מלקות ליהודים

הציצו ונפגעו || אסור ליהודים להציץ להר הבית

בימי השלטון העותומאני יהודים נשפטו ונענשו על הצצה להר הבית • פרוטוקול בית המשפט השרעי מהמאה ה-16 מוכיח שרף הענישה ירד מעט מאז. וזה הכל

הציצו ונפגעו. מדרסת אל עות'מאניה במבט מתוך הר הבית

↓ מאת: ארנון סגל

לסדרת המדרסות האסלאמיות המקיפות את הר הבית יש גם היבט יהודי, אם כי עגום למדי. הר הבית כפי שהוא נגלה לעין בימינו משמר ברובו את האופי הארכיטקטוני שהקנו לו השליטים הממלוכיים שמשלו כאן בין השנים 1260-1517. הדברים נכונים במיוחד לכותל המערבי של ההר, שלאורכו טרחו משום מה הממלוכים להגביה את המבנים שלהם עד שהשוו את גובהם לגובהו של ההר, כך שמהצד הזה הוא איננו נראה עוד כלל כהר. הללו הרבו מאוד לבנות בירושלים בסגנון בנייה מרשים ביותר שנשאר כך עד היום, ובעיקר התבטא הדבר בשורת המדרסות הארוכה שנבנתה בצמוד להר הבית. 

אחרי מלחמת ששת הימים התגלה במזרח ירושלים בשלמותו ארכיון בית הדין המוסלמי השרעי מהתקופה העות'מאנית, ובו 400 כרכים של פרוטוקולים ופסקי דין שניתנו ב-400 שנות השלטון העות'מאני בארץ (1517-1917). בין השאר מוכח בארכיון שיהודים נהגו לעלות על גבי המדרסות הממלוכיות שבמערב ההר כדי לצפות משם בהר ובנעשה בו – מנהג שהרדב"ז, רבי דוד בן זמרא שחי במאה ה-16 בירושלים, מזכיר בתשובותיו ודן בו מבחינה הלכתית. מהארכיון גם אפשר ללמוד שיהודים שילמו ביוקר על הנוהג הזה. 

פרופ' אמנון כהן הביא בספרו "יהודים בשלטון האסלאם" תיעוד של משפט שנערך בתאריך הסמלי מאוד כ"ח באייר ה'שי"א (4.5.1551), שבמסגרתו נשפטו ששה יהודים ושש יהודיות בבית הדין השרעי על כך שבאותו יום עלו על גג מדרסת אל עות'מניה. אל עות'מניה שוכנת בין שער הטהרה לשער השלשלת במערב הר הבית, וממנה עברו הנידונים לגג חצר העמודים המקיפה את ההר ממערב. משם, לדברי הארכיון, השקיפו מקרוב על המתפללים ועל מסגד אל-צכרה [כיפת הסלע. א"ס]. על פי התובע, הם עשו זאת בגלוי וכשריח יין נודף מפיהם. לפי פרוטוקול הדיון, בהשפעת היין הרים אחד הנאשמים, יעקב בן יוסף הצורף, את קולו על השופטים, וטען שקיבל רשות להגיע למקום משני אנשי דת מוסלמיים, אלא שאותם אנשי דת הכחישו את דבריו. 

הציצו ונפגעו. מדרסת אל מנג'כיה במבט מתוך הר הבית

הגברים שבאותה קבוצה נידונו בידי בית הדין למלקות שהוצאו לפועל מיד, למען יראו וייראו. מקרה דומה הגיע לבית הדין שלוש שנים מאוחר יותר, ב-י"ח בסיוון ה'שי"ד (19.5.1554), ובו הואשמו שבע נשים יהודיות שעלו על גג מדרסת אל מנג'כיה שמצפון למדרסת אל עות'מניה כדי להשקיף ממנה על הנעשה ברחבת הר הבית. שבע הנשים הודו באשמה וגם הן נידונו למלקות. 

רדב"ז עצמו, אגב, כתב את תשובתו הדנה בכניסה לשטח המדרסות הללו ממש באותם שנים, שלהי 1552, אלא ששם הוא איננו מזכיר את סכנת הענישה מצד השלטון העות'מאני שהיתה כרוכה במעשים כאלו. 

המבנים שעליהם מדובר קיימים עד היום, ונקראים באותם שמות שבהם נקראו בזמן קיום המשפטים. בכתובת ההקדשה החקוקה בחזית מדרסת אל עות'מאניה מונצחת התורמת שבכספיה נבנה הבניין, אצפהאן שאה ח'אתון, בתו של האמיר מחמוד ממשפחת עות'מאן שייתכן שאף קבורה במבנה הזה. בכתובת נרשם שבניית המדרסה הסתיימה בשנת 840 להג'רה, הלא היא שנת 1437. מדרסת אל מנג'כיה הצמודה לשער המשגיח נבנתה עוד קודם לכן, בשנת 1311. כיום משמשת מדרסת אל עות'מניה כמרכז שבו מתבצע מיזם שימור כתבי יד אסלאמיים עתיקים ואילו מדרסת אל מנג'כיה משמשת כמקום מושב מועצת הווקף. אין ספק שהמדרסות הללו אשר נבנו עבור מוסלמים בלבד לא שינו את ייעודן. מאז ועד היום יהודים לא רצויים שם.