב בניהול הרחבה" על סיבת האישור להציב גנרטורים ענקיים בהר הבית: "ירדן העבירה כמה פעמים בקשות להתקנת גנרטורים, וישראל דחתה את כל הבקשות. הגנרטורים סופקו בהמשך, כפיצוי בְּסוגיה שאיננה קשורה לָרחבה [= להר הבית. י"ע]".

ובכן, מהי הסוגיה שבגינה "פיצתה" ישראל את ירדן? הנה ניחוש אפשרי: הצבת הגנרטורים אושרה בינואר 2011. בסוף 2010 התרחש פולמוס ההקפאה בין ישראל לפלשתינים ולמדינות ערב והמערב. עשרת חודשי ההקפאה תמו – וירדן הודיעה שאם לא תחודש ההקפאה צפויה כאן מלחמה תוך שנה. האם ייתכן שמדינת ישראל אישרה הקמת תחנת כוח קטנה בהר הבית, בתמורה ל"הנמכת הטון" הביקורתי של עבדאללה?

לדו"ח מסקנות נחרצות עוד יותר באשר לרמת הנמכת הראש הנדרשת מהצד היהודי: "על ישראל לצמצם את נוכחותן של עמותות המקדמות בנייה מיידית של המקדש בבתי הספר הישראליים, ולבטל את המימון הממשלתי המוגבל שהיא מספקת להם. ...הארגון שהשפעתו החינוכית היא רחבה ביותר הוא מכון המקדש, אשר עורך פעילות חינוכית בנושא המקדש לכ-50 עד 60 אלף בני נוער בשנה ...במהלכה מוצגות לַמבקרים התפיסות ההלכתיות אשר תומכות בַּגישה יוצאת הדופן של המכון".

וגם זה נכלל במסקנות: "מעבר לָריסון העצמי שהיא נוקטת בו בּרחבה הקדושה, הממשלה צריכה לעשות יותר. בהובלת ראש הממשלה עצמו, עליה להכיר בכך שהאקטיביזם בכנסת בנושא הר הבית תרם להסלמה ב-2014, ולהתנגד בפומבי לשינויים חד-צדדיים בָּאיסור על תפילת לא-מוסלמים בהר הבית".

ומה נדרש מן הרבנים, לדעת מחברי הדו"ח?

"מנהיגים יהודיים חרדיים ודתיים-לאומיים צריכים לעזור בהרגעת הרוחות. הגינוי החוזר ונשנה של הרבנות הדתית את העלייה לָהר הוא חשוב, ועם זאת ציונים-דתיים רבים נשמעים לסמכויות דתיות אחרות. על רבנים דתיים-לאומיים לשקול גינוי של פעולות כמו העלייה של חברי כנסת לָרחבה הקדושה, בקרבת כיפת הסלע. צעדים כאלה עשויים להרגיע את המצב, וגם להפוך את גישת היהודים בכללותה לסוגיה פחות מאיימת".

והאם נדרש משהו גם מן הפלשתינים? "צרכים פוליטיים מידיים מונעים מן המנהיגות הפלסטינית להכיר בקיומו בעבר של מקדש יהודי על הרחבה הקדושה. עם זאת, הם ייטיבו לעשות אם יחדלו מהכחשת קיום המקדש, יגנו אותה, ויכירו בזיקת היהודים אל העיר".