הפעם – מנצחים בהר הבית

אין לנו זכות מוסרית לוותר על ערש קיומנו || לא נכנעים

יהודים בראש חודש חשוון תשעה בהר הבית

אנו עומדים בצומת דרכים, והתובנה הראשונה צריכה להיות – שכל דחייה, הדחקה והתעלמות מהסוגיות והבעיות סביב הר הבית רק יקרבו את סבב הדמים הבא

↓ מאת: דניאל סדיקה

נפצים, נפיצות, תבערה, חבית חומר נפץ. כך לצערנו הרב כמעט כל נבחרי הציבור כיום במדינת ישראל, כולל ראש הממשלה והשרים מכנים את הר הבית, את המקום הקדוש ביותר עלי אדמות.

כינויים אלו להר הבית, אולי יותר מכל - מלמדים את שאר העולם שאנו סוג של עוברי אורח, עוד כיבוש כזה של שטח הר הבית יחלוף לו, כמו הבריטי והרומאים.. ההתייחסות להר הבית, ערש קיומנו מזה אלפי שנים כאל "תיק", שיש לטפל בו – היא תעודת עניות לכולנו. איננו בריטים ואיננו רומאים – חזרנו למקום בו עמדו בתי המקדש ובו התרחשה עקידת יצחק – המקום שבו כל פיסה וכל רגב אדמה שזור בהיסטוריה יהודית עשירה.

אין ספק שמסירת הר הבית לירדנים לאחר מלחמת ששת הימים על ידי שר הביטחון דאז משה דיין הביאה עלינו את זרע הפורענות עד ימינו אנו. היום – ולמעשה מזה תקופות ארוכות, אנו "קוצרים" את אותו זרע הפורענות, בדמות איבוד השליטה על המקום הקדוש.

אולי חושבים נבחרי הציבור שלנו שרק ככה השטח יירגע, ושכל פתח של רצון להחיל את ריבונות ישראל על ההר יוביל להצתת מלחמת עולם. זהו טיעון אבסורדי ומוטעה בפני עצמו, שכן אין שום תסריט בו מיליארדי מוסלמים יעזבו את מלחמותיהם הפנימיות לטובת עלייה לירושלים, עיר הקודש היהודית שמעולם לא הייתה בשליטה ערבית, גם לא הייתה עיר בירה ערבית, ולמעשה מעולם לא הייתה באמת בעלת משמעות גדולה למוסלמים – בניגוד לערים כמו מכה, מדינה, אלכסנדריה, ואפילו דמשק הענייה.

אך האבסורד הגדול ביותר הוא – שדווקא באמירותיו הלכאורה מרגיעות של ראש ממשלת ישראל – על כך שהחליט למנוע עליית חברי-כנסת ושרים להר - הוא עודד את האויב, הוא הוכיח שמדינת ישראל כן נכנעת וכן אומרת בקול רם שהר הבית לא בידינו. שהר הבית לא שלנו. ועל כן – נבחרי הציבור שלנו ואף חלקים גדולים מהציבור עצמו – לא יהיו רשאים לעלות אליו. האם יתכן מצב בו נכריז על איסור כניסת חברי כנסת ואזרחים לכותל המערבי – אחד מחומותיו החיצוניים של מתחם הר הבית?

אם בהר הבית איננו ריבוניים. אם במקום הקדוש לנו אין ריבונות - כך יהיה בכל הארץ.

המהומות ברחבי הארץ לא מתחילות ולא התחילו כי יהודים עולים להר הבית, וגם לא התחילו מפני שהשר אורי אריאל עלה להר – הרי כבר שבוע לפני כן היו היתקלויות עם מחבלים במתחם הר הבית, ונתפסו במקום מטעני צינור ובקת"בים הושלכו לעבר כוחותינו.

למעשה – המהומות מתרחשות כל הזמן, כל השנה ובכל שעה, ומקורן מתוך הר הבית דווקא משום מכיוון שכשיהודי מתפלל בהר הבית הוא נעצר. דווקא משום שיהודים בהר הבית נתונים לפיקוחם של הווקף הירדני, שתוקפים ורודפים את היהודים בהר הבית. ובאותו הזמן, השוטרים הישראלים המוצבים בהר כפופים בצורה מוחלטת לאנשי הווקף שקובעים אילו התנהגות מפרה את הסדר ואיזו לא.

ומה מעודד יותר את האויב לנסות ו"לפרוץ את הסכר" ולגרש את היהודים מירושלים באמצעות ה"התנגדות", מאשר לראות כל בוקר את הקונספט של איבוד הריבונות המוחלט בהר הבית ?

כרגע אנו עומדים בצומת דרכים, והתובנה הראשונה צריכה להיות – שכל דחייה, הדחקה והתעלמות מהסוגיות והבעיות סביב הר הבית רק יקרבו את סבב הדמים הבא. כדי להפסיק את המעגל הזה נדרשת השלטת ריבונות מלאה ואמיתית בהר הבית, הוצאה מחוץ לחוק של התנועה האסלאמית, וגדיעת מנגנון התעמולה והמימון שמאפשר למאות שכירי-חרב מוסלמים להגיע להר הבית כדי להתפרע ולהסית את ההמון נגד היהודים שבסך-הכל מבקשים לעלות למקום הקדוש להם בביטחון. וזו זכותם המלאה לעלות להר – מבלי להיות מוגבלים ל- 4 שעות ביום ומבלי שיאסר עליהם לשאת דברי תפילה.

.

תוך כדי כתיבת שורות אלו, נדקרים חיילים, שוטרים ואזרחים ברחבי הארץ. הם נדקרים כי מדינת ישראל נתנה תקווה לאויביה. מדינת ישראל הכריזה בפה מלא – "נשמור על המצב הקיים בו יהודים נרדפים בהר הבית, ונוותר על זכותנו למנוע אלימות בהר, אם תאיימו ותתפרעו ברחבי הארץ עוד קצת. רק עוד קצת – נוותר".

אין לנו זכות מוסרית לוותר על ערש קיומנו.