‏הצגת רשומות עם תוויות עמיחי אריאל. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עמיחי אריאל. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 28 ביוני 2017

האב השכול קורא לעם ישראל לעלות להר הבית

הלל היא חלק ממסדר הנופלים || נתעסק בחיים, נעלה להר הבית

עמיחי אריאל, אביה של הלל יפה אריאל הי"ד שנרצחה לפני שנה בביתה בקרית ארבע קורא לעם ישראל לעלות להר הבית • הוא מספר על התחושות במלאת שנה לרצח • חשוב להתעסק בחיים • את הדברים אמר האב בראיון לערוץ 7 • עליה המונית לזכר הלל הי"ד תתקיים מחר (חמישי) ב-8:30 בבוקר

↓ לעלות בהמונינו להר הבית


עמיחי אריאל, אביה של הלל יפה אריאל הי"ד שנרצחה לפני שנה כשנדקרה באכזריות במיטתה מוחה בראיון לערוץ 7 על כך שממשלה לא נותנת לעלות להר הבית בזמן שבהר "מהללים רוצחים ושהידים".

"אני חייב להגיד שאנו עולים להר הבית ואנחנו מחכים ליהודים שיעלו", אומר אריאל, "גם אחרי 50 שנה עם ישראל לא התעורר. הגיע הזמן שעם ישראל יבין שדרישת ההר והמקדש תלויה בו, אם עם ישראל ירצה תהיה לנו ריבונות שם ללא צל של ספק, אבל עם ישראל מקטר ומיילל על זה".

לדבריו, "רוצחים אותנו בכל מקום ומפרסמים את זה בכל מקום ומדינת ישראל לא עושה כלום. עם ישראל צריך להיות נחוש מול הממשלה להגיד לה ברגליים מה דעתו ולעלות להר".

בהמשך השיחה משתף אריאל בתחושותיו, במלאת שנה לרצח בתו, "שלשום הייתי בהכנסת ספר תורה של חבר שהשתתף בקרב בסמטת הגיבורים לישיבת ניר מקריית ארבע. לפני 14 וחצי שנה השתתפתי בקרב, הוצאתי את חברי המתים משם וחזרתי משם עם רגשות מעורבים. שישה חברים הצטרפו למסדר הנופלים באותה שנה".

"בשנה הזו הצטרפה למסדר הבת שלי. הלל גם היא חלק ממסדר הנופלים", מציין אריאל, "היה לי קשה לשמוח אבל הכרחתי את עצמי להגיע לשם, למקום שבו חבריי ברכו שהחיינו, וחבר שלי שבנס ניצל כתב ספר תורה לכבוד החיים. לכבוד החיים ולא רק לכבוד המתים. לכבוד החיים זה אומר שאנחנו חיים פה. אומנם 'בדמייך חיי', אומנם זה קשה, אנחנו אחרי שנה וקדיש אני כבר לא אומר. הכל קשה. לא בקלות מוותרים על ילדים, אבל 'בדמייך חיי' ואנחנו נמשיך".

יום שלישי, 23 במאי 2017

צפו: לעלות לראש ההר/ עמיחי אריאל

ביום ירושלים עולים להר הבית || עמיחי אריאל הכהן

כולנו הכרנו את עמיחי אריאל הכהן, כאשר עלה עם אשתו רינה להר הבית לזכר ביתם הלל הי"ד • עמיחי מתמחה בהכנת יינות שיוכלו לשמש לנסוך על גבי המזבח בבית המקדש • עכשיו הוא מזמין את כל עם ישראל לעלות להר הבית ביום ירושלים

↓ ביום ירושלים עולים להר הבית עם עמיחי אריאל הכהן

יום שני, 23 בינואר 2017

מרגש! נשים מספרות על העליה להר מהבית

על עליית נשים להר הבית לזכר הלל || על העלייה הראשונה

בשבוע שעבר התקיימה עליית נשים להר הבית לזכר הלל אריאל הי"ד • הרבנית רבקה שמעון מספרת על האוירה הרגועה והנינוחה ועל דבריו של עמיחי אריאל האבא של הלל • השוטרים לקחו אף הם חלק בדברים והתפתח דיון מעניין • תמנה מאפרתה מספרת על סערת הרגשות בעלייתה הראשונה להר הבית • תמנה התכוונה לסיים את תפילתה למרגלות הכותל המערבי • אך לאחר הירידה מהר הבית, הכותל נראה פתאום קטן יותר וזוהר פחות


↓ הרבנית רבקה שמעון מספרת

עליה לזכרה של הלל אריאל הי"ד. עליה רגועה מאד. 

עמיחי אריאל היה אתנו והעשיר אותנו בדברי תורה. הוא דיבר על הדרוזים שלפי המסורת הם מבני יתרו והקשר שלהם ליריחו, המקום שמנקז אליו את הריחות מבית המקדש. יריחו, מלשון ריח. 

עמיחי ציטט את הפסוק משיר של יום שני. פסגו ארמנותיה. בהר הבית, בית המקדש הוא הארמון בפסגה, שאליו שואפים הכל. 

השוטרים הקשיבו וגם לקחו חלק בשיחה. אחד מהם, דרוזי, אמר לי: את רוצה להגיד לי שהטבח בסוריה זה כי שאין בית מקדש??? עניתי לו: אתה אמרת זאת. בסך הכל עליה רגועה ושקטה.


↓ גב' תמנה מאפרתה מספרת על עלייתה הראשונה להר הבית

נשות המקדש היקרות. הגשמתי את החלום. כבר שנים אני רוצה לעלות אבל כמה מניעות היו לי...
תודה רבה רבה לרבנית רבקה על ההדרכה הידענית והרגישה כל כך.

התחושות מעורבות ומעורבבות, 
לפרקים התקשתי להכיל אותם, לפרקים התנתקתי (שוטר העיר אותי ולי שהתנוענתי מול מקום קודש הקדשים) רוממות עם עצב (ר׳ עקיבא או החכמים), 
בלבול עם שמחה עצומה...

רגעים בהם דמיינתי את השטח הגדול מוצף בעולי רגל, המולה רבה, צהלה, בלגאן לא נורמלי אבל גם סדר מופתי ובהירות. קולות אנשים לצד פעיות כבשים , בליל של ריחות מנוגדים שיוצרים ארומה משכרת ומרגיעה. 
לצד עצב, חידלון, בושה חוסר אונים ״שכינתא בעפרא״...

עלו דמיונות של ההתרחשויות בהר: עקידת יצחק, ברכת שלמה את העם, כוהן גדול בצאתו מבית קדשי הקדשים , פרחי הכהונה שזורקים המפתחות וקופצים למותם.

בקצור הצפה שכזאת...

לא הספקתי לסיים את התפילה הבוקר ותכננתי שאעשה זאת בכותל. כשסיימנו הגעתי לכותל, לא הבנתי מה אני עושה שם, כל המשמעות של הכותל נגוזה לגמרי, אני צריכה להיות מעבר לקיר!

יום רביעי, 17 באוגוסט 2016

להודות על הנס גם מתוך האסון, כתבה, תמונות וסרטון

לחמי תודה, עליה להר הבית || עין טובה

משפחת אריאל - להודות גם האור שבתוך האפלה • סעודת הודיה על החיים שניצלו • דגם לחמי תודה במקום קרבן תודה • הפרופ' לספרות שמתמחה באפיית לחמי תודה • עליה להר הבית של האב השכול • בסוף הכתבה צורף סרטון עוצמתי על שוקי גלבוע מהפציעה בפיגוע ועד סעודת ההודיה • עין טובה


↓ משפחת אריאל: זוכרים, מודים ומהללים

לפני חודש וחצי, בכ"ד בסיון בבוקר חדר מחבל לבית משפחת אריאל בקרית ארבע ורצח בשנתה את הלל אריאל הי"ד. אין מילים לתאר השבר הנורא להורים, למשפחה, לתושבי קרית ארבע, לעולי הר הבית ולכל בעל לב יהודי חם. 


לאחר סערת הרגשות הראשונית, החלו הקרובים והסובבים להבין גם את גודל האסון שנמנע. שתי הבנות הנותרות יצאו מוקדם לבית הספר - דבר שהציל ככל הנראה את חייהן. שוקי גלבוע איבד אמנם את עינו, אך חייו ניצלו בזכות תושייתו של הרב חנוך כהנא, חברו מכיתת הכוננות של קרית ארבע, שחיסל את המחבל.

שלשום נערכה בקרית ארבע סעודת הודיה בהשתתפות משפחת אריאל, שוקי גלבוע והרב חנוך כהנא. את הסעודה פתח פרופ' הלל ויס בדברי שבח והודיה לבורא עולם. הלל ויס הוא אמנם פרופ' לספרות, אך אחד התחומים בם התמחה לאחרונה פרופ' ויס, הוא אפיית לחמי תודה.

פרופ' הלל ויס עם לחמי התודה

כידוע, על אדם המודה לה' על ישועה, להביא לבית המקדש קרבן תודה, הכולל קרבן שלמים וארבעים לחמים מארבעה סוגים. שלושה מהלחמים הם ללא חמץ (מצה) ואחד נאפה חמץ.
  1. סולת מורבכת (או "רבוכה") - בצק שנחלט לזמן קצר במים רותחים ולאחר מכן נאפה וטוגן מעט בשמן.
  2. חלות מצות - בצק מעורבב עם שמן ואפוי בתנור. 
  3. רקיקי מצות - לחמים דקים שנמשחו בשמן לאחר האפיה.
  4. חלות חמץ - לחם שמכניסים שאור לבצקו לפני האפיה.
מכיון שעדין נבצר מאיתנו להביא קורבן תודה כראוי לבית המקדש, אפה פרופ' ויס דגם של לחמי תודה, כדי להתלמד ולהציגם לקהל הנוכחים. הלחמים לא הוקדשו והם חולין גמורים, אך הם שמשו לצורך לימוד והגברת המודעות לעבודת המקדש. במהלך סעודת ההודיה, טעמו המשתתפים מדגמי לחמי התודה והתפללו שנזכה בקרוב לאכול לחמי תודה בטהרה יחד עם שלמי התודה.

למחרת עלה עמיחי אריאל - האב השכול של הלל הי"ד להר הבית לכבוד יום הולדתו וכהמשך לסעודת ההודיה. 

בניגוד לשאר משתתפי הסעודה הלויים והישראלים, יוכל עמיחי הכהן לאכול גם מהחזה והשוק של קורבן התודה שינתן לכהני המשמר.



↓ סרטון: שוקי גלבוע מהפציעה ועד סעודת ההודיה


יום שלישי, 31 במרץ 2015

חוויות של כהן שחוזר אחרי אלפיים שנה

חוזר אחרי אלפיים שנה || חוזר להר הבית, מתכונן להקרבת הפסח

משפחת אריאל בהר הבית
עמיחי אריאל הכהן ומשפחתו יצאו אתמול מביתם בקרית ארבע חברון, עלו לירושלים ולאחר שנטהרו, עלו להר הבית (ר' כתבה >>) ומצאו שם לדאבון לבם שעדין אין מזבח בנוי במקומו. מהר הבית הם מיהרו לתרגול הקרבת הפסח כדי להיות מוכנים לקראת כל התרחשות חיובית שתבוא בע"ה.

מסתבר שהרגשות החזקים שליוו אתמול את עמיחי מורכבים מרגשות חזקים שמלווים את כולנו מאז מעמד הר סיני, מאז הקמת המשכן במדבר וחורבנו בשילה, הקמת בית ראשון וחורבנו, הקמת בית שני וחורבנו, אלפיים (כמעט) שנות גלות, שואת יהדות אירופה ושיבת ציון.

↓ עמיחי אריאל הכהן מספר

עמיחי אריאל (באמצע) בעת תרגול הקרבת הפסח
אתמול הייתי שם. ליד דגם המזבח, לבוש בגדי כהן, מתרגש לקראת התירגול.

חשבתי על אבות אבותי שלא היו יכולים לחלום על מעמד כזה. אבי הכהן שעלה ארצה מגרמניה והיה שותף לבניין הארץ ולהקמתה ואף לשחרור ירושלים, האמין בבניית המקדש  אך לא זכה  לחיות בדור המתעורר לכך,

סבי שחי רוב חייו בגרמניה וניצל בעור שיניו מהחיות הטורפות.. מי דמיין מקדש.

ואני הקטן, זוכה ללבוש בגדי כהונה, לעלות להר הבית ולהיות חלק בתרגול כה ייחודי וכה עוצמתי.

בעומדי אתמול, כהן, בן, נכד ונין לכהנים, מתבונן על הדם המועלה למזבח, מגיע מכהן לכהן, בזך לבזך, מסמל את תחייתנו הלאומית והרוחנית- אין בפי מילים.

חשבתי על הקורבן המקרב בנינו, יהודים מסוגים שונים, יוצר חבורות, יוצר קשר יחודי בנינו לבין ריבונו של עולם.

התרגשתי, שמחתי.
בתקוה לבניין אריאל
עמיחי אריאל הכהן