את 'האגודה לבניין המקדש בדורנו' ייסד מתתיהו

בעקבות מכתבו של הרב יצחק נסים זצ"ל || הרב ישראל אריאל

ב'מקור ראשון' התפרסמה לפני שבועיים תשובה של הרב ניסים זצ"ל אל היועץ המשפטי משנת תשל"ב, בעקבות שאלתו את הרב הראשי האם 'אגודה להקמת המקדש' רשאית להקים מקדש בירושלים • תשובת הרב היא שטרם הגיעה השעה לכך • ראוי להקדים שמאז נשלח המכתב לפני 44 שנים התקדם חקר המקדש לאין ערוך, ושאלות רבות בעניין חידוש העבודה במקדש הולכות ומוצאות את פתרונן • הערות אחדות:

↓ מאת: הרב ישראל אריאל שליט"א - ראש מכון המקדש

א. בתחילת דבריו קובע הרב הראשי שמצווה לבנות מקדש בזמן הזה. הרב נשען על פירוש 'אור החיים' על התורה, וכן על דברי הרב דוד פארדו שחיו לפני כמאתיים שנה. לא למותר להוסיף שקיימים מקורות מבוססים יותר בדבר החובה לבנות מקדש בכל הדורות, וכלשון חז"ל ב'ספרי' (במדבר צב): "כל מקום שנאמר: 'לי', הרי זה קיים לעולם ולעולמי עולמים... שנאמר: 'ועשו לי מקדש'".

בעקבות המדרש כתבו מוני המצוות, שמצות בניין הבית נוהגת בכל זמן. כך כותב הרמב"ם בספר המצוות (עשה כ) והרחיב את דבריו בהלכות בית הבחירה (א, א) באמרו: "מצוות עשה לבנות בית ל-ה', מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה". כך גם שאר מוני המצוות מנו מצוה זו כמצוות עשה לדורות, והם: בעל ספר החינוך (מצוה צה) בעל 'ספר מצוות גדול' (עשין קס"ג) ועוד. למעשה הסכים הרב הראשי ש"מצווה זו נוהגת בכל הזמנים וכל זמן הוא זמנה". נותרה, לדעתו, שאלת היכולת המעשית לגשת לקיום המצווה למעשה.

ב. הרב נסים זצ"ל כותב בשם הרמב"ם, שהבית שיש לבנותו הוא הבית המתואר בנבואת יחזקאל. מקדש זה לוט בערפל, ממילא קשה לגשת לבניין הבית. למעשה כבר נפתרה בעיה זו בראשית ימי הבית השני, שכן עולי בבל שמעו את הנבואה מפי יחזקאל בהיותם בבבל, ולמרות זאת החליטו חכמים לבנות את המקדש כבימי בית ראשון. בעקבות חז"ל כותב הרמב"ם שבניין הבית בעתיד צריך להיות כבימי בית שני. אלו דבריו (בית הבחירה א, ד): "בניין שבנה שלמה כבר מפורש במלכים, וכן בניין העתיד להבנות! [גם הוא ייבנה על פי הכתוב במלכים]... ואנשי בית שני כשבנו בימי עזרא – בנוהו כבניין שלמה [ככתוב במלכים] ומעין דברים המפורשים ביחזקאל".

עוד כתב הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה, שמסכת מדות נכתבה בידי רבי יהודה הנשיא ללמד לדורות את בניין הבית השלישי, ובלשונו: "ואין עניינה אלא סיפור מידת המקדש וצורתו והיאך בניינו, והתועלת בכך, שכשייבנה - לשמור בו אותה צורה ואותו היחס [כמו בבית שני]". בפירושו שם פירש הרמב"ם כל פרט במקדש, ואף ליווה את פירושו בציורים אשר שרדו בשלמותם עד ימינו אנו. לאור האמור, קובעים פרשנים מאוחרים שמקדש יחזקאל לא נאמר לתקופתנו, אלא לתקופה שלאחר תחיית המתים (רמח"ל במשכני עליון' ואחרים).

לא ברור, אפוא, מדוע כתב הרב ניסים זצ"ל שחובה לבנות את מקדש יחזקאל, בעוד שהרמב"ם כותב במפורש שתוכנית הבניין כתובה במסכת מידות – כצורתו בימי בית שני.

ג. הרב נסים מביא את דעת בעל 'מנחת חינוך' (מצוה צה) המסביר כביכול שקיימת בזמננו בעיה לבנות מקדש. המעיין בדברי המחבר שם לא ימצא קביעה ברורה בעניין זה. להפך! בעל מנחת חינוך מביא עובדות, שמאז החורבן נעשו נסיונות לבנות את הבית השלישי, כמובא במדרש (בראשית רבה סד) שהמלכות התירה לבנות את הבית, ורבי יהושע בן חנניה, שהיה חבר בסנהדרין, הצטרף לבונים בעלייתם לירושלים. שניים מראשי היהודים – פאפוס ולוליאנוס תמכו כספית בחומרי עבודה וכספים, אלא שלבסוף ביטלו הרומאים את האישור לבנות את הבית. בעל מנחת חינוך מסכם: "גם היום אפשר שאם יתנו המלכויות רשות לבנות בית המקדש – מצווה לבנות!", ומביא עובדה מאוחרת יותר: "רבינו נתנאל בעל התוספות, רצה לילך להקריב קרבנות בירושלים. אם כן הוא הדין לבנות בית המקדש [בזמן הזה]". נמצא שבעל 'מנחת חינוך' תומך בבניין המקדש בכל דור.

ד. האם דרושה הסכמה של 'רוב ישראל' להקמת המקדש? 

בעיה נוספת שהציג הרב נסים זצ"ל, הם דברי בעל ספר החינוך (מצוה צה) הכותב על מצוות הקמת הבית: "ונוהגת מצוה זו בזמן שרוב ישראל על אדמתן". לדעת הרב ניסים מדובר בהלכה מחייבת, אולם אין יסוד להלכה כזו במקורות. כוונת בעל ספר החינוך לומר שבזמן שישראל נפוצים בגלויות, קשה להניח שייבנה המקדש אלא אם כן יבואו ישראל לאדמתם. מבחינת ההלכה מצוות המקדש מתקיימת בכל מספר יהודים בארץ. עובדה היא שבית שני נבנה בידי קומץ יהודים – כארבעים אלף. כך גם היה בימי רבי יהושע בן חנניה, כאשר ניגשו לבניין למרות היותם מועטים. אף רבי יחיאל מפריז מבעלי התוספות, נקט בצעדים מעשיים לבניין הבית, למרות שרוב ישראל בתקופתו חי בגלות. ממילא חובת בניין הבית מוטלת על כל ציבור המצוי בארץ – רבים או מעטים.

ה. מגבלה אחרת מנה הרב ניסים זצ"ל, והיא – שרק המשיח יבנה את המקדש. הרמב"ם בסוף הלכות מלכים אכן מציין אפשרות שהמשיח יבנה את המקדש, אך זאת במקרה שישראל ישתהו בבניינו. להלכה קובע הרמב"ם שאין להמתין למשיח, וכפי שכתב ב'איגרת השמד': "חיוב המצוות אינו תלוי בביאת המשיח! אלא אנחנו מחוייבים להתעסק בתורה ובמצוות... ואחר שנעשה מה שאנחנו מחוייבים, אם יזכה ה' לנו או לבני בנינו לראות המשיח – הרי טוב יותר. ואם לא – לא הפסדנו כלום". מתבררת, אפוא, שיטת הרמב"ם, שמצווה לבנות מקדש לפני ביאת המשיח.

ו. למסקנה כותב הרב נסים שצריך ש"רוב ישראל יסכימו לבנותו... וכל האומה כולה מקצה ועד קצה תתעורר למען המקדש", לפיכך ביטל את האפשרות ההלכתית שתקום אגודה בזמננו להקמת המקדש. והיה, כשכל העם יתעורר, אזי "יתוועדו רבני ישראל ויקבלו החלטה". הרב הראשי אינו מביא מקור מהתלמוד לדבריו. למעשה, הלכה מפורשת ברמב"ם (קרבן פסח א, י) קובעת, שאם ישנם חמישים איש בלבד המקריבים קרבן פסח, די בכך כדי לקיים את מצוות ההקרבה. הווה אומר שגם אגודה קטנה המתעוררת לקיים את המצוה, בכך מתקיימת המצוה כמאמרה. 

כאמור לעיל, העובדות מדברות בעד עצמן. 'אגודה' כעין זו קמה בידי זרובבל ויהושע בן יהוצדק, ויחד עם ציבור מצומצם הקימה את הבית השני. 'אגודה' אחרת ידועה לכל היא של מתתיהו ובניו שיצאו למרד נגד היוונים ולבסוף חידשו את העבודה במקדש. מיעוט קטן התעורר להקים את המקדש. לפי סקרים שונים שנערכו בתקופתנו אחוז ניכר בציבור תומך בבניין המקדש, והתמיכה בעלייה מתמדת. האגודות לבניין המקדש מתרבות, והולך ומתקרב הרגע שבו יתקיים המאמר: "מהרה יבנה המקדש".