ארון תרומות סמוך למזבח: אחד החידושים שהתחדשו במקדש בימי בית ראשון, זו העובדה, שיהוידע הכהן העמיד בעזרה ליד המזבח ארון לאיסוף תרומות עבור בדק הבית, ככתוב: "ויקח יהוידע הכהן ארון אחד, ויקוב חור בדלתו, ויתן אותו אצל המזבח מימין. בבוא איש בית ה', ונתנו שמה הכהנים שומרי הסף את כל הכסף המובא בית ה'" . יהוידע לא נדרש לנביא או למקור אחר להעמדת ארון תרומות ליד המזבח, וקבע תקנה על פי הנסיבות שנוצרו.
עזרת נשים - 'החצר החדשה': אחד הדברים שחידשו ישראל במקדש היתה 'החצר החדשה', שהפכה ברבות הימים ל'עזרת נשים'. בימי בית ראשון חידש יהושפט המלך חצר שלא היתה בימי שלמה, וקיים שם תפילה, ככתוב: "ויעמוד יהושפט בקהל יהודה וירושלם בבית ה' לפני החצר החדשה" . ופירשו הראשונים, שיהושפט חיזק וחידש את חצרות הר הבית . בדברי חז"ל מצינו, שנתנו לחצר זאת מעמד הלכתי מיוחד, ודרשו: "מאי 'חצר החדשה'... שחידשו בה דברים, ואמרו: טבול יום לא יכנס למחנה לויה" . חצר זו הפכה בימי בית שני ל'עזרת נשים' .
שינוי בעזרת נשים: בימי בית שני עברה חצר זו שינוי נוסף, ובכך נתנו חכמים דוגמא לשינויים במקדש. חז"ל עוסקים בשאלת הקמת גזוזטרא בעזרת נשים, ואכן התקינו אנשי בית שני גזוזטראות סביב עזרת נשים להפרדה בין גברים לנשים. בסוגיא זו קיימים יסודות הלכתיים, כגון, צורת הדרשה, שהביאה לבניין העזרה באופן זה, ויש בכך כדי לתת תשובה לא רק לענין הגזוזטרא אלא גם לשאלות דלעיל.
שינויים בימי בית שני
בימי בית שני מצינו שינויים רבים והוספות שנעשו במקדש, וזאת, בלא ראיה ובלא אסמכתא מפסוק. השינויים נעשו לא רק בעזרת נשים, שמקומה בהר הבית, אלא בעזרה המקודשת גופה.
שינוי מידות המזבח: במשנה מתואר, שמידות המזבח השתנו בימי בית שני: "המזבח היה שלשים ושתים על שלשים ושתים [אמה]... מתחילה לא היה אלא שמונה ועשרים על שמונה ועשרים... וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו ארבע אמות מן הדרום וארבע אמות מן המערב" . ומבואר בגמרא, ששינוי זה נעשה, כיון, שהאש של ימי בית שני לא הספיקה לעיכול בשר הקרבנות שהובאו על אש המערכה, והיה צריך להוסיף עצים וממילא להרחיב את המזבח .
'לשכת הגולה': אנשי הגולה הבאים מבבל הוסיפו לשכה בצפון העזרה, המיועדת לשאיבת מים עבור העבודות הנעשות בעזרה.
לשכת פרהדרין: בגמרא מבואר, שלשכת כהן גדול נקראת 'לשכת פרהדרין', משום שהכהנים הגדולים משנים את צורתה מפעם לפעם, סותרים את הלשכה ובונים אותה כל שנים עשר חודש. וכלשון הגמרא: "מחליפין אותה כל שנים עשר חדש", וכתבו הראשונים, ש"כל כהן המתחדש בה - סותר אותה ובונה בנין נאה מן הראשון, שתהא קרויה על שמו, ונמצא מתחלפת כל שנה ושנה" . נראה מתוך הדברים שכל כהן גדול בנה לשכה בצורה אחרת, גדולה ושונה מן הראשונה: בשערים, בחלונות, בחדרים וכד', וזאת, בלא להזדקק לראיה מן הפסוקים.
מוכני ודדים לכיור: בגמרא מתואר, שבן קטין - כהן גדול, הוסיף 'מוכני' לכיור, כן הוסיף שנים עשר דד לכיור . בכך נוצר מצב, שכיור בן שני חלקים – ככתוב בתורה – "כיור נחושת וכנו נחושת" , הפך לכיור משוכלל בן שלשה חלקים על ידי הוספת ה'מוכני'. כמו כן תוספת של שנים עשר דדים סביב, פירושה - הגדלת הכיור לכלי גדול ורחב המאפשר לשנים עשר כהנים לעמוד סביבו ולקדש ידיים ורגליים. מול שינוי זה לא מצינו דיון ומקור להתיר שינויים אלו. להיפך, חז"ל מדברים בשבחו של בן קטין, שחידש דבר במקדש לפתרון בעיה הלכתית ומעשית, ואינם רואים צורך להביא מקור בפסוקים לשינויים אלה .
נברשת של זהב: הילני המלכה הוסיפה נברשת זהב במקדש לצורך קריאת שמע בזמנה. כן הוסיפה טבלה של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה, ושיבחוה חכמים , ולא שמענו שנדרשת ראיה מפסוק לשם כך.
אבוב: בגמרא מתואר, שהיה במקדש אבוב לצורך הלויים המנגנים על הדוכן – "חלק היה, דק היה, של קנה היה, ומימות משה היה; ציווה המלך וציפוהו זהב – ולא היה קולו ערב, נטלו את ציפויו – והיה קולו ערב כמות שהיה".
צלצול: כן היה במקדש צלצול של נחושת - "והיה קולו ערב, ונפגם; ושלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותקנוהו – ולא היה קולו ערב, נטלו את תיקונו – והיה קולו ערב כמות שהיה".
מכתשת: כלי נוסף שעבר שינוי במקדש זו המכתשת של בית אבטינס; "של נחושת היתה, ומימות משה היתה, והיתה מפטמת את הבשמים. נתפגמה; והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותיקנוה – ולא היתה מפטמת כמו שהיתה, נטלו את תיקונה – והיתה מפטמת כמו שהיתה".
שינוי בכלים בין בית ראשון לשני
בבית ראשון בנה שלמה את ה'ים שעשה שלמה' - ובבית שני לא היה.
בבית ראשון היו עמודי 'יכין' ו'בועז' - ובבית שני לא היו.
בבית ראשון היו אחד עשר כיורים - ובבית שני כיור אחד.
בבית ראשון היו אחד עשר שולחנות ואחת עשרה מנורות - ובבית שני מנורה אחת ושולחן אחד – והרשימה ארוכה.
שינוים במקדש הורדוס
במקדש הורדוס הוכנסו שינויים לרוב: במידות, במיבנים, בשערים, בתוספת לשכות ואכסדראות. כמו כן התחדשו שינויים בצורה החיצונית, כגון הגבהת הבניין, החלפת כותל אמה טרקסין המבדיל בין הקודש לקודש הקדשים בשתי פרוכות ועוד.
מובא בגמרא, שהורדוס התייעץ עם חכמים, שכן חשב לצפות את כתלי המקדש בזהב, אולם חכמים הציעו להשאיר את כתלי הבית בציפוי שיש כחול, כדי ששייראה כגלי הים. כן מתואר בכתבי יוסף בן מתתיהו, שהר הבית הורחב בימי הורדוס מחמש מאות אמה על חמש מאות אמה, ובעבודות שנעשו הוכפל שטח הר הבית. כן נוספו שערים מארבע רוחות השמים, כמוכח מן השרידים שנמצאו בחפירות סביב ההר.
לא מצינו ערעור על תוספת שערים זו, אלא להיפך, שיבחו חכמים את המקדש בצורתו המחודשת, ואמרו: "מי שלא ראה בנין הורדוס, לא ראה בנין נאה מימיו" .
'מגילת בית המקדש' ניתנה להדרש
אחד המקורות המלמד, כי ניתן לעשות שינויים במקדש הוא מאמר חז"ל: "מגילת בית המקדש מסרה הקב"ה בעמידה… משה מסרה ליהושע בעמידה… עמד דוד ומסרה לשלמה בנו בעמידה… ואומר: 'הכל בכתב' – מלמד, שניתנה תורה לידרש, 'מיד ה'' – מלמד, שניתנה במסורת, 'עלי השכיל' - מלמד שניתנה ברוח הקודש" . יש לפנינו תיאור קדום, של מסירת תכנית המקדש לידי משה רבינו בהר סיני, וכן את מסירתה מדור לדור, ממשה - עד ימי דוד ושלמה. מלשון חז"ל במדרש זה הננו למדים, שהתכנית ניתנה יחד עם פתרונות לשינויים שייעשו במקדש במהלך הדורות. לדברי חז"ל במדרש, המילים "הכל בכתב מיד ה'" אין כוונתן שאין לשנות דבר במקדש! להיפך! - 'הכל בכתב' – הכל ניתן כדי 'לידרש'! זה עניינם של הביטויים: 'עלי השכיל!' כלומר, אין זו תכנית סופית שאינה ניתנת לשינוי, אלא תכנית שהיא בסיס לשינויים בהתאם לצורך. בוני המקדש מצווים להשכיל ולהפעיל את כוח החשיבה והאמצאה, כדי להיעזר בדרשה בפסוק או מכוח הסברא, איך לבנות פרטים במקדש ולהתאימם לצורכי המקדש בכל דור ודור.
רוח הקודש שרויה על בוני המקדש
אחד המקורות ליכולת לשנות דברים במקדש, זוהי דרשת חז"ל על הפסוק: "עלי השכיל", משם למדו שהמגילה ניתנה "ברוח הקודש". וכוונתם לומר, שגם בצלאל בונה המשכן זכה לרוח הקודש, ככתוב: "ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי... וימלא אתו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה" , וכתבו הראשונים להסברת רוח הקודש זו, שהיא הכנה לנבואה, "שיילווה לאיש עזר אלהי שיניעהו ויזרזהו למעשה טוב וגדול, כהצלת קבוצת חסידים מידי רשעים… וזאת תיקרא: 'רוח ה''… 'צלחה עליו רוח ה''… ונאמר בשמשון: 'ותצלח עליו רוח ה''… וכן נלוה כח זה אל דוד… ולזה התגבר אל הארי, ואל הדוב, והפלשתי" . הווה אומר, כל מעשה הנעשה למטרה חשובה, וכל פעולה הנעשית למען הכלל ומצליחה בחסדי ה', יש להם הגדרה: 'רוח הקודש' .
רוח הקודש זו נקראת בלשון התורה והנביאים - 'השכלה'. ככתוב ביהושע: "'למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו, כי אז תצליח דרכך ואז תשכיל', ואין 'תשכיל' - אלא רוח הקדש" . זה, אפוא, עניינו של הביטוי "עלי השכיל", היינו ההצלחה בעשיית המצוה.
הרמב"ם: ניתן לעשות שינויים במקדש, ובלבד שיישמרו ה'צורה' וה'יחס'
הרמב"ם מביא את הפסוק 'הכל בכתב', כהוראה מפורשת לבוני הבית שניתן לשנות במקדש. זה עניינה של מסכת מידות המלמדת שלשה דברים עיקריים במקדש:
א. מידות המקדש.
ב. צורתו.
ג. שמירת היחס.
אלו דבריו: "אין עניינה של המסכת, אלא סיפור מידות המקדש, וצורתו, והיאך בנינו. והתועלת בכך, שכשייבנה, לשמור בו אותה צורה ואותו היחס. כי אותו היחס מאת ה', כמו שאמר: 'הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל'". לשיטתו, הפסוק 'הכל בכתב' לא בא לאסור הכנת שינויים במקדש, להיפך! בא לומר שיש מקום לשנות, להגביה או להרחיב, זאת, בתנאי אחד: "לשמור בו אותה צורה ואותו היחס" .
