פרשת המקדש || פרשת בראשית | שמואל בן חמו
מדוע הקב"ה מברך את האדם בפריה וריביה?
למה בית המקדש נמשל לחדר המיטות?
↓ מאת: שמואל בן חמו
בסימנא טבא נתחיל את ספר בראשית כמו שסיימנו את חומש דברים בסימן של ברכה. ראינו בפרשת זאת הברכה את הקשר ההדוק בין הברכה ובין הקרבת קרבנות במספר מקומות בתורה. בפרשת בראשית הקב"ה מברך בפעם הראשונה את האדם. הוא מברך אותו בברכה של פריה וריביה כדי ליישב את העולם. כמו שכתוב: וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹקים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ. (בראשית א,כח).
לכאורה אין קשר או רמז בין ברכה זאת ובין בית המקדש. בע"ה ננסה למצוא את הקשר.
נקדים ונבהיר כמה נקודות בתהליך בריאת העולם.
רש"י מפרש שהקב"ה תכנן את העולם במידת הדין וכאשר הוא ראה שהוא לא יוכל להתקיים הוסיף את מידת הרחמים. "ולא אמר ברא ה', שבתחלה עלה במחשבה לבראותו במדת הדין. ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת רחמים, ושתפה למדת הדין. היינו דכתיב: "ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" (רש"י בראשית ב, ד).
בעל "השם משמואל" מפרש את דברי רש"י בצורה נפלאה. הרי לא יתכן שהקב"ה טעה ושינה את דעתו לגבי בריאת העולם. מלכתחילה העולם נברא בשילוב מידת הדין ומידת הרחמים. מידת הדין מסמלת את כוחות הצמצום וההסתר.
במידת הדין בלבד העולם היה מתבטל מעצמו בתהליך טבעי. לעומת זאת, מידת הרחמים מסמלת את כוחות ההתגלות וההתפשטות. "...היינו דכל ששת ימי המעשה שהיתה הבריאה נמתחת והולכת על כרחך לומר שהיתה מסתתרת ומצטמצמת והולכת, אך בהגיע יום השבת באה חיות חדשה לעולם להבריאה היפוך ההסתר וההעלם רק התגלות אלקית שהופיעה בתוך הבריאה.." (שם משמואל, בראשית תרע"ב דף יב).
למעשה ה"שם משמואל" מחלק את בריאת העולם לשני חלקים. חלק הראשון הוא ששת ימי הבריאה וחלק השני יום השבת. ימי הבריאה מסמלים את מידת הדין, הצמצום, הגבולות וההסתר. יום השבת מסמל את מידת הרחמים, ההתגלות, העדר גבולות ושפע.
בעל "השם משמואל" מביא את דברי המהר"ל כדי להמחיש את הדברים. כל מי שעוסק בבנין מעמיד גבול בין החלל הפנימי של הבנין ובין השטח החיצוני. למעשה הוא מגביל את שטח המחיה שלו לשטח מצומצם יותר.
פעולה זאת מזמינה את מידת הדין ומנוגדת למהות של הברכה. הברכה מתפרצת ומתפשטת ללא גבולות כמו שכתוב בברכת יעקב אבינו בבית אל: וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. (בראשית כח,יד). ראוי לציין שברכה זאת ניתנה ליעקב אבינו בהר המוריה.
"ועוד יש בזה דבר עמוק כי הבנין הוא הפך הברכה כי בברכה אין גדר וגבול ולכך נאמר בברכה (בראשית ל"ח) ופרצת ימה וקדמה אין ברכה אלא בדבר הפרוץ ואין לו גדר וגבול, זהו ענין הברכה, והבנין הוא הפך זה שבונה גבולים וגדרים, והעוסק בדבר שהוא הפך הברכה מתמסכן והבן זה:" (מהר"ל גבורות ה' פרק טו).
עכשיו ניתן לחזור לנושא שלנו שהוא ברכת ה' לאדם וחווה ובית המקדש .
הקב"ה מברך את האדם בפריה ורביה כדי שיכבוש את העולם. כמו שכתוב: וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹקים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; (בראשית א,כח).
מטרת הבריאה היא שהאדם יתרבה ויתיישב בכל מקום על כדור הארץ.
כך ספר החינוך מגדיר את המצווה הראשונה: "משרשי מצוה זו, כדי שיהיה העולם מיושב (גיטין מא, ב), שה' ברוך הוא חפץ בישובו, כדכתיב: (ישעיה מה, יח): "לא תהו בראה לשבת יצרה". והיא מצוה גדולה שבסיבתה מתקימות כל המצוות בעולם, .........והמבטלה, ביטל עשה, ועונשו גדול מאד (קידושין כט, ב), שמראה בעצמו שאינו רוצה להשלים חפץ השם ליישב עולמו." (ספר החינוך מצווה א).
מצווה פריה ורביה הינה מרכזית ומהווה הבסיס לשאר המצוות כי היא מבטאה את מהות הברכה. העולם נברא בסימן של ברכה, לכן התורה מתחילה באות 'ב' ולא באות 'א'. (ראה מדרש רבה, בראשית א,י).
לפי מה שראינו, לכאורה בית המקדש הינו ההיפך מהברכה בגלל היותו מבנה מוגבל ומצומצם!
אדרבה, בית המקדש הוא הסמל של הפריה ורביה והתפשטות השפע והברכה בעולם. לב בית המקדש, קודש הקדשים מכונה 'חדר המיטות' בספר מלכים (מלכים ב' יא,ב) ובמדרש תנחומא. כמו שכתוב: "מה ראה שלמה לעסוק במטה שהוא אומר הנה מטתו שלשלמה, אלא אינו עוסק אלא במלך שהשלום שלו, הנה מטתו זה בהמ"ק =בית המקדש=ולמה נמשלה בהמ"ק למטה, מה המטה אינה אלא לפריה ורביה, כך בהמ"ק כל מה שהיה בתוכה היו פרין ורבין". (מדרש תנחומא פרשת נשא סימן ט ).
התלמוד הירושלמי אומר שאפילו הדברים הדוממים היו מתרבים דרך נס בבית המקדש. ענבי הזהב שהיו בפתח ההיכל צמחו כאילו שהם היו בטהע. כמו שכתוב: "ר"ש בן לקיש אמר אדום דומה לדמו של פר ויש אומרים זהב שהוא עושה פירות כיי דתנינן תמן וגפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל א"ר רבי אחא בר יצחק בשעה שבנה שלמה את בית המקדש צר כל מיני אילנות לתוכו ובשעה שהיו אלו שבחוץ עושין פירות היו אלו שבפנים עושין פירות" (ירושלמי פרק ד הלכה ד).
בנוסף לכך החלונות של בית המקדש היו רחבים כלפי חוץ וצרים כלפי פנים כדי שהשכינה תקרין החוצה. כמו שכתוב במדרש: "ויעש לבית חלוני שקופים אטומים.
אמר רבי אבין הלוי ברבי: את[ה] מוצא כל מי שבקש לעשות לו חלונות עושה אותם רחבות מבפנים וצרות מבחוץ למה? - שיהיו שואבות אור, אבל חלונות של בית המקדש לא היו כך, אלא רחבות מבחוץ וצרות מבפנים למה? - שיהא האור יוצא מן בית המקדש ומאיר לעולם." (תנחומא תצוה סימן ו).
שוב אנחנו רואים איך בית המקדש הינו מקור של אור המתפשט בכל העולם.
נראה לומר שהצמצום שנובע ממבנה בית המקדש הינו לטובה כדי שנוכל לקלוט ולראות את השכינה בלי להסתנוור מעוצמת האור. דיברנו על זה במאמר אחר בנושא עולת ראייה שהיו מקריבים בזמן הרגלים שהיתה מאפשרת לנו לראות את השכינה ללא פגע.
לסיכום, ראינו שבית המקדש הינו מקום ומקור של ברכה, שפע ופריה ורביה המתפשט ללא גבולות. לכן זה מקור של כל הברכות והכהנים מברכים יום יום את ישראל בפתח ההיכל.
לכן ברכת פריה ורביה שניתנה לאדם וחווה מקבילה למהות בית המקדש המפיץ את השפע לעולם.
הגויים מנסים למנוע מישראל ומן העולם כולו את הברכה. לכן הם מנסים למנוע מאיתנו את העלייה להר הבית ובנין בית המקדש. בעקבות גל הפיגועים האחרון, הר הבית נמצא במרכז השיח הציבורי. זהו דבר מבורך כדי שכל אחד ישאל את עצמו מה היחס שלו להר הבית ולבית המקדש? הקב"ה מעמיד אותנו במבחן.
יש שנכשלים בו כאשר הם מתרחקים עוד יותר מהר הבית ויש שעוברים בהצלחה כאשר הם מתפקחים ומגבירים את אהבתם למקום המקדש. האויבים שלנו יודעים זאת היטב, אם חוזרים להר הבית אין להם זכות קיום בארץ ישראל לכן הם מנסים להחזיק בכח בהר ה'. התגוהה הבריאה של עם ישראל צריכה להיות במעשים ולחדש את עבודת הקרבנות כדי להגביר את הברכה והשפע בארץ ובכל העולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה