על העליה המרגשת עם סבתא להר הבית

העליה הראשונה להר הבית || בזכות סבתא הרגשתי את המקדש 

ביום רביעי שעבר עלה אורי שמעון עם חבריו מישיבת סוסיא להר הבית • בכניסה להר פגש אורי את הסבתא רבקה (כן הרבנית רבקה שמעון), העושה ימים כלילות למען בית ה' • אורי משתף אותנו בהתרגשות הרבה לקראת העליה ובעליה עצמה • הוא ממליץ לכולנו להתכונן היטב לפני העליה להר בית ה'

↓ מאת: אורי שמעון

שלום, אשמח לשתף אתכן בהרגשות ובתחושות, שחוויתי בכל תהליך העלייה אל הר הבית. קוראים לי אורי שמעון, אני הנכד של רבקה שמעון, וזו הפעם הראשונה שזכיתי לעלות להר הבית.

בתחילה, ההכנות לפני הר הבית היו מעניינות, מרוממות ומכינות. (הכנה טובה היא בסיס להמשך משמעותי), בעלייה עצמה כשעלינו בגשר אל תוך המתחם, מאוד התרגשתי שאני בדרך לראות את הכל בעיניים. 

כשנכנסנו ראיתי מקום נחמד (יפה) אבל זה לעולם לא היה מספיק לולא הייתי מדמיין. התחלתי לדמיין איך במציאות בית המקדש נראה בעבר. איך שאני נכנס דרך קשת רובינסון,ומתחתיי השוק הגדול (המרכז המסחרי של ירושלים) שבו קונים דברים לצורך אחד משלושת הרגלים וכמובן לצרכים אחרים.

כשנכנסתי סבתא שלי הראתה לי את ראשי העמודים שהורדוס בנה (כמובן לא הדגמים המקוריים). אבל דמיינתי עמודים שבכדי להקיפם צריך שלושה אנשים הנותנים ידיים אחד לשני והתפעלתי מהפאר והגודל. המשכנו הלאה, פנימה יותר אל רחבת הר הבית. ובכל פעם מחדש ניסיתי לדמיין. את עזרת הגברים והנשים. את מקום הנחתם של הקורבנות, את המקום שבו הוצב קודש הקודשים ופתאום כל המחשבות האלה הובילו אותי לנקודה שבע"ה אנחנו כולנו נזכה לראות את הכל באמת.

עוד משהו שאני רוצה לציין: בזכות סבתא שלי, בעיקר בזכות מה שהיא אמרה לנו בהתחלה ואני מצטט: "לא משנה איך זה נראה עכשיו, העיקר שתדמו בראש איך זה היה בעבר ואיך זה יהיה בעתיד." זה עבד.. וזה השפיע יותר תוך כדי שסבתא שלי ממש הראתה לי איפה היה כל דבר.

עוד נקדה קטנה שהייתי רוצה להתייחס אליה. כשעמדנו ליד עזרת הנשים, ראיתי קבוצת ילדים ערביים שמשחקים כדורגל בחוץ, צוחקים ונהנים מול קודש הקודשים. זה מאוד הכעיס אותי.. במקום הכי קדוש לעם ישראל, אותו עם שונא ישראל משחק, צוחק ומטייל? אבל אז הבנתי. רבי עקיבא אמר: עד שלא התקיימה נבואתו של זה (שועלים מהלכים בבית קודש הקודשים) לא ידעתי שתתקיים נבואתו של זה. (עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים). אומנם המשפט הזה נאמר לפני 2000 שנה, אבל תמיד נמשיך להאמין.

בכל אופן אני רוצה להודות לכן "נשות המקדש", שאתן טורחות ופועלות למען הנושא החשוב הזה. תמשיכו לחזק, ובעיקר תעזרו לאנשים לדמיין. לדמיין את העבר והעתיד.

אורי שמעון (תושב אמציה)

ישיבת סוסיא