שלט שלטון, רמיה ועלבון

השלט החדש בכניסה להר הבית || מה מסתתר מאחורי המילים?

לתועלת כל קורא, הנה ניתוח טקסטואלי (ורעיוני) של השלט החדש שֶהוצב בכניסה להר הבית – בתִזמון מושלם – בַּשבוע שחל בו יום תשעה באב תשע"ה.

מאת: יהודה עציון

לַכותרת: "מבקר יקר"

המילה מבקר מרחיקה כל קשר בין האיש לבין המקום – זולת זה שהמקום "קרץ" לָאיש ויצר בו עניין מספיק כדי לבוא ולבקר בו. זוהי הגדרה המתאימה לנכרים הבאים למקום קדוש יהודי או מוסלמי (היינו הך), והיא מתאימה גם ליהודי המבקר – למשל – במקדש הבָּהָאים בחיפה. האמנם היא מתאימה ליהודי העולה אל הר הבית מכיוון שכאן בחר הקב"ה להשרות את שכינָתו, לכאן עלו אבותינו כדי להיראות לפני ה', ולכאן קרואים אנו לייסד מחדש את מִקדשו-מִקדָשֵנו אשר חרב?

 

לכותרת המשנה: "הינך נכנס למקום קדוש – הר הבית, לפיכך עליך להתנהג בצורה שלא תפגע בקדושת המקום" וכו'

לכאורה עלינו לסמוך ידינו על הניסוח, שכן הר הבית הוא אכן מקום קדוש – היחיד המוגדר כך בלב הארץ ובלב ירושלים (הקדושות אף הן ברמה פחותה הימנו).

גם הדרישה "להתנהג בצורה שלא תפגע בקדושת המקום" היא דרישה הולמת, שכן ישנן הלכות ברורות שאנו מחוייבים בהן כדי להביע (כלפי חוץ ולנפשנו פנימה) את חיבורנו אל קדושת המקום – אל קדושת מי שבחר בו למִשכָּן שכינָתו.

ואלם, כל זאת רק לכאורה. על רקע כל ההוראות שֶתבואנה, ברור שמנסחי השלט מרמים אותנו ואת עצמם, כשהם מנסים "לשחק במילים" ולא להודות במפורש בכך שהעברים (הקוראים עברית) והנכרים (הקוראים אנגלית) נדרשים להשתעבד ולהתאים את מנהגם לַ"קדושה" ה"אמִתית" והקובעת כאן – היא הקדושה המוסלמית. (כמובן, אין כאן שפה ערבית. הערבים יודעים בעצמם מה מותר ואסור. המשטרה והמשטר אינם מורים שלהם).

מכאן כבר עולָה אפוא דרישה ראשונה לתיקון הטקסט, למען הבהירות והקוהרנטיות, וצ"ל: "הינך נכנס למקום קדוש לָאיסלם". לפי זה יובן גם ההמשך, ויתוקן בהתאם, לאמור: "עליך להתנהג בצורה שלא תפגע בקדושת המקום למוסלמים, כפי שהם תופסים את קדושתו".

דא עקא, "הר הבית" איננו קדוש לָאיסלם, אלא – כַּשֵם החביב עליהם לציון הגזילה, על פי פרשנותם לפסוק אחד בקוראן – "מסג'יד אל אקצה", שהם "מותחים" אותו על פני ההר כולו. ומכיוון שמנסחי השלט עודם מתביישים (משום מה) לנקוט בשם זה, הם "נשארים" עם שמו העברי-היהודי של המקום בהקשר השפה העברית (וגם האנגלית), ויוצרים בכך בלבול חסר פשר ובלתי אפשרי.

 

לַהוראות: "הכניסה למתחם הר הבית מותנית בבידוק. יש להישמע להוראות השוטרים בהר הבית ולפעול בהתאם להנחיותיהם בכל עניין. אסורה כניסה עם נשק חם או קר או עם כלי תקיפה / הגנה אחרים"

טוב ויפה. אך דווקא בהוראות אלה מזדקר העיוות: מדוע אין הן מנוסחות בערבית, לָערבים, בכל שערי ההר?

האמנם ה"חשודים" שיש להזהירם שֶיישָמעו לַשוטרים, ושלא יכניסו אל ההר כלי נשק, הם רק יהודים ונוצרים?

האם לא חוותה המשטרה עשרות עימותים אלימים עם ערבים, שלא נשמעו לַשוטרים כלל אלא ירו עליהם זיקוקי אש בכינון ישיר?

מכאן עולה אפוא דרישה פשוטה: שֶייקבעו שלטים בערבית, בדיוק בנוסח זה, בכל שערי ההר. ומכיוון שאין כל השוואה בַּנידון דידן בין הערבים לבין "המבקרים" – הראשונים אלימים ופרועים לאין שיעור מן האחרונים – ניתן לדרוש גם שהכיתוב בַּשלטים בערבית יהיה גדול ובולט יותר מן העברית (והאנגלית) שֶבַּשלט הזה...

 

לַהוראה: "הכניסה למתחם הר הבית תהיה בלבוש צנוע בלבד"

אנחנו בעד, כמובן, וזו דרישה פשוטה מן הנכנס בהיכלו של מלך מלכי המלכים.

אבל אל תתבלבלו, המשטרה דורשת זאת מן "המבקרים" לא מטעמי הר הבית והלכותיו, אלא – שוב – מטעמי "אל אקצה", מפני שכך דורשים המוסלמים, והמשטרה היא מעין נער שליח או "כרוז" מטעמם כלפי הלא-מוסלמים. אילו היתה ניתנת כאן הערת שוליים של "מראה מקום", היא היתה כתובה ערבית, לא עברית.

 

לַהוראה: "אסורה כל פעילות הפגנתית / מחאתית בשטח הר הבית, וכן אסורה הכנסת דגלים, שלטים, או חפצים אחרים המשמשים לפעילות הפגנתית / מחאתית"

שוב בולטים הצביעות והשקר, שהרי המוסלמים מפגינים ומוחים בהר הבית מדי יום שישי, לפחות, בהנפת דגלי פלגי אוייבינו הארסיים ביותר כמו חמא"ס ודאעש – שלא לדבר על דגל פלשתין אשר מדינת ישראל כבר מתייחסת אליו כדגל ידידותי. השלטים הענקיים המונפים בהר תומכים אף הם בַּגרועים שבאוייבינו, ותובעים את דמֵנו בהסתה מתריסה, ואין מכלים. המשטרה מרשה. היא איננה פועלת כנגד המפגינם / המוחים. להם מותר – כי מי יאמר לבעל הבית מה יעשה בביתו?

שוב נדרש אפוא תיקון של הסעיף הזה, וצ"ל: "לכל מי שאינו מוסלמי אסורה כל פעילות הפגנתית / מחאתית בשטח ההר, ורק עליו אסורה הכנסת דגלים, שלטים, או חפצים אחרים המשמשים לפעילות הפגנתית / מחאתית"

גם בַּשימוש בַּמילה "דגלים" ישנה גניבת דעת, כי לא מצוי שיכניסו "המבקרים" את דגלי פנמה או יפן, למשל. הסעיף מכוון נגד דגל ישראל. אותו – דווקא אותו – אסור להניף בהר הבית.

בנקודה זו יש להזכיר שהיו ימים בהם הונף דגל ישראל בהר הבית, מעל פתח נקודת המשטרה. הערבים השתוללו ודרשו את הסרתו, והוא הועבר – כדגלון קטן – אל שולחנו של הקצין, מפקד נקודת המשטרה. היו ימים... כיום אין נקודת משטרה בהר. מאז שנשרפה, קיפלה המדינה את שארית ריבונותה, וכפי שאתם קוראים כאן, היא גם מונעת מיחידים "להתנדב" ולהביע את דרישתם לריבונות מדינת ישראל בהר הבית. "אל תעשו לי טובות", היא כאומרת להם, "אני יודעת מה טוב כאן", ומה שֶטוב אומרים בערבית, לא בעברית.

לַהוראות: "אסורה פעילות דתית / פולחנית בעלת סממנים חיצוניים גלויים. אסורה הכנסת תשמישי קדושה או חפצים אחרים המשמשים לפעילות דתית / פולחנית"

שוב, "כוונת המשורר" היא שכל הנ"ל אסור רק לעלובי הנפש שלא קיבלו את דת האמת, היא דת מוחמד. למאמינֵי אללה ונביאו – התפילה מותרת, רצויה וברוכה, הרמקולים יישָׂאוּהָ על פני כל העיר, וגם "תשמישי הקדושה" שלהם – משטיחי הסגידה עד ספרי הקוראן – מותרים ומקובלים ברצון. למה לא? הרי יש כאן חופש פולחן...

כהערה היסטורית, יש לומר שבניגוד לדרישת הצניעות או איסור היין (להלן), שהן אכן דרישות דתיות בָּאיסלם, הרי איסור התפילה על יהודים – ככל הידוע לכותב שורות אלה – לא נדרש ע"י המוסלמים עם שחרור ההר בתשכ"ז. הם קיבלו זאת כ"מתנת חינם" משר הביטחון דאז משה דיין – והוא הבטיח זאת, לא תאמינו, כדי "לפתות" אותם שיסכימו לחזור ולהתפלל בהר, אחרי "שביתת תפילה" קצרה שהם הכריזו בגלל "הכיבוש".

נחזור אל הטקסט – כדי לעמוד על שקר נוסף של כותביו. המשטרה אוסרת את התפילה אם היא "בעלת סממנים חיצוניים גלויים", ומשמע שאם לא כך – אזי היא מותרת. ניתן להבין שטלית או סידור, או אפילו השתחווייה ארצה, הם "סממנים חיצוניים גלויים", אך מה לגבי תפילת לחש בעמידה, בניע שפתיים? ומה לגבי עמידה לתפילה שֶבַּלֵב, בעצימת עיניים וחיתום שפתיים? – ובכן, ניחשתם, גם אלה אסורות. זה הכלל: כל מי שיצביע עליו איש הו'אקף ויצעק: "הוא בְּצַלי!" (קרי: בּיסַלי) – או כל מי שעלול להיות מוצבע כך – הריהו עבריין המתפלל תפילה אסורה.

מדוע כתבו אפוא הכותבים את המילים הנ"ל? – כדי להתחסד בפני בג"ץ אשר פסק פעמים רבות שתפילה בהר היא חוקית, ושהמשטרה רשאית למנוע אותה רק אם היא מסכנת או מפירה את "השלום" והסדר. התחכמה המשטרה לאמור: כל "סימון" חיצוני הינו הפגנתי ומפר את הסדר, ועל כן אסור, גם אם בפועל אין הוא מפר את הסדר ואין שום מוסלמי רואהו. אתם הבנתם את זה?

(בין סוגריים ניתן לחשוד שהנה גילינו את הטעם הנסתר, מדוע נחוץ ליווי של איש הו'אקף – מלבד הטעם הפשוט של פיקוח האדונים על הנחותים. איש הו'אקף דרוש לַמשטרה, ולַשלטון, כי הוא נציג המוסלמים ה"סובלים" מהפרת הסדר והשלום כשהיהודי מתפלל. מוכרחים אפוא להוליך אותו ליד היהודים כדי שֶ"ייפגע", או יהיה עלול להיפגע, וזו תהיה העילה לזריזות המשטרה, שתקדים רפואה למכה ותכה את היהודי אם יעז למלמל).

 

לַהוראה: "אסורה הכנסת משקאות חריפים" וכו'

ראה את האמור לעיל בעניין הלבוש הצנוע. בשינויים מסויימים – שֶנוותר עתה על הֶסבֵּרָם – הוא הדין גם להוראה זו.

 

לַהוראה: "אסורה הוצאת עפר, אבנים וכיו"ב ממתחם הר הבית"
 

יש אומרים שעל פי ההלכה נטילת אבני הר הבית החוצה יש בה משום מעילה בַּקודשים. אין טעם להיכנס כאן לדיון בכך, כי – שוב – ברור וידוע שהאיסור המשטרתי בא לאחר שהמוסלמים זיהו שיש יהודים הנוטלים קמצוץ מעפר ההר כדי להניח אותו לאות אֵבֶל בראשי חתנים.

ובניגוד לָעלובים הללו אשר קומץ מן החורבן "עושה להם טוב", הרי את העפר שהשליכו המוסלמים מן ההר כשחפרו בור ענק לכניסה למסגד ענק – הכול שלא כַּחוק – מודדים במשאיות, מאות משאיות, ולא בכיסי הבגדים. איש לא נחקר, לא נדון, לא הורשע. עד היום נעים טרקטורים מכאן לשם, משנעים עפר ואבנים ברחבי ההר. זה מותר. מאושר.

 

לַהוראה: "בכל מקרה של ספק יש לקבל מראש אישור מהשוטרים במקום"

זו הוראה מיותרת. שום ספק לא הוכרע בהר הבית לטובת היהודים. אם תשאל – ולוּ-רק בגלל שֶשאלתָ – התשובה תהיה: "לא". דרך אגב, מותר לשתות מים מן הברזיה? מותר לצאת רגע לַשירותים ולחזור?

 

לַחתימה: "מאחלים ביקור נעים" וכו'

נכון נעים לך לעבוד אתי? אמר המגב לַסמרטוט...