בעלי אסופות || פרשת בהעלותך | הלל ויס
פרשת בהעלותך מעלה לכאורה רשימה ארוכה של נושאים קצרים, פרשיות סתומות ופתוחות שאינו מחוברות וכאילו סותרות את עיקרון סמיכות הפרשיות שעליו לפחות סומכים בספר דברים • כולן מתעלות לעניין אחד, שתהיה השלהבת עולה מאליה בידי הכהן הגדול, החל מן הנר המערבי לאחר בירור השמרים מן הזיתים שיהיה שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד לפני השם.
↓ מאת: פרופ' הלל ויס
מטרת המאמר היא להצביע על העומק הפנימי, על הכתוב הנסתר המחבר את הפרשיות ל-והיה המשכן אחד ותורת ישראל אחת והפרשה אחת על אף החלוקה לשבעה הספרים. החל מהארון הנוסע בפרשה לבדו הנושא את נושאיו בין ה'נונין' ההפוכים הגודרים את הארון לבין הנונין – הדגים, תאוות הדגים של העם הבשרי המעדיך בשר על בשורה. קשה לו להתקדש לאורך זמן מעבר למעמד סיני.
לכאורה עם תחילת המסע בפועל הכל קורס בניגוד להכנות הארוכות ולציפיות. במקום קדושה מתאווים תאווה ומתאוננים ומתלוננים. החצוצרות החד פעמיות נגנזות ולכאורה בסופו של דבר תיגנז אש הקודש והכרובים והארון ונשארנו מתאוננים ויתומים וטמאי נפש - אוננים. לכאורה הכל זמני.
אך הנצח ינצח גם בדרך הארוכה.
השלהבת עדיין עולה מאליה. הכל ייצא מן הגנוז. גם אור שבעת הימים.
גם לטמאים יש הזדמנות שנייה. גם למרים וגם ליתרו, גם לשבעים הזקנים, גם לכהנים, גם ללווים, גם למשה רבנו שייתא לעתיד לבוא עם ראשי עם ויבוא מחלקתו בשבט גד חלקת מחוקק ספון יחד עם כל מתי ישראל שיתחייו.
הפרשה פותחת 'בהעלותך' עילוי הכל, כסיכום פרשת היערכות המחנות מסביב למשכן, הכהן הגדול, מתוך כל החומר המצרף של המשכן, זהב וכסף ונחושת מצרף את השלהבת העולה מאליה בדומה לפרשת תצווה בספר שמות.
הקטורת והאור בקודש הקדשים מצורפים על ידי בחיר הלווים והכוהנים מכל העבודה העצומה לרבות עבודת הקרבנות כדי שישוב העם למעמד סיני נצחי במגע הנצח ולו לרגע אחד נוסף.
כך כל מקום שבו עולה בפרשה השורש א.ס.פ . כדאי לצאת במסע דילוגים בפרשה לקטוף כל מקום שבו מופיעה אחת מצורות השורש אסף. כמו אספה לי שבעים זקנים, אספסוף או איסוף שלו או ותאסף מרים. הקומפוזיציה של הפרשה כרוכה באיסוף פרשיותיה למבנה- על שהתיבה המנחה אסף היא רק אחת מהמחברים [ממ שוואית] שמחברים את הפרשה.
במקום הבכורים באים הלווים לבחירת ה'. הטבע המוליד לכאורה בכורים כדרך הטבע , בכורים המוקרבים למולך לריצוי האליל משתעבד למלכו של עולם, בורא העולם ומנהיגו הכנעני בן חם אינו יודע דרך השם אלא דרך מעשי ארץ כנען לעומת שלטון ה' שבחר באהרון ובזרעו ובלווים אשר קידשם מבטן והם אשר פדו את הבכורות.
במקום שיטת יתרו, מערכת משפט אדמיניסטרטיבית חשובה שאין בו כל קדושה מלבד הגיון מוחלפת השיטה למשפט שיש עימו נבואה כפי דרכו של משה מן ההתחלה.
אספה לי שבעים זקנים מזקני ישראל אינם רק מנהיגים טבעיים וכריזמטיים אלא זקנים שנאצלה להם רוח הנבואה לשעה ולדורות. בלי נבואה אין משפט בישראל. הביטוי העליון הוא והיה בהריחו ביראת ה' לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח.
העם קץ בלחם הקלוקל, ברוחניות של המן ברעיון כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי אם על מוצא פי ה' צועק בשר. הבכייה בכיית החינם היא לא רק בכייה לדגים אלא בכייה נגד חוקי העריות. העדפה של מעשי ארץ כנען.
הפרשה מלמדת כי כולם, האחרים, גם אלו שמחוץ למחנה יתקדשו. שיש להם תקנה ויש להם טהרה במי פרה. יש תושבה לזועקים 'למה נגרע'. גם מרים ואהרון צועקים למה נגרע האם אנו פחותים ממשה רבנו.
כן, אומר להם ה'. מדוע לא יראתם לדבר בעבדי אשר פה אל פה אדבר בו לא משה עבדי ככל האדם..
לכן הפרשה עוסקת בעילוי הבריאה וצירופה אל שורשה לצרף עמו ועולמו מהסיגים להעלות נר תמיד על ידי הכהן הגדול המקטיר קטורת ביום הכיפורים אחת בשנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה