מז'יבוז' מחליפה את ההר – ארנון סגל, אוקראינה

מה יש באוקראינה? || למה לא בהר הבית?

תעשיית קברי הצדיקים במולדת הבעל שם טוב ורבי נחמן מברסלב פורחת מפני שליהודים אסור להתפלל בהר הבית * אם אין מניחים לו לעבוד את א-לוהים במקום שעליו ציווה, היהודי ימצא חלופות

↓ מאת: ארנון סגל

האוקראינים אינם מאטים גם כשהם נוסעים על הקרח. אף על פי כן נזקקנו לארבע שעות נסיעה תמימות בארץ רחבת הידיים השרויה מתחת למעטה שלג כדי להגיע להאדיטש, עיירה נידחת אפילו במושגים מקומיים. כאן נקבר מייסד חסידות חב"ד, הרב שניאור זלמן מלאדי בעל ה'תניא'. שניאור זלמן צעיר יותר, לבית דייטש, חסיד חב"ד ירושלמי בן 28 שמנהל את ציון הקבר של 'האדמו"ר הזקן', קיבל אותנו שם באירוח לבבי וחם ובסעודה שאין שניה לה בכל מזרח אוקראינה. 

כללי הכשרות הנוקשים של החב"דניקים והמלאי הדליל של מוצרי מזון כשרים באוקראינה בכלל מכריחים את דייטש, שביקש שנכנה אותו 'שושו', לייבא הכל ממרחקים. כמי שמצוי באופן קבוע על הדרך אוקראינה-ארץ הקודש וככל תושב במדינה העצומה הזו שנאלץ להתרגל לקנה המידה המקומי, דייטש גומא אותם מבלי למצמץ. את דגי הסולומון שהוגשו, הוא ניסה להרגיע אותנו, הביא מעיר קרובה. רק 120 קילומטרים מכאן. ובכלל, החום האנושי שפגשנו באימפריה שבנה על ציון הקבר עמד בניגוד גמור לטמפרטורה הבלתי אפשרית שבחוץ, עשר מעלות מתחת לאפס. 

ולא רק בהאדיטש. נראה שמתנהלת כאן תחרות קשה על הזכות להכניס אורחים. הנשמות הטובות שקיבלו את פנינו במאור פנים בכל אתר שאליו הגחנו מן הקור, ארחו אותנו ביד נדיבה שמעוררת משהו בלב היהודי. ישראל מאיר גבאי, למשל, האיש שחולש על אוקראינה בעזרת חברת הולינס-אהלי צדיקים שלו, קיבל אותנו למחרת היום בסעודת בוקר באומן ובארוחת ערב מושקעת במז'יבוז' ודאג לנו לתנאים חלומיים ברשת המלונות שהוא מנהל בארצו של בוגדן חמלניצקי. אותה חוויה בלתי מוכרת מרחיבת לב פגשנו גם בברדיצ'ב, בז'יטומיר ובקייב. ללא ספק: כולם כולם אנשים נפלאים – שמעודדים את עם ישראל לחזור לאוקראינה. 

פולחן ה'ציוּנים', התחליף הזמין והפופולארי לאתר עבודת הא-ל המקורי שעליו ציוותה התורה, הגיע במדינה המזרח-אירופית הקפואה לשיא פיתוחו. הצידוק: אלף שנים ויותר של חיים יהודיים בארץ הקוזקים – אסור שייעלמו כלא היו. ובכל זאת, פריחתם המפתיעה של אתרי הציון בבית הקברות היהודי העצום המכונה 'אוקראינה', שלא לומר אתר הרצח ההמוני, מדהימה ומעוררת תמיהה. אם להודות על האמת המטרידה נראה שיש כאן גם בריחה גדולה, מבוכה וטשטוש. 

תעשיית קברי הצדיקים במולדת הבעל שם טוב ורבי נחמן מברסלב פורחת מפני שליהודים אסור להתפלל בהר הבית. זה כה פשוט: הנפש האנושית זקוקה לפולחן ולמקום פולחן, ועבור היהודים זהותו כבר נקבעה בימי קדם. אם אין מניחים לו לעבוד את א-לוהים במקום שעליו ציווה, היהודי ימצא חלופות. נכון, יש מקום לסיורי מורשת באוקראינה, אבל אימפריית חדרי האירוח, פריחת בתי העלמין היהודיים ומיזמי הבנייה אדירת ההיקף של ישראל מאיר גבאי מ'אהלי צדיקים' ברחבי מדינת הקרח, מחשידים שיש כאן הרבה מעבר לזה. 

הרי אם כבר בוחרים להמיר את אתר עבודת הא-ל המרכזי של היהדות בפולחן קברי צדיקים, אין ספק שלממלכת הקרח הצפונית ייתרון גדול בתחום הזה על פני הארץ המובטחת. הילת השטטל, הקלויז, מרכבתו המעופפת של הבעל שם טוב וזכרונות השבילים המושלגים שבהם הילך רבי נחמן על גדות הבוג – מעוררים הרבה יותר געגועים, מסתוריות וכוח משיכה מאשר מקביליהם הנגישים והמוכרים מדי מארץ ישראל. באוקראינה, אין ספק, הייאוש נעשה הרבה יותר נוח. 

כי בעצם, למה לא להעלות ארצה את עצמותיהם של ראשי תנועת החסידות הטמונים כאן? אם הבעל שם טוב לא זכה להגיע ארצה, מדוע לא להביא לכל הפחות את עצמותיו לכאן, יחד עם עצמות רבי נחמן, בעל התניא ושאר מבשרי הגאולה לבני ישראל? עם קצת חזון אפשר יהיה לכונן עבורם חלקת-גדולי-האומה חדשה ומפוארת בהר הזיתים, נוכח הר הבית, מנוף העצמה לקודשי הקודשים האמיתיים של האומה. 

והאמת היא שיש באוקראינה משהו כבד ומדכא. רוחות רפאים מקפיאות דם עדיין סובבות כאן, זכר לחורבן ולזוועות העבר. הרי המציאות, בל נשכח, כבר בחרה לסגת מכאן, להותיר את אוקראינה לאוקראינים וללכת למקומנו שלנו – אז למה נדמה לפעמים שיש מי שמבקש להשיב את הגלגל לאחור? 

האם אינך מפחד שיום אחד ישובו האוקראינים למומחיותם משכבר הימים, אמנות הרצח? שאלתי את יהודה זילברמן, בן 28 ואב לשלושה המנהל את המלון ושאר המיזמים של הולינס-אהלי צדיקים במז'יבוז'. 'היה לא תהיה', הוא עונה בהחלטיות. 'לעולם לא עוד'.