המוסלמים והאסלאם - יש קשר? || פרופ' נסים דנה
כעב המתאסלם מעלה את חמתו של הח'ליפה על שבעלותו להר הבית הוא ביטא יחס של קדושה וכבוד כלפיו בהסירו את מנעליו. עומר אף מדגיש: "לא צֻווינו ביחס לסלע! צווינו אך ביחס לכעבה!"
↓ למה אונסק"ו לא בודק במקורות המוסלמיים?
בשנת 638, שש שנים אחרי מותו של מוחמד נביא האסלאם, כבש צבא האסלאם את ירושלים. בראש הכוחות הלוחמים עמד יד ימינו של מוחמד, הח'ליפה השני עומר אבן אלח'טאב (644-634). שני היסטוריונים מוסלמים ידועים, מוחמד טברי (מת בשנת 923) ואסמאעיל אבן כת'יר (מת בשנת 1373) מתארים את התנהלות העניינים הקשורה בהגעתו של הח'ליפה עומר להר הבית.
תיאור שניהם דומה מאוד, ושניהם מתייחסים להר הבית כאל מקום יהודי ללא כל זיקה לאסלאם. יתרה מזו, הענקת יחס של כבוד או קדושה להר הבית על-ידי מוסלמי זוכה לביקורת שלילית ביותר מצדם. הנה שני התיאורים, מילה במילה, כפי שמופיעים במקורות האסלאמיים.
מוחמד טברי מתאר כך את הגעת הח'ליף להר הבית: "כאשר בא עומר מאלג'אביה (יישוב ליד דמשק) לאיליא (ירושלים) אמר: קראו אלי את כעב (כעב אלאחבאר, יהודי ממוצא תימני שהתאסלם). שאל אותו עומר: היכן ראוי לדעתך לקבוע את אתר התפילה? ענה לו: לעבר אבן השתייה ("אלצח'רה" – הסלע). אמר לו (עומר לכעב): בי נשבעתי: אתה מתדמה ליהדות! וגם ראיתיך חולץ את מנעליך! השיב: רצוני לדרוך עליו במו רגליי (ביטוי לפגיעה בכבודו)... לך לך, לא צווינו ביחס לאבן השתייה, אלא צווינו לגבי הכעבה!".
הגרסה של אסמאעיל אבן כת'יר שונה במהותה רק במעט מגרסת טברי, וביסודה נקבע גם בה שהר הבית הוא מקום מקודש ליהודים. וזה נוסח תיאורו של אבן כת'יר: "שאל עומר אבן אלח'טאב את כעב (אלאחבאר): היכן אתה סבור שראוי לי להתפלל? ענה לו: לו תשמעני, התפלל מאחורי הסלע... אמר לו עומר: אתה נגרר אחר היהדות! הוא פנה דרומה והתפלל. אחר-כך פרש את בגדו וטאטא בו את האשפה, וכן טאטאו האנשים, ולא קידש את הסלע ולא התפלל מאחוריו כפי שיעץ כעב אלאחבאר, המשתייך לעם (היהודי) המקדש אותו, עד כי נקבעה תפילתם לעברו, אלא א-ללה בחסדיו חנן אותו אל האסלאם והנחה אותו אל דרך האמת.
"משום כך, כאשר (כעב) יעץ לו זאת, אמר לו עומר: אתה מתדמה ליהודים. הוא לא ביזה אותו, כפי שהנוצרים ביזו אותו בעשותם אותו מזבלה, משום היותו כיוון התפילה של היהודים, אלא סילק מעליו את המדמנה ו(אף) טאטא בבגדו את האשפה".
מתוך שתי הנוסחאות שהבאנו, וכמותן יש גרסאות דומות נוספות, אנו למדים שהן טברי והן אבן כת'יר, סברו כי בהגיע עומר להר הבית, שש שנים אחרי מות נביא האסלאם, הוא עומד על כך שאבן השתייה (ה"צאח'רה" – הסלע) אינה אתר המקודש לאסלאם, אך מכיר גם מכיר בקדושתה ליהודים. יתרה מזו, על-פי גרסת טברי, כעב המתאסלם מעלה את חמתו של הח'ליפה על שבעלותו להר הבית הוא ביטא יחס של קדושה וכבוד כלפיו בהסירו את מנעליו. עומר אף מדגיש: "לא צֻווינו ביחס לסלע! צווינו אך ביחס לכעבה!".
הכרת נושא זה חשובה מאוד הן מצד עצמה והן על רקע הכרזת אונסק"ו לאחרונה על הר הבית כאתר מוסלמי בשם "מסגד אלאקצא", תוך ניתוקו באופן מגוחך מההיסטוריה היהודית, מה שאפילו חכמי הדת וההיסטוריונים המוסלמים הקלאסיים, כפי שראינו, נמנעו מלעשותו.
• הכותב הוא ראש המכון לחקר דתות עמי המזרח התיכון ותרבויותיהם באוניברסיטת אריאל בשומרון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה