יום שני, 12 בספטמבר 2016

הגיגים של שוטרים

אמירות מביכות || עדויות של שוטרים בבית המשפט

למשטרת הר הבית, כך מתברר מחקירות השוטרים, חשוב יותר לעצור מתפלל יהודי מאשר פורע מוסלמי. כחולי המדים מגלים הבנה לנפשם של מחוללי המהומות דווקא * משפט שניהלה מדינת ישראל נגד שני קטינים יהודים שהשתחוו בהר בשנת 2013 מגלה לא מעט סודות אפלים על רשויות החוק

מגוננים על אלימות הוואקף. מעצר יהודי בהר הבית

↓ מאת: ארנון סגל

למעלה משלוש שנים ניהלה משטרת ירושלים משפט נגד שני קטינים שהשתחוו בהר הבית. מטבע הדברים היו הדיונים תחת צו איסור פרסום, וזה נמשך אפילו לאחר החלטת השופטת לפני כחודשיים לזכות את השניים ולגלגל את המשטרה מכל המדרגות. השבוע אמנם הודיעה התביעה שבכוונתה להגיש ערעור על פסק הדין המזכה, אך כך או אחרת, לאחרונה הוסר איסור הפרסום מעל הפסק. תמלילי החקירות הנחשפים מגלים הרבה מעולמם הפנימי של כחולי המדים הממונים לשמור על הסטטוס קוו בהר. 



עו"ד יצחק בם, שייצג את אחד הקטינים מטעם הסנגוריה הציבורית, קיים חקירת שתי וערב לשוטרים שהיו מעורבים במעצרם הכוחני של שני הצעירים. הוא ניסה להבין מדוע מאמציה של משטרת הר הבית מוקדשים רק למניעת פולחן יהודי בהר, ולא לטיפול בגורמים האלימים באמת הפועלים במקום הקדוש, גורמים איסלמיים בלבד אם לוותר לרגע על התקינות הפוליטית. 

מהפרוטוקולים ניכר שהמדיניות המשטרתית עוררה את פליאת השופטת, ד"ר אביטל מולד, שניסתה לשווא לדרוש מסמך כתוב שמבהיר לאזרח מה מותר ומה אסור בהר, ובעיקר למי מותר ולמי אסור. משהתייאשה מהמאמץ זיכתה את שני הקטינים מאשמה אגב ביקורת על המשטרה: "חוסר הבהירות באשר לכללים הנהוגים בהר הבית מעלה תהיות. קטין, ואף אזרח בוגר לא צריכים לנחש איזה מעשה יוביל להפרת הסדר". השופטת גם תהתה במהלך המשפט בפני נציגת התביעה, מי קבע שתפילה של יהודי בהר הבית עלולה להפר את שלום הציבור. התובעת התפתלה: "אני לא אכנס לפוליטיקה". 

מולד לא ויתרה: "המאשימה [המשטרה. א"ס] צריכה להוכיח שאסור להתפלל". 

נציגת המשטרה טענה שהשניים לא נחשדו בתפילה אלא בכריעה על ברכיהם, אבל מולד סירבה להבין: "מי אמר שזה אסור?". 

התובעת: "לא יודעת. בג"ץ קובע". 

השופטת מולד: "תראי לי החלטה שאומרת שאסור ליהודי להתפלל". 

התובעת: "אני מניחה שאין החלטה כזו". 

במהלך החקירות זומן להעיד פקד סלאח חאג'-יחיא, מי שבעת מעצרם של שני הקטינים באביב 2013 שימש ראש אגף חקירות במרחב דוד במשטרה. בם שאל אותו האם אסור להתפלל בשטח הר הבית, וחאג'-יחיא לא מיהר להשיב: "אסור לבצע פעולות שעלולות לגרום להפרת הסדר הציבורי". 

בם: "תענה לי בבקשה על השאלה. האם אסור להתפלל בשטח הר הבית?". 

חאג'-יחיא: "היו הנחיות ברורות לגבי פולחן דתי בהר הבית. כל תנועה או אמירה שיכולה להיות חלק מתפילה כזו או אחרת". 

בם עקץ: "'א-ללה אכבר' זה חלק מתפילה כזו?".

חאג'-יחיא: "כשאני מדבר על נושא של פולחן דתי, אנחנו מדברים על הדת היהודית". 

בם תהה בפני חאג'-יחיא מדוע סרטון שהביאה המשטרה ממצלמותיה כראיה נגד שני הקטינים נחתך מיד בסיום ההשתחוויה שביצעו ולא תיעד את האירועים שלאחר מכן, שכפי הנראה ממהלך העניינים בסרטון וגם מדיווחי הקטינים כללו התנפלות מוסלמית אלימה עליהם ועל שוטרי המקום. בם חשד שהדבר נעשה במכוון, על-פי הוראות מגבוה למצות את הדין רק עם מבצעי פולחן יהודים במתחם ולא עם הפורעים המוסלמים בו. 

חאג'-יחיא לא השיב באופן ברור. לטענתו הוא איננו זוכר את הדברים במדוייק: "אתה שואל על משהו מ-2013. אני לא יכול לזכור משפט שאמרתי, אם בכלל אמרתי". 

בם התעקש שהסרטון המשטרתי נחתך בכוונת מכוון: "אני אומר לך שמבחינתך היה חשוב יותר לחקור את היהודים שהשתחוו מאשר לאתר את הערבים שהתפרעו". 

חאג'-יחיא נעלב: "טוב שענית לעצמך. זו שאלה רטורית".

השופטת מולד התעניינה: "ומהי התשובה שלך?".

חאג'-יחיא: "זה לא נכון. אני מתייחס לכל מכלול העבירות ללא הבדל דת, מין וגזע". 

בם לא ויתר: "תצביע על פעולות חקירה ספציפיות שהורית לנקוט בהם כדי לגלות את זהותם של המתפרעים הערבים בעקבות ההשתחוות". 

גם במקרה הזה נמנע חאג'-יחיא ממתן תשובה ברורה, ובם המשיך ללחוץ: "ברגע שהיו לך שני יהודים שהשתחוו, לא היה חשוב לך כל כך לאתר את הערבים, ולכן לא עשית שום פעולה ולא תיעדת שום פעולה". 

חאג'-יחיא התגונן: "אני מסתכל על תיק החקירה ככל תיק חקירה אחר, להגיע לחקר האמת ולבדוק עד הסוף. זאת העבודה שלי".

בם: "תאשר לי שלמעט שני הנאשמים כאן איש מוראביטון או מוראביטאת לא נחקר באותו יום".

חאג'-יחיא: "אני לא יכול לאשר ולא יכול להכחיש. אני לא יודע". 


"הר הבית הוא מסגד"

אדם נוסף שעלה על דוכן העדים היה רס"ר טליה יוסוף, השוטר שעצר את הנערים המשתחווים בהר באותו יום באביב 2013. בם שאל אותו לשם מה נדרש כל יהודי לליווי משטרתי בהר הבית. 

יוסוף: "לתת לו ביטחון, כדי שלא יתקפו אותו בזמן הסיור, ולהבטיח שהוא לא מחלל את המקום ופוגע ברגשות המוסלמים ומתחיל בתפילה לידם. זה מסגד קודם כל". 

בם: "מבחינתך כשוטר כל שטח הר הבית הוא מסגד קודם כל?".

יוסוף: "כל שטח הר הבית שמתוחם בחומות הוא מסגד לכל דבר". 

בם: "ואתה אומר את זה כנציג משטרת ישראל?". 

יוסף: "כמובן". 

בם: "אלו פעולות מחללות את המסגד?".

יוסוף: "כשבא ערבי מוסלמי לבית כנסת ומתחיל להתפלל בקול רם בשפה הערבית, הוא מחלל את בית הכנסת שלך". 

בם: "אני מבקש תשובה. אלו פעולות שיכול יהודי לעשות בשטח פתוח בהר הבית מחללות את המסגד?".

יוסוף: "תפילה, השתחוות. חלק מהעניין זה תפילה". 

בם: "אתה מסתכל כל הזמן על היהודים ועל התנועות שלהם לראות את הרגע שהם מתחילים להתפלל?".

יוסוף: "כן". 

בם: "איך אתה מזהה שיהודים מתחילים להתפלל?". 

יוסוף: "כשאתה משתחווה ומתחיל להגיד כל מיני פרקי תהלים ולהתפלל לשמיים, אז זו תפילה". 

בם: "ואם היהודי לא משתחווה? איך אתה מבדיל בין סתם מלמול לבין תפילה?". 

יוסוף: "אני אעכב על תפילה אם אשמע באוזן שלי שזו תפילה". 

בם: "אתה יודע להבדיל בין סתם משפטים לבין תפילות?". 

יוסוף: "כן".

בם לועג: "עברת הכשרה מיוחדת לכך?".

יוסוף: "שלילי. לא צריך הכשרה כדי ללמוד תנ"ך". 

בם: "איך אתה מזהה תפילות שהן לא מהתנ"ך?". 

יוסוף: "מספיק שאתה משתחווה וקורא לבורא עולם". 

בם: "אם אדם לא משתחווה, איך אתה מזהה שהוא מתפלל?".

יוסוף: "או בשמיעה או בראיה". 

בם: "בראיה איך?". 

יוסוף: "הוא משתחווה, קורע את החולצה". 

בם: "קורע את החולצה זו גם תפילה?". 

יוסוף: "זה חלק שיכול לגרום להפרות סדר".

בם מנסה כעת להוכיח לשופטת שהאפליה לרעה בהר מתבצעת כלפי יהודים בלבד: "קרה פעם שליוית נוצרים?". 

יוסוף: "אני לא זוכר". 

בם: "כמה שנים אתה בהר הבית?".

יוסוף: "חמש שנים".

בם: "ובחמש השנים האלה אתה לא זוכר אם ליווית נוצרים?".

יוסוף: "אני מלווה הרבה. אני לא זוכר אם אלו נוצרים או מוסלמים או יהודים". 

בם: "קורה שאתה מלווה קבוצות של מוסלמים?". 

יוסוף: "לא זכור לי". 

בם: "לגבי נוצרים, אתה יודע לזהות כשהם מתפללים?". 

יוסוף: "לא".

בם שוב לועג: "רק לגבי יהודים, גם כשהם לא משתחווים אתה יודע כשהם מתפללים?". 

יוסוף: "כן". 


"להתפלל זה כמו פיגוע"

עורך הדין ניסה כעת להבין מדוע שומרי הוואקף שהזעיקו את ההמונים לתקוף את הנערים היהודים לא נעצרו ולא נחקרו על כך. "יש תיאום בין המשטרה לבין הוואקף?", תהה בפני השוטר.

יוסוף: "כן". 

בם: "אמרת שראית שומרי ואקף צועקים וקוראים בקשר לאחרים [לנוכח ההשתחוויה של הצעירים היהודים. א"ס]. גם זה חלק מהתיאום עם המשטרה?". 

יוסוף: "לא". 

בם: "אמרת שהם גם סימנו בידיים".

יוסוף: "אמרתי בקשר, בתנועות ידיים, לאחרים לבוא". 

בם: "למה הם עשו זאת?". 

יוסוף: "כשאתה מחלל את המקום הדתי שלהם זה מעצבן אותם. והם רוצים להוציא אותך בכוח, לעשות לך אני לא יודע מה, אי אפשר לשלוט בעצבים שלהם". 

בם: "ואז מתוך כיבוד העצבים שלהם אתם מוציאים את היהודים?". 

יוסוף: "מתוך הביטחון של היהודים והשמירה עליהם אני מוציא אותם החוצה בבטחה. זה המון זועם שבא אליהם תוך כמה שניות". 

בם: "אלמלא שומרי הוואקף לא קראו לאותו המון, הוא לא היה מתאסף שם". 

יוסוף נחלץ לגונן על אנשי הוואקף: "המון היה מתאסף שם, כי כל הר הבית זה ערבים שנמצאים בכל מקום". 

בם: "במקרה הספציפי הזה מי קרא?". 

יוסוף: "אנשי הוואקף". 

בם: "במקרה הספציפי הזה שומרי הוואקף היו הגורמים לבלגן?".

יוסוף: "כן, הם היו צמודים. הם ראו את זה מקרוב". 

בם: "האם עלה לרגע בדעתך לעצור אותם על התנהגות פרועה במקום ציבורי?".

יוסוף שב ומעניק גיבוי לאנשי הוואקף: "שומרי הוואקף הם לא הגורמים לבלגן. להפך. הם עוזרים לנו בליווי. ברגע שיש מוסלמים שמנסים לפעמים לתקוף יהודים, הם מפרידים. במקרה הספציפי הזה שומר הוואקף לא עשה שום דבר רע. הוא רצה להוציא אותם [את הצעירים היהודים. א"ס] החוצה לפני שההמון הזועם של המוסלמים שנמצאים במסגד יגיע אליהם. אני מדבר איתך על אלפים". 

בם עוקץ: "לכן הוא צעק ועשה תנועות ידיים?".

יוסוף: "כן". 

אבל השופטת עדיין מתעקשת לקבל הסבר מספק יותר: "לא הבנתי. אמרת שהוא קרא למוראביטון. למה הוא קרא להם?". 

יוסוף: "או לתקוף את היהודים, או להוציא אותם החוצה". 

השופטת: "אז אם אתה חושב שהוא קורא להם לתקוף יהודים, למה אתה לא עוצר את אותם שומרי הוואקף?". 

יוסוף מתגונן: "במקרה הזה עמדתי במרחק של 15-20 מטר וכשראיתי אותו מדבר בקשר ועושה תנועות ידיים אני לא יכול להבחין אם הוא רוצה לתקוף או להוציא. הדבר הראשון שהייתי חייב לעשות, [הוא] להוציא אותם [את הנערים המשתחווים. א"ס] החוצה כמה שיותר מהר לפני שיקרה אסון עם המקומיים". 

בם: "אתה מתאר שהרבה אנשים באו במטרה לתקוף אותם". 

יוסוף: "סביר להניח שכן". 

בם: "עצרת מישהו מהם?". 

יוסוף: "לא. הוצאתי אותם [את העצורים היהודים. א"ס] החוצה". 

בם: "ואחרי שהוצאת אותם?". 

יוסוף: "אני לא יכול לבוא ולעצור אנשים לפני שהם תקפו". 

בם: "והם לא התפרעו?". 

יוסוף: "אני לא יודע. לא הייתי אחרי זה בהר הבית. הייתי עם המעוכבים". 

בם: "אתה כותב 'הקמנו אותם [את הקטינים היהודים. א"ס] מהרצפה לכיוון נקודת בית אליהו [תחנת משטרה. א"ס] תוך כדי קריאות גנאי של מוסלמים. קריאות גנאי זו התנהגות מותרת בהר הבית?".

יוסוף: "לא. לא בהר הבית ולא בשום מקום אחר". 

בם: "האם נעצר מישהו מקוראי קריאות הגנאי?". 

יוסוף: "באירוע הזה הייתי עסוק בלהציל חיי אדם". 

בם חוזר להיבט העקרוני: "מי קבע שאסור ליהודים להתפלל?". 

יוסוף: "מה שמוכר בחוק ומה שידוע בחוק [הוא] שמסגד אל אקצה [הוא] מקום דתי למוסלמים. זכותם לבצע את פולחן הדת שלהם מבלי שיהודי או נוצרי יפריע או יבצע תפילה ויחלל את המסגד שלהם". 

בם: שטח הר הבית כולו הוא מסגד?". 

יוסוף: "זה 144 דונם [שטח הר הבית כולו. א"ס], מתוחם ומגודר כמקום קדוש למוסלמים". 

בם: "וליהודים אין שום קשר להר הבית?".

יוסוף: "יש לך הכותל". 

בהמשך נחקר שוטר נוסף שהשתתף במעצר הנערים המתפללים, רס"ר רמי שרוף. הוא מתגלה כקיצוני בהתבטאויותיו אף יותר מקודמו: "האקט היהודי, להשתחוות, להתפלל, להגיע אל מול אל אקצה ולהסתכל – לדעתי זה כמו לבצע פיגוע בהר הבית". 

בם: "לשיטתך להתפלל זה כמו לבצע פיגוע?". 

שרוף: "כן. התפילה והסוגים של התפילה, יש להם משקל כבד מאוד על השיגרה של העיר העתיקה ושטח הר הבית והכותל. ההשלכות של זה יכולות להשפיע על כל העיר העתיקה. כולל הכותל והמתפללים". 

בהמשך טען שרוף בהקשר להתנפלות המוסלמית על שני היהודים ש"קריאות א-ללה הוא אכבר הן לא עבירה".

בם: "מותר להם [למוסלמים. א"ס] לקום מהכסא, לרוץ לעבר היהודים ולקרוא קריאות 'א-ללה הוא אכבר'?". 

שרוף: "לקום מהכסא זו לא עבירה. לקרוא קריאות זו לא עבירה". 

בם: "כששני החבר'ה האלה השתחוו אתה ניגשת והרמת אותם". 

שרוף: "אחרי שהזהרתי אותם". 

בם: "הפרעת להם באמצע פולחן?".

שרוף: "לא יודע לענות על השאלה". 

בם: "התפקיד שלך זה להפריע ליהודים באמצע תפילה?".

שרוף: "זה יותר להציל את החיים שלהם מאשר להפריע לתפילה. יכלו להתפלל מחוץ לשטח הר הבית". 

בם: "המוראביטון, שהתקרבו אליהם ואיימו על החיים שלהם, מישהו מהם עוכב או נעצר?". 

שרוף: "לא יודע". 


מקור ראשון פנה ללשכת השר לבטחון הפנים, גלעד ארדן, בשאלה האם מקובלות עליו אמירות השוטרים הרואות בהר הבית מסגד בלבד ומשוות תפילה יהודית לפיגוע. בלשכת השר בחרו שלא להגיב. 

3 תגובות:

  1. למה שלא נתבע בשם היהדות את הר הבית בבית דין בינלאומי כמו בהאג .

    השבמחק
  2. כי בהאג לא יעשו להם כלום... הם בעדם כידוע...

    השבמחק
  3. אפשר תביעה בערוצים אחרים אולי באו"ם
    תביעה היא גם אמירה בינלאומית שהיהדות לא מותרת על הר הבית, ושאין כל סמכות למשטר חילוני בנכסים הדתיים שלנו, ומבחינה זו הם כמו הוותיקן בדיוק

    השבמחק