פרשת תרומה || מכון המקדש
עד שנתנה התורה היה משה עולה להקב"ה, משנתנה התורה, בא הקב"ה להשרות שכינתו בעולמנו.
↓ מאת: הרב אבי כהנא
חז"ל מתארים את מתן התורה, כיום "חתונה" (שבת פח,ב). עם ישראל בא בברית עם הקב"ה, ואמרו כולם "נעשה ונשמע", וכך זכינו לדביקות עליונה עם הקב"ה.
כדי לשמר את הדבקות עם הבורא, נצטווינו בפרשה זו לעשות את המקדש, על מנת שהקב"ה ישכון בתוך המקדש וכך יהיה קשר המשכי לחתונה שהתקיימה במעמד הר סיני (רמב"ן שמות כה,א).
עוד מתארים חז"ל במדרש, שעד שנתנה התורה [המשולה לכלה] לעם ישראל [החתן] היה החתן מגיע לבית חמיו [הקב"ה]. עתה לאחר הנישואין, מבקש אבי הכלה לבוא לבקר אצל ביתו יחידתו. כך עד שנתנה התורה היה משה עולה להקב"ה, ומשנתנה תורה ביקש הקב"ה [כביכול - אבי הכלה]: "ועשו לי מקדש". (שמות רבה תרומה לג).
אפשר ללמוד ממדרש זה על שני שלבים בעבודת ה':
כדי לזכות ולהתחבר לקדות ברוך הוא, אין צורך בפרישות עליונה כמלאכים המשרתים לפני ה' במרום. אחר שנצטווינו לעשות מקדש, ניתנה לנו האפשרות לעבוד את ה' בתוך העולם הגשמי. בהדרכת התורה ובקיום המצוות, אנו יכולים לזכות לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות את עולמנו ככלי להשראת השכינה, אותה מציאות ושלימות הנמצאת ב"מרום".
אשר על כן, המקדש הוא שטח בו הקב"ה "צמצם", כביכול, את שכינתו. שם נמצאים דמות שמשיו במרום [הכרובים], ושם יש אפשרות להתעלות ולהתקרב לבורא. יתירה מזאת, שם המקום בו אפשר להתפלל ולכפר על עוונותינו, שכן נאמר: "דרשו ה' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב".
המשנה בסוף מסכת תענית (פרק ד), מתארת שלאחר שזכינו לחתונה במתן תורה, הגיע השלב השני של בניית הבית שכן נאמר: "ביום חתונתו וביום שמחת לבו" ביום חתונתו זו - מתן תורה. וביום שמחת לבו - זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן.
כדי לשמר את הדבקות עם הבורא, נצטווינו בפרשה זו לעשות את המקדש, על מנת שהקב"ה ישכון בתוך המקדש וכך יהיה קשר המשכי לחתונה שהתקיימה במעמד הר סיני (רמב"ן שמות כה,א).
עוד מתארים חז"ל במדרש, שעד שנתנה התורה [המשולה לכלה] לעם ישראל [החתן] היה החתן מגיע לבית חמיו [הקב"ה]. עתה לאחר הנישואין, מבקש אבי הכלה לבוא לבקר אצל ביתו יחידתו. כך עד שנתנה התורה היה משה עולה להקב"ה, ומשנתנה תורה ביקש הקב"ה [כביכול - אבי הכלה]: "ועשו לי מקדש". (שמות רבה תרומה לג).
אפשר ללמוד ממדרש זה על שני שלבים בעבודת ה':
א. לפני שנתנה התורה - היה אדם צריך להתעלות ולפרוש מהעולם הזה כדי לזכות ולהידבק בבורא, כדוגמת משה רבנו שעלה למרום, שם לא אכל ולא שתה ארבעים יום.
ב. אחר שנתנה התורה - עבודתנו היא לעשות "נחת רוח ליוצרנו" כביכול ל"הוריד" [מלשון נחת] את השכינה לתוך עולמנו.
כדי לזכות ולהתחבר לקדות ברוך הוא, אין צורך בפרישות עליונה כמלאכים המשרתים לפני ה' במרום. אחר שנצטווינו לעשות מקדש, ניתנה לנו האפשרות לעבוד את ה' בתוך העולם הגשמי. בהדרכת התורה ובקיום המצוות, אנו יכולים לזכות לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות את עולמנו ככלי להשראת השכינה, אותה מציאות ושלימות הנמצאת ב"מרום".
אשר על כן, המקדש הוא שטח בו הקב"ה "צמצם", כביכול, את שכינתו. שם נמצאים דמות שמשיו במרום [הכרובים], ושם יש אפשרות להתעלות ולהתקרב לבורא. יתירה מזאת, שם המקום בו אפשר להתפלל ולכפר על עוונותינו, שכן נאמר: "דרשו ה' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב".
המשנה בסוף מסכת תענית (פרק ד), מתארת שלאחר שזכינו לחתונה במתן תורה, הגיע השלב השני של בניית הבית שכן נאמר: "ביום חתונתו וביום שמחת לבו" ביום חתונתו זו - מתן תורה. וביום שמחת לבו - זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה