‏הצגת רשומות עם תוויות יהודה עציון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יהודה עציון. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 23 ביוני 2017

צפו: יהודה עציון - עלו להר הבית לזכר הלל אריאל

עולים עם ההורים השכולים || הופכים את היגון לבניין

לפני שנה נרצחה הלל אריאל בפיגוע מזעזע שכולנו זוכרים • ביום חמישי ה' תמוז (29.6) נעלה כולנו לזכרה להר הבית • נפגש בשער הלל (המוגרבים) בשעה 08:30 ונעלה להר הבית בקדושה וטהרה עם הוריה של הלל הי"ד • לפרטים מלאים >>

↓ ביום חמישי כולנו בהר הבית

יום חמישי, 18 במאי 2017

צפו: יהודה עציון קורא לעלות ביום ירושלים להר הבית

ביום ירושלים עולים להר הבית || חוגגים יובל לשחרור ההר

יהודה עציון, מראשוני העולים להר הבית ויוזם תוכנית "ירושלים הבנויה" לתכנון אדריכלי מעשי ומדוקדק של בית המקדש השלישי • מזמין את הציבור לעלות להר הבית ביום ירושלים


↓ יהודה עציון קורא לעלות להר הבית ביום ירושלים

יום רביעי, 10 במאי 2017

צפו: שיעור קצר בהלכות פסח שני הר הבית

נְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ || הלכות פסח שני בפסח שני בהר הבית

היום י"ד באייר עלו יהודים רבים להר הבית לכבוד פסח שני ושאלו: לָמָּה נִגָּרַע, לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ • הרב אליהו ובר שליט"א ויהודה עציון דרשו בהלכות הפסח • בסרטון ניתן לשמוע את סיכום ההלכות של הקרבת הפסח בפסח שני

↓ שיעור בהלכות הקרבת הפסח מול מקום המזבח

יום שישי, 14 באפריל 2017

היחס למקדש והאחיזה בארץ - תגובה לרב אריאל

עוד נקודה למאמר של הרב ישראל אריאל || יהודה עציון

וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' • יהודה עציון מגיב למאמרו של הרב ישראל אריאל ומוסיף עוד משלו על דברי הרב • על הקשר למקדש כבסיס לאחיזתנו בארץ ישראל


↓ מאת: יהודה עציון

איישר חילו של הרב ישראל אריאל –

ובכל זאת אוסיף חידוד לדבריו – לענ"ד ממש מפשט הכתוב – וכאשר שמעתי מידידי-מורי מיכאל וייס.

אין הכתוב מדבר (רק) בכך שבני ישראל עולים אל מקום השכינה ואינם סובלים נזקים, הם ורכושם אשר נותר מאחור.

הכתוב (שמות ל"ד כ"ד) מדבר – בעמוק – על היחס שבין הארץ כולה, הטובה והרחבה, לבין מקום המקדש. זה ההקשר, הברור מן הרישא: "כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבֻלֶךָ".

זהו אפוא פִּשרו של דבר: אני ה' אוריש גויים מפניך וארחיב נחלתך, בתנאי שאתה תעלה אל מקום מקדשי לראות את פָּנַי שלוש פעמים בשנה, שהרי מקום מקדשי הוא שורש ויתד לאחיזתך בכל רוחב הארץ. רק אם תבין ותשריש את היחס הזה בכל נפשך ובכל מאודך, אזי יתקיימו בידך מרחבי הארץ, "וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ".

ואם לא?

מה יהיה אם חלילה תדמה בנפשך שתוכל להחזיק ולשלוט בארץ, ללא הר ללא בית, ובהסבת פנים מפני ה' המופנים אליך דווקא במקום אשר יבחר?

על כך דומה שכבר אין צורך להשיב בכתב. די להביט במציאות – האם חומדים הגויים את ארצנו, גויים מבית ומחוץ, או שהם מפרגנים ומעריצים ושואפים להתחבר אלינו, ואל תורת ה' ודברו היוצאים מציון?

יום רביעי, 23 בנובמבר 2016

הר הבחירה/ יהודה עציון

"המקום אשר יבחר" – הבנה חדשה || יהודה עציון

מזה זמן כתבתי מאמר שהוכתר בפסוק "מִי אֱ-לוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי ה' וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱ-לֹהֵינוּ", ואשר בחלקו השני דנתי באחיזת האסלם בהר הבית, והכתרתיו בפסוק: "אֲשֶׁר אָמְרוּ נִירֲשָׁה לָּנוּ אֵת נְאוֹת אֱ-לֹהִים" • המאמר זמין לקריאה ברשת בדף זה: http://the--temple.blogspot.co.il/2015/01/blog-post_5.html


↓ מאת: יהודה עציון


והנה, בעקבות קריאה בשיעורו של הרב אמנון בזק לפרשת וירא, עלה בי הרהור נוסף המשלים את אשר כתבתי שם, ואציגה נא אותו אל לבבכם השומע:

הנה ציטוט (ערוך) מדברי הרב בזק [והוספות שלי]:
תמצית הרעיון של אברהם היתה: "אֱ-לֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה", קבלת הכרעת ה' בכל מקרה, [בין אם יהיה בנו "השֶׂה", בין אם יתגלה לו "שֶׂה" אחר]. קבלה זו הראתה ש"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה". 
המילה 'לראות' במקרא משמעותה הרבה פעמים היא בחירה, ולא ראיה, כפי שניתן לראות מהפסוקים הבאים: "וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית מ"א ל"ג); "וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ" (שמואל-א' ט"ז א'); "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל עֲבָדָיו רְאוּ נָא לִי אִישׁ מֵיטִיב לְנַגֵּן וַהֲבִיאוֹתֶם אֵלָי" (שם י"ז). 
לאור זאת, ניתן גם להבין את המשך מעשיו של אברהם: 
"וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ" (שם י"ג). אברהם נושא את עיניו ורואה איל שהסתבך. בוודאי יש בכך רמז מאת ה', שהוא אכן בחר ב"שֶׂה" אחר, בָּאַיל.
ואכן, אברהם קורא למקום ההוא "ה' יִרְאֶה", שכן המסר המרכזי הוא המחויבות לדבר ה'. אברהם לא ידע שבסופו של דבר ה' באמת יבחר לו שֶׂה אחר. בהתאם לכך, מקום זה הוא "המקום אשר יבחר", וה' עתיד לבחור בסופו של דבר את המקום הזה כביטוי למחויבות לבחירת ה'.
הנה למדנו אפוא ש"אחד ההרים" בארץ המוריה – זה אשר קורא לו אברהם "ה' יִרְאֶה" – הינו לא רק "המקום אשר יבחר" ה' בו, אלא הוא קודם-כול המקום בו בחר ה' בין יצחק לבין ה"שֶׂה" – הוא האיל – לאמור: מי משניהם יעלה כאן לעולה? וַתהי תשובת-המעשה: "וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ".

והעיקרון הזה – שההר הוא נקודת הבחירה בין שניים – ממשיך ופורט על מיתרי התודעה...

גם אם לא ניזקק לַמדרש שישמעאל היה עֵד ממרחק למעשה העקידה, כאחד הנערים היושבים "פה" בעוד אחיו ניגש עד "כה", הנה בכל זאת יש לשוב אל המדרש המובא ברש"י בתחילת המעשה, ונביאנו בגירסת מדרש תנחומא (וירא מ"ד):

[אמר הקב"ה אל אברהם] "קח נא את בנך", אמר לפניו: איזה בן? אמר לו: את יחידך, אמר לפניו: זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו, אמר לו: אשר אהבתָ, אמר לפניו: ריבונו של עולם יש גבול בַּמֵעַיים? אמר לו: את יצחק.

ומכאן ננסה לחדור במחשבה אל מחשבת האב אשר לא נחשבה. מה היה אילו חלילה ירד אברהם מן ההר – אחרי שעלה בשניים – ושב אל נעריו לבדו? כלום לא היה אז מאמץ אל חיקו בכל-לב את ישמעאל בנו, יחידו, אשר אהבו? כלום לא היתה האהבה הזאת מתעצמת עתה אלף מונים, לאחר שנתקפדה השאלה אם יש גבול בַּמֵעַיים? 

אין אנו יודעים – וחלילה לי לשים זאת בפי אברהם ובלבו – אם היה מנסה לבקש מן הקב"ה להסב אחור את דברו ולתת לבנו הגדול את הבטחת הארץ הזרע, לאחר שנדחה ממנה בפירוש, שהרי אמנם הובטח לגביו כי "לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ" אבל רק "בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע". ובכן, את זאת לא אומַר, ויישאר הדבר חתום כי לא בא מֵעולם. אבל בכל-זאת יש לומר שבחירת יצחק הועמדה כאן – על המיוחד שבהרים – בסכנה חמורה מאין כמוה; כמעט-רגע היא היתה לאַין באִבחת חרב – והנה ירד הבן מן המזבח אל חייו ועתידו, ובאה השבועה כי כל גויים יתברכו בזרעו. אמור מעתה: ברדת אברהם מן ההר, יצחק אִתו וישמעאל מולו, הוברר באופן סופי שבהר הזה – "המקום אשר יבחר" – שב הקב"ה ובחר לא רק בין יצחק לבין איל, אלא גם בין אלה השניים: ישמעאל ויצחק.

לא זו אף זו; ניתן לדרוש את הכתובים כלהלן: עד עתה היתה בחירת יצחק גלויה רק לאברהם, בדבר ה' אליו. בשעה שאמר לו המלאך "אל תשלח" נתבררה הבחירה מחדש, וראה אברהם את האיל בַּסבך כי ראה (= בחר) הקב"ה את הנער, וקרא האב את שם המקום ה' יראֶה. אבל התורה מעידה שבמעמד זה ניטע שֵם חדש לַמקום בפי כול, לימים רבים: "אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה". מיהו זה שיֵרָאה לפני ה' הנראֶה שם? מיהו זה שראיית הבחירה הכמוסה היתה לו למִצוַת ראיה והירָאוּת (רֵאָיון בפי חז"ל) – גלויה לכל באי עולם – בַּ"מקום אשר יבחר"?

הווה אומר – אם צריך עוד לומר – זה יצחק וזרעו, עולה תמימה, שאין חוצה-לָארץ ואין גלות אוחזת בו, ובתוך הארץ מתייחד הוא עם הבוחר-בו על פסגת אחד ההרים.

וגם אין צריך לומר עד כמה מעצים ההרהור הזה את הבנת חוצפת בני ישמעאל הנדחקים דווקא אל הר-הבחירה הזה, נאחזים בסלע – באתר השבועה לָאב כי יירש זרע-יצחק את שער אויביו – ודוחפים חוצה מן השער את בני בניו. בכל כוחם מתאמצים הם "להפוך את הסיפור", שקר לאמת, אמה לגבירה מגורש ליורש, ונחלת המדבר לכתר ההר.

יכול היה ישמעאל לזכות בַּברכה שבורך בה – עִם ישראל ולא כנגדו – אילו היה נשאר עֵד נאמן, מרחוק, לייחוד קודשא-בריך-הוא-וישראל בַּמקום אשר בחר. אדרבא, דווקא אז יכולים היינו לקרבו, לתת לו מדור אצל ההר, להכניסו תחת כנפי השכינה.

ואולם, לפחות בינתיים, בוחר ישמעאל בהכחשה, במלחמה, ועודו "מצחק" – משים את עצמו כיצחק – לאמור: אני אירש את אברהם, לבדי, על כל המשתמע מכך.

ונותרנו אנו מתפללים עבורו כאברהם טרם היותו לאבינו: "לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ", כי דובר שקרים לא ייכון לפני ה'; כי רק אם מן ההר והארץ הוא יַרפה את ידו, רק אז ימצא מול עיניו את אחיו, ידידו, ויד-ביד נאחז בשולי גלימתו של אבינו, אביו מולידו.

יום רביעי, 29 ביוני 2016

הסכם טורקיה: הטרור נהפך ל"שקט" בהר הבית

כניעה לטרור גוררת כניעה נוספת || המשטרה לא הבעיה

"עשרה ערבים גורמים לממשלה להתקפל". שיחה עם יהודה עציון על הטרור ורפיסות הממשלה בהר הבית

יהודה עציון בהר הבית (אדם פרופ)

↓ מאת: אברהם שפירא/ הקול היהודי


בעקבות התנהלות משטרת ישראל בהר הבית בימים האחרונים והודעת המשטרה לפיה בעשרת הימים האחרונים של הרמדאן הר הבית יהיה סגור לכניסת יהודים, שוחחנו עם פעיל הר הבית יהודה עציון. 

מי אשם במצב, ואיך קשורה טורקיה לכל הסיפור?

"הכלל הבסיסי הוא ידוע: ככל שצד אחד משדר חולשה, הצד השני ממלא את החלל בחוצפה", פותח עציון את השיחה. "זה היחס בין ממשלות ישראל לבין הערבים בהר הבית ואולי גם מחוצה לו לאורך שנים. זה לא חידוש. מה שמדהים, זאת הקלות בה אפשר להוציא ממדינת ישראל את ההפסדים והוויתורים האלו. דהיינו - עשרה 'שבבניקים' גורמים לממשלת ישראל ולעומד בראשה לסגור את הר הבית ליהודים, במקום שיסגרו את הר הבית למתפרעים". 

מה זה שקט? שוטרים בורחים ויהודים מחוץ להר 

"זה דבר שפשוט קשה להבין אותו, אני עשרות שנים בהר הבית ואני נדהם כל פעם מחדש. במקרה הספציפי הזה אני אגלה לכם קצת יותר במה מדובר כאן" אומר עציון, וממשיך: "הערבים כבשו הישג לפני 12, 10 שנים שנקרא 'עשרת הימים האחרונים של הרמדאן'. יש בהם איזה מושג מוסלמי שאני לא זוכר אותו, ובימים האלו הם לא רוצים לראות יהודים בהר הבית. זה לא שיש להם תפילות מרובות או משהו אלא פשוט לא רוצים להריח את "הקופים והחזירים האלו שמטמאים את אדמת אל אקצא הקדושה"".

"איך עושים את זה? מאוד פשוט. מתחילים להתפרע, לזרוק אבנים, לירות זיקוקים בכינון ישיר לעבר שוטרים, ועל ידי כך משיגים את המטרה. ממול עומדת ממשלת ישראל שלא תגיד להם לעולם 'אתם משתוללים בתוך הבית שלנו', אלא מה אומר ראש הממשלה? 'אני רוצה שקט בכל מחיר'. מה הכוונה? שכשיורים על שוטרים זיקוקים הם בורחים ושהיהודים נשארים בצד של הכותל. ככה זה עובד".

"הדלפה: במקרה הזה המשטרה בסדר"

"עוד הדלפה. במקרה הספציפי הזה המשטרה בסדר למרות ההודעות שיוצאות מהדוברים שלה על סגירת הר הבית. אף על פי כן, אני אומר לכם שמשטרת ישראל מתוסכלת בצורה מאוד חמורה ואני אומר את זה לזכותה. הם אומרים לראש הממשלה 'אנחנו יכולים להתמודד עם זה - נבודד את המתפרעים, נכלא מי שצריך ונעצור את זה' וזוהי עמדתו גם של השר ארדן. הוא גם בצד של המשטרה, אבל ביבי אומר להעיף את היהודים ולעשות "שקט" כי התקופה מאוד רגישה. מה עכשיו רגיש? טורקיה. שלא תתקלקל האווירה עם ארדואן שהצהיר עכשיו שטורקיה תגן על אל אקצא. מסתבר שלכניעה לטרור אין גבולות. אם זה לוחמינו חיילי השייטת שפעלו במרמרה והם פשעו והמדינה צריכה לשלם פיצוי ואם צריך לזרוק את היהודים מההר. העיקר שיהיה שקט".

עציון אומר בנוסף כי התרפסות המשטרה בהר הבית משפיעה על המצב הביטחוני ברחבי הארץ. "הכול קשור בכול. זה כלל בסיסי. לא צריך להאריך הרבה, לי זה מאוד ברור שהר הבית הוא נקודת מוקד או צומת ומה שקורה שם בקטן יקרה במקומות אחרים בגדול. הם רואים שזה עובד עם עשרה חבר'ה בהר הבית זה יעבוד גם במקומות אחרים. זה הצלחה די מובטחת בעוד מולם עומד ראש הממשלה הנוכחי".

"הדגש: להיות משמעותיים במשיכת החבל"

"הדגש מבחינתי הוא הפתגם 'הכול חוזר עליך' שאומרים הילדים. דהיינו - ככל שאנחנו היהודים הנאמנים נפעל ולא נשלים ונעשה מאבק ממשי ונקיים את חובתנו בהר הבית המצב ישתנה לטובה. המעבר החשוב הוא מזכויות לחובות. המינימום זה לעלות להר הבית ולהגדיר אותו כמקום קודשו של עם ישראל וככל שנעשה את זה יותר ונהיה משמעותיים יותר במשיכת החבל, ביבי לא יוכל לעמוד בזה כי הוא יידע שמצד שני יש תגובות נוקשות. כנראה שהוא לא מספיק מרגיש את זה וזה כבר בעיה שלנו, ובהחלט בעיה שלנו".

יום ראשון, 5 ביוני 2016

הערב: התועדות נוער עם מובילי החזרה להר ולבית

התוועדות נוער ללימוד וחשיבה משותפת || נוער המקדש מזמין

היום, יום ירושלים תיערך התוועדות לנוער בעיר העתיקה בירושלים • בהתוועדות ידונו בני הנוער עם ראשי הפעילים למען המקדש בדרכים לקידום תודעת ההר והבית • בני נוער מוסמנים לבוא, לשמוע ולהשפיע

↓ נוער המקדש מודיע:

היום - יום ירושלים, אחרי הריקודגלים, תתקיים התועדות לנוער עם הרב ישראל אריאל שליט"א, פעיל המקדש יהודה עציון והעיתונאי ארנון סגל. 

במסגרת ההתועדות יתקיים דיון משותף על דרכים לקידום תודעת הר הבית והמקדש ויתקיים ערב שאלות ותשובות בנושא עם הדוברים הנכבדים.

לדברי המארגנים, הערב יהווה הזדמנות אדירה לנוער להביע ולהשפיע!

נפגשים: 20:15 בשער האשפות ויוצאים יחד למקום ההתכנסות.
תחילת הכנס: 20:30 ערבית והתועדות.
מקום: העיר העתיקה - גן גיתית (מאחורי ישיבת פורת יוסף).

לפרטים: בני: 053-3380442, ישראל: 050-4292905

כיבוד קל במקום. 

אנא הפיצו את ההודעה בין חבריכם. 

מוזמנים בשמחה, 
נוער המקדש

יום ראשון, 3 באפריל 2016

כן, לצפות! – תגובה

תגובה למאמר 'אולי לא נשוב לצפות בלבנה' || יהודה עציון

במאמרו של יהודה לנגה נשבה הרוח של הֶכרֵח שליטת האדם בַּ"מכונה" החכמה של לוח השנה האוטומָטי, כי אבוי, מה יהיה גורלנו אם לא נוכל לשלוט, לדעת, לתכנן הכול מראש?


↓ מאת יהודה עציון


קראנו לאחרונה את מאמרו של יואל יהודה לנגה המכין אותנו לשִכחַת עולם של מִצוַת קידוש החודש על-פי ראיית החודש [= הירח החדש]. אנו מתקרבים אל מועד "החודש הזה לכם ראש חודשים", שֶהראָהו הקב"ה למשה לבנה בחידושה וכך חודשו חיינו כאומה, ואין מועד טוב מזה לכתוב ולקרוא: לא-כי, אדרבה! דווקא ודווקא עלינו לחזור אל בית הדין, אל העדים ועדותם, אל קידוש הזמנים אשר אות הוא לקדושת ישראל, כמטבע הברכה: "מקדש ישראל והזמנים".

צודק יואל לנגה שֶלוח שנה שאיננו חזוי מראש עלול להיות "פלטפורמה" לבעיות שונות של סִדרי החיים ותכנון אירועים בעולם המודרני, אך דומה שבני האדם בחכמתם התגברו על בעיות סבוכות יותר, שלא לדבר על "הראש היהודי" פורץ הדרכים, שכבר הוכיח את עצמו נוכח כמה אתגרים.

רק בית אחד חסר בניתוחו של לנגה – בית אחד המשנֶה את הכול, כי הכול תלוי בו כביַד האשכול – והוא בית המקדש. אמנם החל קידוש החודש בראיה עוד לפני המקדש, ואמנם נמשך גם אחרי חורבנו – אך היו אלה תקופות של הכנה או של דעיכה. בעיקרו של דבר, בית הדין הגדול היושב אצל המקדש, בלשכת הגזית, הוא המקבל את עדי החודש, הוא המכריז "מקודש!" בתרועת השופר, והוא השולח לכל ישראל את החלטתו המחייבת.

מרכזיותו של המקדש מקרינה על כל רוחב עם וארץ – אפילו מחוץ לגבול ישראל – ולכן רק על רקע זה עלינו לבחון את סוגיית קידוש החודש על פי הראיה (בתקווה שלא ייכתב גם מאמר שֶיוכתר: "בעתיד אולי לא נבנה את המקדש"...). ומהו לוז העניין הקורן מן המקדש? הווה אומר: השראת השכינה, כל מהות חיי ישראל המתייחדים מחיי כל אומה בכך שהם חיי-יחד, חיי-זוג, בהיות הקב"ה מַשרֶה את שכינתו בתוכֵנו, ואנחנו עִמו.

במשכן הנודד במדבר, במשכן שילה, וגם בתחילת ימי בית ראשון, ברור היה שמוקד השראת השכינה – כחדר הייחוד של לִפנַי ולִפנים ופָנים בפָנים – הריהו בארון הברית ובו שני לוחות העדות, ושניים כרובים מלמעלה, מעורים בכנפיהם זה בזה...

הארון אשר "מקומו אינו מן המידה" כדברי חז"ל, ניצב על גבי אבן השתיה, שהיא מוקד קדושת המקום. גם קדושת הזמן – או הזימון – נמשכת לאותה נקודה, ולכן נקרא המשכן "אוהל מועד". ההיוועדות-בשניים הינה מעין מגע ושזירת-יחד של 'זמן עליון' – שֶבו ממציא את עצמו הקב"ה כביכול – עם 'זמן תחתון' בו ניגש הנביא ונענֶה לקריאתו, ואז נועדים הם יחדיו וקול ה' מידַבֵּר ונשמע מבין שני הכרובים.

כאן לא נרחיב בקדושת המועד האֱ-לֹהית-הנבואית, רק נלחש תפילה שנזכה לחזור ולעלות אל רום המעלה הזאת. אך קדושת הזמן בישראל באה לביטוי נוסף "בחצרות בית השֵם", במושב בית הדין בגבול העזָרה – זו קדושה והתקדשות שאינן זוקקות ארון ולוחות נבואה. "משטר הזמנים" וקדושתם מתנהל אפוא מן המקדש – מִמוקד קדושת המקום-והזמן – שהוא "ליבת הכּוּר" לכל האנרגיה של חיינו הלאומיים. ספק אם ישנו היבט בולט מזה ביחסו של הקב"ה אלינו, בהעניקו לנו – באמצעות בית הדין – ריבונות וסמכות לקבוע את ראשי החודשים, וממילא את זמנם של המועדים הגדולים בהם יתכנסו הכול לעלות לרגל, לראות ולהיראות לפני השם.

חלילה לנו ליפול למחשבות "גמילה" מן הייפעה הזאת, כי זהו העוגן היחיד הניתן לנו היום-ומחר, במצבנו הרוחני הנוכחי, לתחילת חידוש חיי-היחד עם אֱ-לֹהינו, בורא שמים וארץ ובוחר בירושלים.

אסביר את כוונתי: הלוואי, הלוואי שיינתן לנו לגשת לבניין המקדש – וממילא לבניין נפשנו כיחידים ואומה, וממילא לבניין הממלכה וההנהגה וכל תרבותנו כולה – בדרגות רוחניות עילָאיות, ובחידוש שפיעת רוח הקודש על בחירי בנינו. הלוואי תחזינה עינינו! אבל מה אם לא? אולי יינתן לנו לגשת לבניין המקדש בדרגה רוחנית נמוכה יותר, קרובה אל דרגתנו הרוחנית כַּיום הזה, כפי שמכירים אנו את עצמנו ומצבנו? ואם על-זה-הדרך ייפתחו לנו השערים – כן, בקרוב ממש – האם נאמר: "לא, תודה, עוד לא אִכשַר דָרָא"? ודאי שלא! נקום, נעלה, נבנה, נתמודד עם האתגרים פנימה וחוצה, ונזכור שגם לְבונֵי בית שני – שאמנם עוד עמדו להם נביאים אחרונים – לא חסרו חסרונות, ואף-על-פי כן הם לא נמנעו מִלִבנות, ונכתבו לדורות.

ובכן, אם נזכה להתקדם – בין בעבודתנו, בין במתנת שמיים, והלוואי בשילוב בין שתיהן – ועדיין אין אִתנו לא ארון ולא נביא ולא רוח הקודש (זולת הרוח הנגלֵית בעצם תנופת המעשה), במה יתבטא "הצד העליון" בחידוש ברית חיי-היחד עם אֱ-לֹהינו אשר בחר בנו? וכאן תעלה ותבוא התשובה: אור פניו יתגלה בהיותו מנהיר לנו מדי חודש את הירח החדש – דקיק כחוט של כסף-כיסופין – כדי שֶנראה, שֶנגיב בעינינו לעינוֹ-יתברך, שֶנעיד, שֶנכריז "מקודש" בהסכמת בית הדין בשם כל ישראל, לפי אות מִשמיים.

במאמרו של יהודה לנגה נשבה הרוח של הֶכרֵח שליטת האדם בַּ"מכונה" החכמה של לוח השנה האוטומָטי, כי אבוי, מה יהיה גורלנו אם לא נוכל לשלוט, לדעת, לתכנן הכול מראש?

תרבות המקדש – לעניות דעתי כצעיר הצופים – היא ההפך מזה. בתרבות המקדש אנו מאהילים יד אל מצח לראות אם נִתנה לנו רשות, לראות אם נשלח אלינו מעין חיוך-של-מעלה, האומר כביכול: קומו, בָּנַי, התייצבו לעדות על האות הראשון, ואני אמלא את חסרון הלבנה – חסרונכם – עד בוא יום מועד, לבנה במילואה, בהמון חוגג בחצרות בית השֵם.

תרבות המקדש מוציאה אותנו מן האוטומַציה אל אי-הוודאות, אל הצניעות, אל התלות ברְצון-גבוה – ודווקא נשיאת העין לַשמים, בתפילה לְמענֶה, היא המתהפכת ברגע אחד לכוח, לריבונות על חיי האומה וניהולם. הכוח הזה כבר איננו כוח שליט כול-יודע – צופה ומתכנן ומבצע ברוב חכמת חָרָשֵי מַחשבָיו – עכשיו זהו כוח חדש המופעל בענווה, תוך בקשה-וקבלה של ברכת שמים, בתפילת אור חדש על ציון תאיר.

יניח נא עתה כל קורא על שתי כפות את חסרונות-ויתרונות שתי השיטות, שני הכוחות, אנא ישקול פעמיים – וילך באשר תלך לשון המאזניים...

*

ומִשֶהגענו עד כאן, עלינו לחשוב היטב איך ניתן לחתור לחידוש "משטר הזמנים" הזה – בו נדרש מאִתנו לראות ולהיות ראויים – בעוד נתונים אנו במסגרתו של הלוח האוטומָטי. אין זה קל לתכנן את נקודת ההשתחררות מן המסלול הקבוע שהורגלנו לרחף בו, סבילים, מאות רבות של שנים. אֵי המנוע שיניע את התפנית הזאת?

חוגי צופים ומדווחים על ראיית החודש כל חודש – כבר קיימים ופעילים. דומה שבא מועדו של צעד נוסף, להושיב בית דין שיהיה זרע לסנהדרין-בלשכת-הגזית, שֶיקבל עדות ראיה מדי חודש. היתה התחלה של פעילות כזאת לפני שנים, אך לא התמידה ולא צברה תנופה. כאשר נחדש את קבלת העדויות, תתחדד הצרימה של אי ההתאמה בין הלוח האוטומָטי לבין ראיית הירח החדש, ויעלה אי-נחת מכך שמועדינו אינם חלים בַּיום בו אמורים הם לחול אילו פעל בית הדין בשם כל ישראל ואילו היה נטוע במבנה הנהגת-האומה, כראוי לו.

הסטיה אמנם איננה עולה על יום או יומיים – ואמנם נשקפת כאן גאונותם של חכמינו בוני הלוח – אך אין בנקודה זו לשכך את הכאב, לפי כל דברינו לעיל. ישנם חודשים – מספרם שונה משנה לשנה – בהם חופף הלוח האוטומָטי את יום הראיה, משמע שאם יקודש החודש בבית הדין על פי העדים, יחול ראש-החודש באותו יום בו הוא חל כַּיום. בשנה זו צפויים כל חודשי האביב והקיץ להתחיל ביום הראיה! ובכן, הנני מציע בזה שחודשים אלה יצויינו בפרסום גדול בכל ישראל, ופרסומם יוכל להיות מנוף לראשית ההִתעלות מן האוטומַציה אל התלות, לחידוש תודעת ההתחדשות – עין בעין – באור פני השם. כך, וגם בדרכים נוספות אשר ודאי תימָצאנה, יונח היסוד לבית הדין, עד בוא היום בו יצבור בית הדין כוח לבוא אל מקומו הראוי בהר המוריה, ומן החצר נבוא אל הבית ואל העליה.

יום חמישי, 14 בינואר 2016

הערב בירושלים: ישראל אלדד והר הבית

ערב עיון לזכרו של פרופ' ישראל אלדד || בית אצ"ג ירושלים


היום, יום  חמישי, ד' שבט, 14 בינואר 2016 ייערך בשעה שמונה בערב ערב עיון לזכרו של פרופ' ישראל אלדד בבית אצ"ג ברחוב יפו 34 ירושלים, אשר יעסוק במרכזיותו של הר הבית במשנתו.

דוברים: 
  • יהודה עציון, מרכז פרוייקט ירושלים הבנויה - הר מעבר לגדר - שנות תסכול בפרברי ירושלים
  • ד"ר ברוך פלח, חוקר במדעי היהדות - ציונות והר הבית
  • ד"ר תומר פרסיקו, עמית מחקר מכון הרטמן - על קדושה וריבונות: הר הבית כסמך ךאומי אצל אלדד והיום.
הכניסה חופשית. מומלץ להרשם מראש כדי להבטיח מקום


↓ ישראל אלדד והר הבית - הזמנה לערב עיון


יום חמישי, 7 בינואר 2016

פרוטוקול משטרתי חושף: המשטרה נשמעת לואקף

הואקף קבע שזה אסור אז זה אסור || פרוטוקול

בעשירי בטבת עלה יהודה עציון להר הבית כשידיו פרושות כלפי מעלה ונעצר • בית המשפט המחוזי לא מצא בהתנהגותו של יהודה כל מום, קבע שהמעצר לא היה מוצדק ונזף במשטרה • בעקבות המקרה זומן יהודה עצין לשיחה עם מפקד הימ"ק (יחידת המקומות הקדושים) לשיחת הבהרה • בפרוטוקול השיחה שהגיע לידינו יש אמירות מעניינות ומקוממות • המשטרה מודה למעשה שהנורמות לפעולתה נקבעות על ידי הואקף • המשטרה מתעלמת מפסיקת בית המשפט המחוזי • יהודה עציון אומר בנימוס ובשקט אופיני מילים כדורבנות • אנחנו מביאים את הפרוטוקול במלואו • מומלץ לקרוא את כולו ובפרט את דבריו הנוקבים של יהודה עציון.

כתבות קשורות:
הערר של יהודה עציון התקבל בביהמ"ש המחוזי
עבודת כפיים - כתבה וסרטון

↓ פרוטוקול שיחה בלשכת מפקד ימ"ק, עופר גנון

כ"ה בטבת תשע"ו, 6 בינואר 2016, שעה 14.00

נוכחים:
עופר גנון – מפקד הימ"ק,
שלומי טובול – מפקד הר הבית, 
יהודה עציון, 
הצטרפה באמצע השוטרת אלינור. 
קלדנית: רות לובין.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

יהודה: אני מבקש להקליט את השיחה, כגיבוי להקלדה.

עופר: אין לי בעיה עם התמלול. ביקשת רשות לתמלול וקיבלת. אני לא הולך להגיד משהו שאני לא אמור להגיד לך. אין צורך בהקלטה.

יהודה: בסדר, אין בעיה.

עופר: הזמנתי אותך לפה בעקבות מה שהיה בפעם האחרונה, שעלית להר. היתה לך לפני זה שיחה עם שלומי. לא חתמת על כתב התחייבות. הבטחת שתקים הוראות השוטרים

יהודה: לא. הבטחתי שאקיים את חוקי המדינה. 

עופר: או, בשביל זה הזמנתי אותך, אני מבקש להבהיר פרטים. בהר הבית אתה חייב להישמע להוראות השוטרים וזה יהיה תנאי לעלייה. אני בדרך כלל מחתים על כתב התחייבות שהמבקרים חייבים להישמע להראות השוטרים, ואיסור על דברים פולחניים כמו תפילה, סידור, דגל. אבל, בשלב הזה, לא החתמנו אותך אלא רק דיברנו אתך. 

לכן הבאנו אותך לפה כדי לדבר. קודם כל אני רוצה לתת לך לממש את הזכות שלך לבקר בהר הבית. זה גם התפקיד שלי. התפקיד שלי לאבטח אותך גם כשאתה עולה לשם. התפקיד שלי לאפשר לך לעשות את הביקורים שלך שם. זה בסדר גמור. בשעות המקובלות. זו נקודת המוצא שלנו. 

אשר לעלייה להר הבית לביקור – יש סייגים. אנחנו כמשטרה אמונים על האכיפה של הכללים. וזה אומר שאסור להתפלל בהר הבית, שזה אומר שאסור להעלות דברי פולחן כגון סידור, טלית או דגלים למיניהם וכל דבר שיש בו פרובוקציה. מי שרוצה לעלות להר הבית חייב לעמוד בתנאים האלה. 

יש עוד סייגים: כמו שאסור להתפלל, אסור גם להשתחוות, להשתטח. אסור להתפלל עם סממן חיצוני. אם אתה מתפלל בלבך מול בורא עולם אין בעיה, אף אחד לא רואה את זה ואין חשש שזה יגרום להפרת הסדר הציבורי ולשלום הציבור. אבל, ברגע שיש סממן חיצוני, כמו השתחוות והתנדנדות והזזת שפתיים כמו שאתה מכיר – זה אסור. 

אתך לא היתה בעיה בנושא הזה של התנדנדות אלא בכך שאתה פורש ידיך לצדדים וקדימה כמו תפילה. אתה תסביר אחר כך את התנועה. כשעולים להר הבית זה מתפרש עלי ידי אחרים כאקט של תפילה. יתרה מכך, כשאני רואה יהודי עושה ככה, לי זה נראה כתפילה. וזה לא העניין. העניין הוא שהדבר הזה מתפרש כאקט של תפילה והדבר גורם לכך, יכול להביא לכך, שיהיו הפרות סדר כמו שהיו בביקור האחרון, והשוטרים רשמו את זה שהתחילה תסיסה שם. הדבר הזה נראה כפעילות פולחנית שיש לה סממנים חיצוניים. כך אנו רואים אותה. לכן הזמנו אותך לפה כדי להגיד לך לא לעשות את זה. 

אתה בא לפה, אני מסביר לך בפרטי פרטים. אתה יכול לעשות ביקור בהר, כמו שתיארתי לפני כן, אני רק מבקש שהדבר הזה לא יהיה. יתרה מכך עליך להישמע להוראות השוטרים במקום. גם לחוקי המדינה – אבל זה אחד הדברים. להישמע להוראות השוטרים. יכול להיות ששוטר יגיד לך משהו ואתה חייב להישמע לו. אתה יכול לערער על זה אחר כך, אבל אתה חייב לשמוע לו. אתה מחוייב לכך. 

זו הסיבה שהזמנתי אותך לפה, שתשמע את זה. ובפעם הבאה שתרצה, אין בעיה שתעלה לבקר – אבל אלה התנאים. לא תעמוד בהם, אז לא נרשה לך לעלות. תצטרך לבוא לחתום כמו שאני עושה עם אנשים שעושים את זה אם קרתה איתם בעיה.

כיוון שהיית בקשר עם שלומי, ובגלל כל מה שהיה עם בית המשפט, אז הזמנתי אותך לפה, וגם כדי לענות לשאלות שלך אם תרצה, כדי שלא יהיו שאלות. זה לגבי התנועה הייחודית הזאת, ותיארתי לך עוד דברים שאסור. הם כתובים בשלט למעלה, וגם מוטי עומד בכניסה ומפרט לך אותם. 

יהודה: אם מותר לי, אומר את הצד שלי ובכך אני לא רוצה לפתח ויכוח אלא קודם כל לתאר. 

התנועה הזו היא לא תפילה. תפילה עושים בדיבור, אומרים דברי תפילה. זו תנועה של הבעה נפשית ושל התייחדות עם המקום, ועם מי ששוכן במקום הזה. יש לזה גם שורשים במקורותינו. גם שלמה המלך פרש את כפיו בימי חנוכת המקדש הראשון, ויש מקורות נוספים. לי זה היה חשוב. אתה יכול לתפוס את זה גם במונחים של ניו אייג', כששיש אנרגיות אז צריך לקלוט אותן והאנרגיות של הקדושה בהר הבית הן חזקות מאוד, אז אני פותח את ידיי כדי לקלוט אותן. עשיתי את זה פעמיים בשני ביקורים קודמים, והתאריכים אפילו רשומים בפסק של השופט המחוזי. זה לא עורר קושי. אנשי הווקאף אמרו דברים אבל השוטרים אמרו להם: הוא לא עושה כלום. גם בביקור הזה השוטרים לא אמרו כלום, הלכתי ככה ואנשי הוואקף שוב רטנו השוטר – אני חושב שקוראים לו אטילה – אמר להם: הוא לא אומר שום דבר, זה מותר. פתאום בא הקצין איטח ועוצר אותי. מה קרה? אני מניח שעפו בקשר תלונות של הוואקף והן הגיעו אליכם. מזה התפתח המעצר. הווה אומר שהמעצר הזה נבע כל כולו מאנשי הואקף. לא היתה שום התקהלות. היו שם רק אנשי הוואקף – הם נצמדים כמו עלוקות – והליווי שלהם הוא בכלל לא חוקי. אתם יכולים הרי להרחיק אותם! כי כל הבעיות הן בגללם. המשטרה נשמעת לוואקף, אבל אני לא נשמע לוואקף. אני מוכן להישמע לכם, אבל אם המשטרה שומעת לוואקף ואז אני צריך לשמוע לה – אז יש לי בעיה. 

הפעולה הזו היא חוקית ואין אתה שום בעיה. אולי מחר הוואקף יגידו שהאוויר בהר הבית הוא מוסלמי, שאסור לנו לנשום שם, ואז תחייבו אותנו להביא בקבוקי חמצן. לצערי הם שולטים בכם. אני רוצה לקטוע את השרשרת הזו. זה מצב לא חוקי שהם נותנים לכם הוראות ואתם משרתים אותם. יוצא שההוראות שלכם לא חוקיות כי המעשה שלי היה חוקי. כך נפסק גם בבית המשפט. 

עכשיו אתה אומר שהמעשה הוא אסור ואני חייב להגיד שאני רואה את זה בעין לא טובה, כי המעשה הוא חוקי ואתה יכול לבחון אותו בכל מבחן, למעט מבחן הוואקף. 

אין צורך לענות כי התשובה אינה פשוטה ובוודאי שלא על השולחן הזה. 

כשהתבקשתי לחתום על טופס הסכמה לאיסור תפילה, איסור שהוא לא חוקי, ביקשתי לא לחתום על ההתחייבות שהוצגה שם. אמרתי לשלומי ואני אומר גם לך, נוציא עכשיו נייר, נכתוב שאני מוכן לשמור על חוקי המדינה בהר הבית – ואחתום עליו בלי שום בעיה. אתה, בשיחה הזו, אוסר עליי לעשות מעשה חוקי. אני, על תקן של אנוס, כנראה אציית לך אבל ההוראה שלך היא לא חוקית ועליי לחשוב מה אעשה. הדבר דומה לאיסור התפילה, שאתה אוסר עלי להתפלל ואני לא מתפלל – למרות שאני חושב שההוראה אינה חוקית ואף מבישה, אני מציית בתור אנוס. גם כאן, אם ההוראה תהיה חד משמעית אני אציית לה. אני רק מקווה שאם אעשה תנועה עם הזרת והיא תציק למישהו אז לא תאסור עלי גם את תנועת הזרת. 

זה פחות או יותר מה שיש לי לומר. אני מקפיד לשמור על החוק. זה המצב. 

עופר: קודם כל, שוב אדגיש. התפקיד שלי, אני רואה אותו כך, קודם כל לאפשר לך את הזכות שלך לבקר בהר הבית. אני אומר את זה בשיא הרצינות, כמשימה ראשונה שלי. אנו מלווים אותך ואת כל המבקרים היהודים מתוך הבנה שנשקפת להם סכנה אם הם יעשו משהו. 

יהודה: גם הנקודה הזאת מאד בעייתית. כי אנחנו רואים איך מתנהל הליווי המשטרתי ותאמין לי שאני לא יודע אם הם בעדנו או נגדנו. השוטרים מתנהגים אל המבקרים לא כמו מאבטחים אלא כמו סוהרים אל אסירים. פה תלכו ופה אל תלכו. שומרים עלינו בתוך קופסה. למה אתם לא יכולים לאבטח את הר הבית – כמו שאומרים בכדורסל – בצורה אזורית ולא אישית. תתפסו נקודות שונות בהר הבית, תסתכלו סביב ותאבטחו. האבטחה הצמודה היא לא לטובתנו. יותר מזה, האבטחה הזו באה כיוון שיש ליווי מציק של אנשי הוואקף שהם יוצרים את הבעיות. אם הם לא היו מלווים את הקבוצות אז לא היו בעיות מלכתחילה. אין בעיה עם הקהל כי אין לידינו קהל, למעט עם אנשי הואקף שהם מנסים לממש ריבונות, שאני לא יודע מאיפה זה בא, אז למה אתם מרשים להם? סימן שאלה..

עופר: הקשבתי קשב רב לכל מה שאמרת. המטרה שלנו לאפשר לך את הביקור שלך כחוק. את הביקור, אני מדגיש, במתחם הר הבית. 

השיקולים שלנו הם שלנו, והם נגזרים מכל מיני דברים. 

יהודה: אתה בטח לא יכול לפרט.

עופר: לא רק שאני לא יכול לפרט, אלא שזה קשור בכל מיני דברים ולא פה המקום לפרט אותם. קודם כל אני שמח שקיבלת את מה שאמרתי. אתה מוחה וזה בסדר. אני גם מבין מאיפה זה בא ואני מכבד את זה. גם מה שתיארת לי ששלמה המלך עשה את התנועה, זה סוג של פולחן. אני לא מבין גדול בענייני דת, אבל אני יודע לפרש דברים ואני יודע לתאר דברים שקורים כתוצאה ממשהו מסוים, ואני תיארתי בפניך מה מפרשים, איך התנועה של מתפרשת בפנים למרות שאתה אומר שזו לא תפילה, ואיך אנחנו מפרשים את זה אפילו כיהודים. 

יהודה: בשני הביקורים זה לא פורש כתפילה. הקצין טל היה אתי ואיפשר לי. 

עופר: אני לא יודע בדיוק מה היה. יכול להיות שהיתה תקלה. יכול להיות שהוא לא פירש נכון. אבל ברגע שהתחילו לזהות איזושהי תכונה, של זיהוי של הדבר כאקט פולחני, וגם אנחנו מזהים את הזה ככה, אז גם אנחנו אוסרים את זה על מנת שלא תהיה הפרת סדר. ויש מזכר של שוטרים שרשמו בדיוק מה היה שם. 

יהודה: יכולת להשתיק אותם, כמו בשני הביקורים הקודמים. 

עופר: זה מתפרש כסממן חיצוני של תפילה ואני מבקש ממך ודורש לא לעשות את זה. פירטתי בפניך דברים שאסור לעשות ואתה מכיר אותם. אני לא הולך לדבר אתך על כל פולחן, ובגלל זה דיברתי על העיקרון. אם אתה מתפלל בלבך עם בורא עולם אז אף אחד לא יגיד לך כלום, אבל כשאתה פורש ידיך ומתנדנד או מתפלל זה אסור בהר הבית ואנחנו אוכפים את זה. והנה אני אומר את זה, אנחנו אוכפים את זה ומתנגדים לזה. אני לא מתבייש. 

יהודה: דווקא היה עדיף להתבייש.

עופר: אז הנה אני אומר ולא מתבייש. 

לא ביקשתי ממך לחתום על הטופס ובפרט אחרי ששלומי דיבר אתך ואני מכבד את מה שהוא עשה. בגלל זה דיברתי על העיקרון, סממן חיצוני. העיקרון פה הוא שלא יהיה שום סממן חיצוני של תפילה. ברגע שלא תכבד את זה או שתחרוג מהוראות הביקור בהר הבית, אז נצטרך להפסיק את הביקור. אני יכול להראות לך את המסמך. 

יהודה: אני מכיר אותו.

עופר: אז אתה מכיר את ההגבלות שאנחנו מבקשים ואלה ההגבלות שאני מבקש ממך כשתאה עולה.

יהודה: לא כתוב במסמך שלכם שאסור לעשות תנועת יד.

עופר: כתוב בו כל פולחן. ואתה יודע מה, לכן הבאתי אותך לפה. ואני מדבר אתך על זה וגם על העיקרון. אני הולך פה על העיקרון ואם העיקרון מובן אז אני הראשון שאשמח לאפשר לך לעשות את הביקורים האלה כפי שאתה רוצה לעשות אותם, בזמנים שאתה רוצה לעשות אותם, בתנאים שציינתי. 

יהודה: אני חוזר ואומר שאני אציית לזה כשם שהאנוסים בספרד צייתו לפקודות הכנסייה הנוצרית. זו הוראה מבישה, אבל אני אציית לה. אני חוזר ואומר, המעשה שעשיתי הוא חוקי, ההפרעה שלהם היא בלתי חוקית. המעצר היה בלתי חוקי וכך פסק השופט וינוגרד. יש לזה השלכות משפטיות שאנחנו עוד נבדוק אותם. 

עופר: לכן הזמנתי אותך לפה, כדי להבהיר. 

יהודה: את דרך התקשורת בינינו אני מכבד ואני מודה לך על שהזמנת אותי ולא הפתעת אותי. זו צורת התנהלות ראויה. ככה צריך להיות. לדבר עם אנשים בצורה פתוחה. על תוכן הדברים הגבתי בעין לא טובה, כפי שאמרתי. 

עופר: הבנתי את העמדה שלך ומה שחשוב שתיישים את זה כמו שאמרת. אני מתחייב שהשוטרים שלי יודעים – וחידדתי את זה לשוטרים שלי. 

יהודה: חידדת את מה?

עופר: את כל מה שהיה אתך בפעם האחרונה. ישבתי עם השוטרים והסברתי להם. יש דברים מאד רגישים, צריך להפעיל הרבה שיקול דעת. המכלול של הדברים האלה – זה התפקיד שלי פה. אני שמח שבאת, אני שמח שהדברים הובנו, אני שמח שאמרת את הדברים שלך ואני שמח לאפשר לך את הביקורים ללא שום בעיה, לפי זמני הביקור, אין שום בעיה. 

יהודה: בסדר, הקשבתי. 

עופר: תודה רבה לך.

יהודה: גם לך. 

יום שישי, 1 בינואר 2016

עבודת כפיים - כתבה וסרטון

מעצרים שערורייתיים || גם בית המשפט נדהם

מעצרו של יהודה עציון בהר הבית בעוון פשיטת ידיו כלפי מעלה חשף שוב את מצבם הקשה של יהודים חובשי כיפה במתחם, שהשוטרים נוהגים בהם למעשה כבפקודים • בית המשפט המחוזי לעג השבוע להתנהלות המשטרה ושלח אותה ללמוד את מסכת ראש השנה • צפו בסרטון משולב בתחתית הכתבה  (הסרטון צורף ע"י מערכת האתר,עורך)

↓ עוד נצחון קטן בדרך לגאולה/ ארנון סגל

הארכיון המשפטי של ארגוני הר הבית הולך ומתעבה, זה בטוח, אבל שם לא משוכנעים שזה אכן המתכון לשינוי המציאות המדכדכת בהר. בקרב קהילת עולי ההר חובשי הכיפה מכירים כבר את הסטטיסטיקה שמספקת שניים-שלושה עצורים בממוצע מדי שבוע, בשל עילות משונות שלא היו מתאפשרות באף מקום אחר בישראל. לא רק מלמול תפילה, השתחוויה או נענוע הגוף המוכרים כיום לכל אלא אף עיכובם של יהודים שנתפסו מנמנמים בהר, שסטו במעט מהנתיב המדוייק שבו צעדה הקבוצה או התמהמהו בו מעט יותר ממה שהמשטרה מרשה.


לאינספור הנהלים המוזרים הללו אין כמובן זכר בחוק, וגם לא בתדרוך ההולך ומתארך המושמע בכניסה רק ליהודים שומרי מצוות. הסיבה לכך היא שרשימת הכללים האמיתית המוחלת על חובשי הכיפות אינסופית ומשתנה בכל רגע. הרשויות הישראליות תובעות מיהודים דתיים במתחם ציות מוחלט. כל חריגה קלילה – גם מהוראה שלחלוטין איננה חוקית – גוררת הרחקה בכוח מההר, עיכוב או מעצר ולעתים אף כתב אישום. 


יהודה עציון מעפרה, מוותיקי פעילי הר הבית, עלה ההרה בצום עשרה בטבת. לעציון יש מנהג לפשוט את ידיו כלפי מעלה בעת סיורו באתר המקודש. יהיה מי שיראה בזה התחכמות ומתיחת גבולות, אולם עציון עצמו רואה בכך את מימוש המעט שנותר עדיין בגדר המותר לו ולשכמותו במקום היקר ללבם. עד עכשיו, בשלוש או ארבע הזדמנויות שונות שבהן הוא עלה ההרה זה עבר בשלום. המשטרה לא העירה על כך ואפילו גיבתה את המעשה הזה מול מלווי הוואקף שלעולם אינם שבעי רצון או אפילו אדישים לנוכח יהודים פוסעים בהר. 

גם בתחילת עלייתו זו של עציון הניחו לו השוטרים המלווים לפשוט את כפיו באופן הרגיל, אולם כעבור דקות אחדות, בשל תלונות הוואקף, החליט קצין משטרה להורות לעציון לחדול מכך. הלה סירב, ומשנדרש להתלוות לשוטרים ולצאת משטח ההר התיישב על הרצפה ונישא מהמקום החוצה בידי ארבעה כחולי מדים ולקול זעקות אנשי הוואקף. אדם נוסף שפשט את ידיו כלפי מעלה בעקבות עציון, צמח בן יונה, נעצר אף הוא והוצא משטח ההר. השניים שוחררו רק אחר הצהרים, כעבור שעות רבות ותוך הוראה להתייצב לדיון בעניינם בבית משפט השלום יומיים אחר כך. 

בדיון המשפטי אימצה השופטת ג'ויה סקפה שפירא את עמדת המשטרה. זו כתבה בהחלטתה שאין לה כוונה לדון בשאלה האם מותר לפרוש ידיים כלפי מעלה בהר הבית, ודי לה באי ציותם של עציון ובן יונה להוראות השוטרים בכדי להצדיק את מעצרם. בשל כך הטילה עליהם הרחקה של 15 יום משערי ההר, ערבות עצמית וערבות נוספת של צד שלישי ובנוסף קבעה שאם לא יחתמו השניים על הסכמתם לכך עד ארבע אחרי הצהרים באותו היום – הם ישובו וייעצרו. 

השניים הודיעו שלא יחתמו ומיהרו לערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. עו"ד איריס אדרי מתל אביב נשכרה מטעם ארגון 'חוננו' והקרן למורשת הר הבית לייצג את השניים בערעור.


ידיו עושות מלחמה

עו"ד אדרי ועציון ביציאה מבית המשפט השבוע
אדרי: "ערערנו בראש ובראשונה על כך שבית משפט השלום בחר שלא להידרש לשאלה הבסיסית האם פרישת ידיים בהר הבית אסורה. סעיף 4 בהחלטת בית המשפט קבע שהתנהגותו של עציון 'יש בה כדי להפר את שלום הציבור בכך שסרב לקיים את הוראות השוטרים, וזאת מבלי לקבוע מסמרות בשאלה האם הליכה עם כפות ידיים פרושות כלפי מעלה בשטח הר הבית היא מעשה אסור'. טענתנו היתה שמדובר בהתנהגות מותרת, שמעולם לא נאסרה. 

"יותר מכך, טענו שבלית ברירה אנו מצייתים לאיסור המביש של תפילת יהודים בהר, אך בוודאי שאין לאסור ביטויי התייחדות אישיים עם הבורא שאינם מהווים תפילה מופגנת. הטיעון הבסיסי שלנו הוא שהיות שהאיסור על נשיאת כפיים הוא בלתי חוקי, ממילא עיכובו של יהודה עציון לכתחילה היה בלתי חוקי ולכן הוא גם היה רשאי לא לשתף פעולה עם עיכובו.

"דרשנו קביעה חד משמעית שנשיאת הכפיים לא נאסרה ומותרת, ועל כן לכתחילה לא היה מקום לאסור זאת וממילא גם לא היה מקום לעכב ולעצור את עציון ובן יונה. טענו שמדובר באיסור גחמתי אבסורדי, שעלול להוביל לשלל איסורים שרירותיים שפוגעים בחופש הדת, האמונה והמצפון, והסברנו שעם כל הכבוד גם הטיעון בדבר 'נפיצות הר הבית ורגישותו' איננו בבחינת מנטרת-קסם שלעולם תאפשר פעולות בלתי חוקיות ושרירותיות של שוטרים שיוכלו להפר ברגל גסה את זכויותיהם הבסיסיות של יהודים בהר הבית. הזכרנו גם את האיסור לתת משקל מכריע לחשש מאלימות של אנשי הוואקף והמוסלמים".

השופט המחוזי רם וינוגרד הורה לקבל את ערעורו של עציון. לדבריו בהחלטת הדין, "אין צורך לדון בשאלה האם הטיית כפות הידיים כלפי מעלה מהווה פעולה של תפילה ודי בכך שהמשטרה לא אסרה פעולה זו עד עתה". בעוקצנות העיר שבאופן דומה "יש לשקול לאסור הרמת עיניים כלפי מעלה על רקע האמור במשנה במסכת ראש השנה פרק ג', ואולי יש צורך לאסור גם כיסוי ראש בהר הבית מאחר ועל פי הנאמר בתלמוד מדובר על לבוש המעיד על יראת שמיים. אכן מדובר במדרון חלקלק", סיכם וינוגרד והוסיף שייתכן שעציון ובן יונה בחרו להלך בהר באופן הזה ברוח ישעיהו פרק א'. 

עורכת הדין – הלא דתיה, יש לציין – טרחה להתעדכן מה כתוב בעניין העכשווי בפרק א' בישעיהו (דווקא בהקשר שלילי – "כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי, מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי... וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם") ובפרק ג' במסכת ראש השנה (משנה ו': "'והיה, כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל...' – שמות יז, יא – וכי ידיו של משה עושות מלחמה או ידיו שוברות מלחמה? אלא כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלן, ומכוונין את ליבם לאביהם שבשמיים היו מתגברין; ואם לאו היו נופלים"), ושמחה לגלות שהשופט לועג להתנהלות המשטרתית: "בית המשפט מודע לחוסר ההיגיון שבאיסור ביטויים חיצוניים כאלה ואחרים המעידים על יראת שמיים והתייחדות עם הבורא וכדומה, ומתרה מפני הטלת איסורים שרירותיים כאלה".

ויחד עם זאת, ערעורו של בן יונה נדחה בידי וינוגרד. אדרי: "בית המשפט בחר שלא לקבל את הערר בנוגע לצמח בן יונה, וזאת בטענה שהלה חתם על התחייבות לציית להוראות המשטרה, ולכן בעצם חתימתו היה עליו לציית להוראות ויהי מה. לדעתי מדובר בקביעה שגויה. ראשית, מפני שעובדתית צמח לא הפר את הוראות השוטרים. שנית, מבחינה עקרונית ומשפטית במקרה של אי ציות להוראה בלתי חוקית של שוטר, אין מקום להבחין בין מי שחתם על התחייבות לבין מי שלא חתם על התחייבות. חתימת התחייבות לא יכולה להכשיר את הוראתו הבלתי חוקית של השוטר ולחייב את הציות לה, כשם שאפילו הוראות חוק העונשין עצמן, הקובעות עבירה של אי ציות לשוטר, נסוגות שעה שמדובר בהוראה בלתי חוקית. 

ומה הלאה? "הארגונים שמטעמם נשכרתי לומדים את ההחלטה בכל הנוגע לצמח בן יונה ושוקלים אם לערער על כך לבית המשפט העליון. אנחנו מקווים מאוד שהמשטרה תכבד את החלטת בית המשפט ואת רוח הדברים והמסרים שהועברו בה, תצמצם התערבותה בחופש התנועה והדת של המבקרים היהודים לכדי מינימום ותאפשר ליהודים, אם לא להתפלל בצורה מופגנת, לפחות לתת ביטויים להתייחדותם עם הבורא ועם המקום ולתפילתם הפנימית האילמת. בחברה מתוקנת מאבק כזה על זכויות יסוד חוקתיות היה נישא על כפיהם של ארגוני זכויות האדם. משום מה קולם לא נשמע בסוגיה הזו". 


יום שני, 28 בדצמבר 2015

הערר של יהודה עציון התקבל בביהמ"ש המחוזי

יהודה עציון יחזור להר הבית || בידיים פרושות - לא מורמות

בית המשפט בביקורת חריפה על התנהלות המשטרה בהר הבית: מדובר במדרון חלקלק • ברכות במטה ארגוני המקדש • יהודה עציון מבטיח לעלות להר הבית עם ידיים פרושות השמימה ולא להרים ידיים • בארגון חננו שמחים על ההחלטה, מקווים שהמשטרה תלמד את הלקח ומיצרים על דחיית הערר של המורחק הנוסף

↓ הערר התקבל, המשטרה צריכה ללמוד את הלקח

במטה ארגוני המקדש מברכים על פסיקת בית המשפט ששחרר את יהודה עציון מכל התנאים וההגבלות שהמשטרה ביקשה להטיל עליו בגלל שהלך בהר הבית בידיים פרושות כמנהגו. בית המשפט קיבל במלואו את ערעורו של עציון על פסיקת השלום.

"בית המשפט העמיד את המשטרה על מקומה בהר הבית, אומרים במטה. על המשטרה להגן על הזכויות החוקיות של אזרחי ישראל, ולא לפעול לפי דרישת הוואקף וגורמים אלימים המאיימים בהפרת שלום הציבור. מדובר בצעד חשוב ונדבך נוסף בדרך לשיבת ישראל למקדש בהר הבית.

בדיון שהתקיים היום בבית המשפט בערר שהגישו ארגון חוננו והליב"ה באמצעות עוה"ד איריס אדרי, דחה השופט וינוגרד אחת לאחת את כל טיעוני המשטרה. כולל את טענתה הקבועה על הפרת הסדר הציבורי שנגרם מהושטת הידיים. "לכל אורך הצילום לא ניתן לראות התקהלות של קהל מקומי בסמוך לקבוצה", כתב השופט.

השופט וינוגרד צפה בסרטון המלא של האירוע הנידון וביקר בחריפות את התנהלות המשטרה בהר הבית. "מדובר במדרון חלקלק" של המשטרה קבע השופט. ועליה "לשקול היטב כל צעד במורדו".

השופט אף העיר באירוניה נגד המשטרה שהליכה בדרך של הטיית כפות הידיים כלפי מעלה, אולי ברוח הפסוק בישעיהו פרק א', (ובפרישכם כפיכם וכו') "מצריכה לכאורה היקש ומתן דין שווה גם להרמת עיניים כלפי מעלה". "ואולי יש צורך גם לאסור כיסוי ראש בהר הבית, מאחר ולפי הנאמר בתלמוד הלבוש מעיד על יראת שמים". הוסיף וינוגרד.

השופט קבע כי אל לה למשטרה לאסור בהר הבית עניינים חדשים לבקרים ללא הודעות מפורשות, ולכן אף לא היה על עציון להיענות לדרישתו המחודשת של קצין המשטרה.

לאחר שצפה בתיעוד מעליות קודמות של יהודים בהר הבית בהם נראה עציון מהלך בהר בידיים מושטות ובצמוד אליו שוטרים שמאפשרים את הליכתו כך בהר הוא קובע כי "התמונות מבססות לכאורה את הטענה כי המדיניות האוסרת את ההליכה עם ידיים צמודות לצדי הגוף, כשכפות הידיים מוטות כלפי מעלה, היא מדיניות חדשה, שלא נאסרה קודם לכן. ו"ככל שהיה בכוונת המשטרה לשנות מההוראות החלות בהר, היה עליה לעשות כן מפורש".

אי לכך קבע השופט שעציון לא ביצע שום מעשה אסור, גם כאשר לא נשמע להוראות קצין המשטרה בענין. "לנוכח מסקנה עובדתית זו, ומאחר ולא נטען שפורסמו הוראות חדשות על ידי המשטרה עובר לביקור האחרון, נראה שלא היה מקום לקבוע שבסירוב להפסיק בפעולה ביצעו העוררים מעשה אסור".

בנוגע לעורר נוסף שהושיט אף הוא את ידיו קבע השופט כי מכיוון שהוא חתם למשטרה על התחייבות להישמע להוראותיה, "הרי שכאשר ניתנה לו הוראה ישירה היה עליו לציית לה על פי התחייבותו". ו"לפיכך, הערר בעניינו נדחה".

עו"ד איריס אדרי שייצגה את עציון בדיון היום מטעם ארגון חוננו: "אנחנו שמחים על ההחלטה וביטול התנאים בעניינו של יהודה עציון, אך אנו מצרים שלא בוטלו התנאים גם בעניינו של העורר השני שלטעמינו לא ביצע כל עבירה".

יהודה עציון אמר לאחר הדיון: "מלכתחילה היה ברור לי שאפילו במסגרת הסטטוס קוו המביש שאוסר תפילה בהר הבית, אין כל פסול בהרמת הידיים כלפי מעלה. במעשה זה ביקשתי להביע התייחדות עם הר הבית והשוכן בו, וקיימת בזכרוני גם תפילתו של שלמה המלך שפרש את כפיו כלפי מעלה. אני רואה בפסיקה הזו מעשה חשוב, אך פונה למשטרת ישראל שתיישם אותה, תתיר את כניסתי להר הבית ותאפשר לנו ללכת עם ידינו כלפי מעלה, ולא תעשה מפסיקת השופט חוכא ואיטלולא כפי שמתייחסת המשטרה לפסיקות אחרות של בתי המשפט".

מארגון חוננו נמסר בתגובה: "אנו שמחים על קבלת הערר שהגשנו, ומקווים שהמשטרה תלמד מדברי השופט ותחדל להתעמר ביהודים העולים להר הבית. אנו עסוקים מדי יום בהגנה על זכויות יהודים הנעצרים בהר הבית על לא עוול בכפם, אך ורק בשל התנהלות פסולה של המשטרה".