מרגש! נשים מספרות על העליה להר מהבית

על עליית נשים להר הבית לזכר הלל || על העלייה הראשונה

בשבוע שעבר התקיימה עליית נשים להר הבית לזכר הלל אריאל הי"ד • הרבנית רבקה שמעון מספרת על האוירה הרגועה והנינוחה ועל דבריו של עמיחי אריאל האבא של הלל • השוטרים לקחו אף הם חלק בדברים והתפתח דיון מעניין • תמנה מאפרתה מספרת על סערת הרגשות בעלייתה הראשונה להר הבית • תמנה התכוונה לסיים את תפילתה למרגלות הכותל המערבי • אך לאחר הירידה מהר הבית, הכותל נראה פתאום קטן יותר וזוהר פחות

↓ הרבנית רבקה שמעון מספרת

עליה לזכרה של הלל אריאל הי"ד. עליה רגועה מאד. 

עמיחי אריאל היה אתנו והעשיר אותנו בדברי תורה. הוא דיבר על הדרוזים שלפי המסורת הם מבני יתרו והקשר שלהם ליריחו, המקום שמנקז אליו את הריחות מבית המקדש. יריחו, מלשון ריח. 

עמיחי ציטט את הפסוק משיר של יום שני. פסגו ארמנותיה. בהר הבית, בית המקדש הוא הארמון בפסגה, שאליו שואפים הכל. 

השוטרים הקשיבו וגם לקחו חלק בשיחה. אחד מהם, דרוזי, אמר לי: את רוצה להגיד לי שהטבח בסוריה זה כי שאין בית מקדש??? עניתי לו: אתה אמרת זאת. בסך הכל עליה רגועה ושקטה.

↓ גב' תמנה מאפרתה מספרת על עלייתה הראשונה להר הבית

נשות המקדש היקרות. הגשמתי את החלום. כבר שנים אני רוצה לעלות אבל כמה מניעות היו לי...

תודה רבה רבה לרבנית רבקה על ההדרכה הידענית והרגישה כל כך.

התחושות מעורבות ומעורבבות, 

לפרקים התקשתי להכיל אותם, לפרקים התנתקתי (שוטר העיר אותי ולי שהתנוענתי מול מקום קודש הקדשים) רוממות עם עצב (ר׳ עקיבא או החכמים), 

בלבול עם שמחה עצומה...

רגעים בהם דמיינתי את השטח הגדול מוצף בעולי רגל, המולה רבה, צהלה, בלגאן לא נורמלי אבל גם סדר מופתי ובהירות. קולות אנשים לצד פעיות כבשים , בליל של ריחות מנוגדים שיוצרים ארומה משכרת ומרגיעה. 

לצד עצב, חידלון, בושה חוסר אונים ״שכינתא בעפרא״...

עלו דמיונות של ההתרחשויות בהר: עקידת יצחק, ברכת שלמה את העם, כוהן גדול בצאתו מבית קדשי הקדשים , פרחי הכהונה שזורקים המפתחות וקופצים למותם.

בקצור הצפה שכזאת...

לא הספקתי לסיים את התפילה הבוקר ותכננתי שאעשה זאת בכותל. כשסיימנו הגעתי לכותל, לא הבנתי מה אני עושה שם, כל המשמעות של הכותל נגוזה לגמרי, אני צריכה להיות מעבר לקיר!