אם נתניהו ייאבד את השלטון, זה יהיה בגלל הר הבית

הטרור הערבי משתולל || נתניהו מכה שוב ביהודים

במוקדם או במאוחר – לא מעט הודות להתנהלות הממשלה המעצימה בפועל את האיסלאם הקיצוני בהר, הר הגעש הזה ישוב ויתפרץ • אם ראש הממשלה לא יתעורר בזמן, זרם הלבה הרותח עלול לשטוף גם את ביתו שלו. 

↓ מאת: ארנון סגל

שורת אנשי תקשורת ישראלים לחצה השבוע מאוד על ראש הממשלה, כמה נבזי, לסגור את הר הבית ליהודים. אטילה שומפלבי מ-YNET כתב בדף הטוויטר שלו: "נתניהו וגלעד ארדן יודעים שאפשר להרגיע את השטח אם יסגרו הרמטית את העלייה להר הבית למשך חודש, אך הם נשלטים על ידי יהודה גליק אנד קומפני, והם מהססים. כרגיל". יהודה גליק היה בוודאי שמח אם הדברים היו כפי ששומפלבי מתאר, אולם ההיסוס של נתניהו וארדן איננו בגלל גליק אנד קומפני – אלא בגלל הדבר הארור הזה המכונה זכויות יסוד דמוקרטיות. סגירת הר הבית היא צעד חשוך, שאמנם כבר ננקט לא פעם בנוגע להר הבית – שלא לדבר על איסור התפילה המפלה הנוהג שם כלפי יהודים בלבד ברוח משטר האפרטהייד - וטוב שבשלטון הישראלי מהססים להשתמש בו.

גם אושרת קוטלר מערוץ 10 תהתה השבוע בשידור חי מדוע לא סוגרים את הר הבית לעליית יהודים. נראה שאף היא לא שמעה על העונש שחוק המקומות הקדושים מטיל על מי שיתפתה לפעול ברוח הצעתה: "העושה דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותם מקומות, דינו מאסר חמש שנים".

כך או אחרת, אין ספק שהמנצח בתחרות עזוּת המצח בקרב אנשי התקשורת בהקשר הזה הוא העיתונאי חרדי, יעקב ריבלין, שכתב בעמוד הטוויטר שלו אחרי הלוויית הזוג הנקין הי"ד את המשפט הלא יאומן הבא: "אם לאורי אריאל הייתה קצת בושה, הוא לא היה מגיע היום להלוויה. האיש שהדליק הפעם את השטחים בעלייה שלו להר הבית – שלא יעמוד בלוויה וינגב דמעות".

באופן מוזר, נתניהו קרוב בעמדותיו הרבה יותר לשומפלבי, לקוטלר ולריבלין מאשר לאנשי תנועתו. בימים האחרונים, בתדירות של פעם בשעה בממוצע, חזר נתניהו על המנטרה שלפיה הסטטוס-קוו בהר הבית יישמר. "הסטטוס-קוו" – קרי, ההתעמרות, ביזוי החוק, המדיניות הכנועה כלפי שונאי ישראל במתחם. השבוע שורבב המשפט הזה אפילו להחלטת הקבינט, אלא שבלשכת השר לביטחון פנים גלעד ארדן למשל התעקשו שהנושא כלל לא הוזכר בישיבת ועדת השרים העליונה הזו.

שמועות עקשניות שהגיעו מאחורי הפרגוד במשרד ראש הממשלה השבוע ובינתיים התאמתו בחלקן טענו שנעשה שם מאמץ גדול לצמצם את הנוכחות היהודית בהר הבית, המצומצמת גם כך בכוח הרשויות. בין השאר ניסו במשרד להגדיל את מספר מנועי הכניסה היהודים למתחם המקודש, ולשוב ולאסור עליית חברי כנסת ושרים יהודים אליו. בלית ברירה ובשל לחץ כבד במיוחד נאלץ ראש הממשלה להחיל את איסור העליה גם על חברי הכנסת הערבים. ספק אם באמת יעמוד בהגבלה הזו. הצעדים הללו מנוגדים כמובן לחוק חסינות חברי הכנסת, לחוק המקומות הקדושים, לחוק יסוד ירושלים בירת ישראל, לחוק האוסר אפליה בכניסה למקומות ציבוריים ובאספקת מוצרים ושירותים – ולְמה לא בעצם? ובכל זאת הם מתאפשרים במדינת ישראל.

בעוד שבוע וחצי תמלא שנה להתנקשות ביהודה גליק, וממרחק הזמן המכובד הזה אפשר לקבוע שלמורת רוח הרשויות הקפיץ ניסיון הרצח בכמה רמות את תודעת הר הבית ואת ההתעסקות בו בחברה הישראלית. על אף ההמתנה, ההגבלות הקשות והתסכול, בששת ימי חג הסוכות שבהם היה ההר פתוח ליהודים, למשל, נכנסו בשעריו כמעט אלף יהודים שומרי מצוות.

אין לחשוד ברשויות שהן עמדו מנגד וצפו בזרם העולים הגובר. ניסיון הרצח של גליק זכה לרוח גבית מצד גורמי שלטון ישראליים. העולים להר סומנו לאחר ההתנקשות על ידי סוללת בכירי הממשל הישראלי כמי שאחראים לכל המהומה. הרב הראשי הספרדי יצחק יוסף האשים אותם ישירות בשפיכת שמן למדורה שמביאה לפיגועים בירושלים, ואת דבריו חיזק פטרונו הפוליטי אריה דרעי, שלצורך המטרה נעשה נעלה יודע דעת עליון והכביר מלים על האיסור הנורא להעפיל ההרה.

באופן מפוקפק מאוד מבחינה דמוקרטית, גם מפכ"ל המשטרה דאז, יוחנן דנינו, השתלח בחברי כנסת יהודים שפקדו את המקום הקדוש ("לא אאפשר לחברי כנסת שמתסיסים לעלות להר הבית"), והגדיר את ההר כלא פחות מ"איום קיומי על מדינת ישראל". בעניין הראשון הוא אף התעמת פומבית עם יושב ראש הכנסת יואל (יולי) אדלשטיין, וטען שהוא "לא מבין בכלל את תפקידו של יושב ראש כנסת".

בדמוקרטיה תקינה, מפכ"ל שמתחצף באופן כזה היה מוצא עצמו מחוץ למערכת בתוך שעה קלה, אבל בישראל לא מופרך להניח שהוא נשלח לשם כך על ידי ראש הממשלה עצמו. גם היועץ המשפטי יהודה וינשטיין גויס לאותו מאמץ, והבטיח שתימנע עליית חברי כנסת להר הבית. זו אכן נמנעה, למשך קרוב לשנה: מסתיו 2014 ועד תשעה באב לא עלה אף חבר כנסת להר. סליחה, אף חבר כנסת יהודי – ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי וחנין זועבי דווקא היו שם. בהודעה מגוחכת שפרסמה משטרת ירושלים באחד המקרים שבהם עלה טיבי ההרה היא הודיעה שחבר הכנסת הסתנן להר הבית בלא ידיעתה ורשותה. לאורי אריאל, משום מה, לא הצליח התרגיל הזה.

תולדות האפליה

הצד היהודי היה הגורם היחיד שהוענש בעקבות ההתנקשות בגליק. מאז ועד עתה מוגבלת מאוד העלייה היהודית להר. בפגישתו של רה"מ בנימין נתניהו עם מלך ירדן שבועיים לאחר ההתנקשות הוחלט על שורת גזירות מעיקה שהוטלה על הצד המותקף בסיפור הזה – יהודים דתיים שגם כך מטורטרים בהר ובכניסה אליו ללא הרף. לא יותר מקבוצה יהודית אחת מורשית לעלות אליו בזמן נתון.

ורק המציאות – הוי, המציאות הארורה – אינה טורחת להתיישר לפי רצונותיו של נתניהו אנד קומפני. ההתנהלות הישראלית מושפלת הראש בהר הבית כבר אינה ניתנת לטאטוא מתחת לשטיח כפי שנעשה בהצלחה במשך 45 שנים. בעידן שבו בכל יום מתפרסמים בפייסבוק וביו-טיוב סרטוני מעצר הזויים של יהודים שהתפללו בהר, ומצד שני גם של ההשתוללות האסלאמית האנטישמית שבו, אין סיכוי להמשיך במדיניות הפיכת הר הבית לחצר האחורית הישראלית שאליה לא מגיעים ואותה לא רואים. במוקדם או במאוחר – ובאופן אבסורדי דווקא בגלל התנהלות ראש הממשלה עצמו המפרגנת לצד האלים בסיפור הזה – הר הגעש הזה ישוב ויתפרץ. אם ראש הממשלה לא ינסה למען השם לעשות צדק ולא רק לרדוף ללא הצלחה אחרי מנת השקט שהוואקף מספק לו, זרם הלבה הרותח עלול לשטוף גם את ביתו שלו.