על העליה המרגשת עם סבתא להר הבית

העליה הראשונה להר הבית || בזכות סבתא הרגשתי את המקדש 

ביום רביעי שעבר עלה אורי שמעון עם חבריו מישיבת סוסיא להר הבית • בכניסה להר פגש אורי את הסבתא רבקה (כן הרבנית רבקה שמעון), העושה ימים כלילות למען בית ה' • אורי משתף אותנו בהתרגשות הרבה לקראת העליה ובעליה עצמה • הוא ממליץ לכולנו להתכונן היטב לפני העליה להר בית ה'

↓ מאת: אורי שמעון

שלום, אשמח לשתף אתכן בהרגשות ובתחושות, שחוויתי בכל תהליך העלייה אל הר הבית. קוראים לי אורי שמעון, אני הנכד של רבקה שמעון, וזו הפעם הראשונה שזכיתי לעלות להר הבית.

בתחילה, ההכנות לפני הר הבית היו מעניינות, מרוממות ומכינות. (הכנה טובה היא בסיס להמשך משמעותי), בעלייה עצמה כשעלינו בגשר אל תוך המתחם, מאוד התרגשתי שאני בדרך לראות את הכל בעיניים. 

כשנכנסנו ראיתי מקום נחמד (יפה) אבל זה לעולם לא היה מספיק לולא הייתי מדמיין. התחלתי לדמיין איך במציאות בית המקדש נראה בעבר. איך שאני נכנס דרך קשת רובינסון,ומתחתיי השוק הגדול (המרכז המסחרי של ירושלים) שבו קונים דברים לצורך אחד משלושת הרגלים וכמובן לצרכים אחרים.

כשנכנסתי סבתא שלי הראתה לי את ראשי העמודים שהורדוס בנה (כמובן לא הדגמים המקוריים). אבל דמיינתי עמודים שבכדי להקיפם צריך שלושה אנשים הנותנים ידיים אחד לשני והתפעלתי מהפאר והגודל. המשכנו הלאה, פנימה יותר אל רחבת הר הבית. ובכל פעם מחדש ניסיתי לדמיין. את עזרת הגברים והנשים. את מקום הנחתם של הקורבנות, את המקום שבו הוצב קודש הקודשים ופתאום כל המחשבות האלה הובילו אותי לנקודה שבע"ה אנחנו כולנו נזכה לראות את הכל באמת.

עוד משהו שאני רוצה לציין: בזכות סבתא שלי, בעיקר בזכות מה שהיא אמרה לנו בהתחלה ואני מצטט: "לא משנה איך זה נראה עכשיו, העיקר שתדמו בראש איך זה היה בעבר ואיך זה יהיה בעתיד." זה עבד.. וזה השפיע יותר תוך כדי שסבתא שלי ממש הראתה לי איפה היה כל דבר.

עוד נקדה קטנה שהייתי רוצה להתייחס אליה. כשעמדנו ליד עזרת הנשים, ראיתי קבוצת ילדים ערביים שמשחקים כדורגל בחוץ, צוחקים ונהנים מול קודש הקודשים. זה מאוד הכעיס אותי.. במקום הכי קדוש לעם ישראל, אותו עם שונא ישראל משחק, צוחק ומטייל? אבל אז הבנתי. רבי עקיבא אמר: עד שלא התקיימה נבואתו של זה (שועלים מהלכים בבית קודש הקודשים) לא ידעתי שתתקיים נבואתו של זה. (עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים). אומנם המשפט הזה נאמר לפני 2000 שנה, אבל תמיד נמשיך להאמין.

בכל אופן אני רוצה להודות לכן "נשות המקדש", שאתן טורחות ופועלות למען הנושא החשוב הזה. תמשיכו לחזק, ובעיקר תעזרו לאנשים לדמיין. לדמיין את העבר והעתיד.

אורי שמעון (תושב אמציה)

ישיבת סוסיא

מהפכה בהר הבית! בואו להיות שותפים!

מהפכה! || זה מה שהרגשתי היום בהר הבית!

קחו את הכותרת בפרופורציה • אמנם עוד לא מדובר במהפכה המיוחלת, אבל בהחלט מדובר על שינוי משמעותי ומבורך • רחל סלע מספרת על הרגשתה בעלייתה להר הבית יומיים לפני יום כיפור • קבלת הפנים הנינוחה בבידוק בכניסה להר • דיבור אנושי ומנומס של השוטרים • יחס אנושי ואמפטי מצד הקצינים והשוטרים • לא מדובר במקרה, מדובר בשינוי מבורך במדיניות המשטרה שמתחילה מלמעלה • ההמשך תלוי בנו ובמספר העולים להר הבית • אז אל תהססו! בואו עם חברים, עם המשפחה ועם כל הילדים כמובן • לא לשכוח לטבול, לחלוץ נעלי עור ולשמור על שאר דיני מורא מקדש

↓ מאת: רחל סלע

ב"ה, מוצאי ח' בתשרי תשע"ז, שילה

מהפכה!

מצחיק או עצוב שמרגישה מהפכה בזה ששוטר מחייך אלי ולא נוהֵם עלי,  בזה ששוטרים אומרים לי בוקר טוב בנעימוּת.

מצחיק או עצוב שמרגישה מהפכה בזה שאיני מורידה את שרשרת הזהב שלצווארי ומשאירה אותה בבית (למרות שהתליון שלה הוא מִקדש קטן), וגם בעמדת הבידוק לא כופים עלי להורידה ולהשאירה בחוץ, כי "זה לא נכנס להר! לא! גם לא בתוך הקופסה בתוך התיק שלך! ותפסיקי כל הזמן לעשות בעיות!".

מצחיק או עצוב שאני מרגישה מהפכה מזה שלא הוציאו מהתיק שלי כל ניר כתוב משפט של הדרכה או חצי פסוק, ושאפילו את התמרים השאירו לי בתיק (שכחתי לאוכלם, מרוב הֶרגֵל שמחרימים ומוציאים את האוכל מהתיק).

מצחיק או עצוב שאני מרגישה מהפכה מזה שמדברים אלי עם משפטים שיש נקודה בסופם ואפילו "בבקשה" מִדי פעם, ולא סימן קריאה וטון של רס"ר לטירוֹניו, ושמִנעָד המילים אינו מסתכם ב"נוּ, נוּ, נוּ, לזוז כבר, לא יושבים כאן, אל תעמדו כאן" כפול כמה עשרות פעמים בכל סיבוב.

איזו שפִיוּת פתאום.

משהו יותר אנושי ונורמלי היה היום ביחס השוטרים, מרגע שהגענו לבידוק ועד שיצאנו מההר.

לא שנתנו זמן חופשי לעמוד או לִשהות כחפצנו, לא שלא חיכינו סתם, לא שיכולנו להתפלל או לשיר.

לא שהמצב הוא תקין או ראוי.

רחוק מזה מאד.

אבל פעם ראשונה שלא הרגשתי שאני אויב שבא רק כדי להציק ולהטריד ולעשות בעיות. פעם ראשונה שלא הרגשתי מושפלת.

הרגשתי מהפך!

ושִׂמחה קטנה מתגנבת לה ללבבי ומרשָׁה לעצמה להישאר.

והרי הזמנה חגיגית ומשמַחת:

מוזמנים עכשיו להגיע להר בְּגָדול ובהמונים

כל היהודים שלא מוכנים שידרכו עליהם, וינהמו עליהם, ויכריחו אותם להשאיר שרשראות בחוץ, ויחרימו להם כמה תמרים מהתיק. כל היהודים שתחושת ההשפלה והעוֹינוּת הִרחיקו אותם מהר הבית - בואו! כבר יש בהר שוטרים שמחייכים ואומרים בוקר טוב וברוכים הבאים!

אני משוכנעת שזה יגביר את זרם העולים להר הבית!

זכינו לעלות ב-ח' בתשרי, תחילת חגיגות חנוכת בית המִקדש (הראשון), יום שחז"ל אומרים עליו: "וַתִשְׁלָם כל המלאכה אשר עשה שלֹמה המֶלך בֵּית ה'" – מלֶאכת שֵׁשת ימֵי בראשית שָׁלְמָה!" כי כל זמן שאין מקדש – הבריאה לא הושלמה!

זכינו לעלות בעשרת ימי תשובה ולהתרומם לדרגת הקדוּשה של הר הבית, שמיד בכניסתך בשער הַלֵל – אופפת אותך.

זכינו להתפלל בחצרות בית ה' נוכח מקדש של מעלה, וחדֵי-עין-פנימית ראו את ה' יושב על כִּסא רם ונישא ושוּליו מלֵאים את ההֵיכל.

זכינו לקרוא לה' שיופיע ממקומו וימלוך עלינו כי מחכים אנחנו מתי ימלוך בציון, ולבקש – בקרוב בימינו לעולם ועֵד תשכון!

זכינו ללמוד הרבה על המקדש, על יום הכיפורים, על סוכות. אם כי הדגשנו שוב ושוב שמטרת העליה אינה הלימוּד אלא התפילה והשהוּת, ושההסברים הם רק מוסיקת רקע.

למדנו הלכה לעילוי נשמותיהם של יצחק וטליה אימס, נשמתה של הַלל אריאל, ונשמות כל הנרצחים הי"ד.

היינו קבוצה של 18, ובהם נערה לקראת בת מצווה ואִמהּ שעלו לראשונה, ועימם הסבתא, כלומר עלו שלושה דורות של בנות המשפחה שהגיעו מזִכרון-יעקב. ועוד אחד או שניים בקבוצה שזו הייתה עלייתם הראשונה.

שמחתי כל כך לקרוא הערב שהיינו חלק מ-143 יהודים שעלו היום בטהרה להר הבית!

נקווה בעלייתנו הבאה להיות כפול ממספר זה, 

ונקווה בעלייתנו הבאה שנוכל אפילו לשיר ולבכות ולהתפלל בהר הבית נוכח פנֵי ה'!

שתהיה חתימה טובה ושנה טובה לכל אחד ואחת ובתוך כל עם ישראל, 

שנה של בִּניין המקדש וגאולה שלֵמה!

הדר במקדשו - חוויות מעלייתי הראשונה להר הבית

מה קרה להדר בהר הבית? || יומן מסע קצר ומשמעותי

בשבוע שעבר עלתה רחל סלע עם קבוצת נשים להר הבית (צפו: קצת מעליית הנשים האחרונה להר הבית >>) • הדר שרקי מספר על הטלטלה הגדולה שעברה בעלייתה הראשונה להר הבית • דומה שהדר שיצאה מהר הבית היא לא הדר שנכנסה אליו • הנה הדברים המלאים

↓ מאת: הדר שרקי

א-לוהים גדול!!!

זה מה שיש לי להגיד על החוויה הזאת. היום זכיתי בחסדי השם המרובים לעלות להר הבית עם קבוצת נשים. תשמעו- זה הדבר הכי אש שעשיתי מזה הרבה זמן. קודם כל- כמה בכיתי. דמעות, דמעות. דמעות. 

ממה? מתחושת הקדושה הענקית שאופפת את המקום המסתורי הזה, מהזכות לעלות, מהתחושה העצובה שאין לנו ריבונות שם (בלשון המעטה) מזה שאסור להתפלל שם, מגלות השכינה. 

עליתי. והרגשתי שאני רוצה לצרוח: "שהחיינו!". אבל היו סביבנו מלא אנשי ווקאף ושוטרים שבדקו שאנחנו לא מתפללות (גוועלד) אז סיננתי בשקט.. שהחיינו. 

ואחר כך גם אחד אנשי הוואקף אמר שאני לא צנועה מספיק- אז נתן לי ללבוש סחבה (הנה תמונת הלפני והאחרי) וקיבלתי את זה כרמז מהשכינה..

וכשירדתי מההר- וחזרנו לציווליזציה- רציתי לצעוק לכול האנשים שיעזבו את הכוסות קפה בחמישה שקלים שלהם ושיעלו להר. כי זאת חוויה מדהימה ומרוממת ומטרידה ועוצמתית. זה הדבר הבא. והרגשתי כמו האנשים שנחשבו הזויים לאורך ההיסטוריה: יואל משה סלמון שיצא מהחומות, והרב קלישר שעזב הכול ועלה לארץ ואפילו נחשון בן עמינדב שקפץ למים. כי הנה, כולם חושבים שאתה הזוי (ואגב, אומות העולים עולים להר בכמויות מסחריות) ורק ההיסטוריה תקבע אם אתה הזוי או פורץ דרך.. כנראה שניהם..

אז מי שרוצה לבוא איתי פעם הבאה- אני מתכוונת להגיע לשם יותר. ופתאום להסתכל על הכותל ממרומי ההר.. לא יודעת.. נראה דל ומוזר כזה.. כ"כ הרבה קבוצות עברו מולי בדרך לכותל.. ורציתי לצעוק להם- לא כאן, למטה. שם- למעלה. שם זה הדבר האמיתי ואין שום סיבה שיהודים לא יעלו לשם בהמוניהם...

אני מחכה בכיליון עיניים ליום המגניב הזה בו יבואו כול אומות העולם, בחג הסוכות להקריב קורבות ולהתפלל לה' בבית הבחירה. ומקווה שעד אז- הר הבית יהיה מקום תפילה אמיתי לכל העמים.

עלייתי הראשונה להר הבית / דניאלי כהן

החלטתי לעלות להר הבית || מעכשיו לא אפרד מהמקום

ביום רביעי שעבר עלתה דניאלי כהן לראשונה בחייה להר הבית • ההחלטה לעלות לא התבשלה זמן רב • הבכי בעליה הראשונה פרץ מאליו • המפגש עם ההר היה עוצמתי ומרגש • העליה הבאה בע"ה בקרוב • דניאלי כהן מספרת על העליה ועל מה שקדם לה

↓ מאת: דניאלי כהן

לפני חודשיים הרגשתי מבפנים את הקריאה לעלות להר הבית, לאחר שצפיתי בסרטון של יהודיה בוכה בהר הבית.

הרגשתי שזאת ממש קריאה פרטית מה' לעולות, שכולם יעלו!

זה לא עזב אותי התחושה הזו.

למרות שהסביבה אמרה שאסור לעלות, סמכתי על מה שהרגשתי כקריאה חזקה לעם ישראל לעלות,

ואז זה קרה הכאב והאובדן של הלל.

הבנתי שברגע שהרחיקו אותנו מההר בלא סיבה קיבלנו מכה חזקה, האובדן של הלל.

הלל שהפכה להיות ילדה של כולנו!

והמסקנה המתבקשת היא: מתרחקים מההר מתחזקים הייסורים.

כשהגעתי אל ההר התחלתי מיד לבכות ללא הסבר הגיוני , הדמעות פשוט זלגו מעצמן, הייתי אמורה להגיע לעלייה הראשונה עם הקבוצה של אסף מקריית ארבע - אך לא הספקתי.

אסף דאג לי למדריכה - ג'ני, במהירות לקחו את תעודת הזהות שלי והכינו אותי לעליה, ג'ני הגיעה ועלינו עם אדם נוסף , היינו שלישיה.

השוטרים היו מאוד נחמדים והיה שקט על ההר.. הכנתי את עצמי להתמודדות מול הוואקף, אבל לשמחתי הם לא השמיעו ציוץ.

קיבלתי הדרכה מלאה והיה לי מאוד מרגש ועוצמתי - ממש אורות.

התקרבות ונוכחות בהר זו בחינת של לקרב משיח וגאולה - זאת ההרגשה שלי ולשם זה אני אמשיך לעלות בעזרת השם.

לאחר 15 חודשי ניתוק, חזרתי להר, אבל לא לבד...

חזרנו הביתה || חיים ברוש

במשך 15 חודשים לא הורשה חיים ברוש לעלות להר הבית • הנתק היה קשה, אבל הוא לא נשבר • אתמול חזר חיים סוף, סוף להר הבית • ב"ה הוא לא חזר לבד • במשך הזמן שהוא הורחק מבית ה' הוא הצליח להניח את היסודות לבית חדש בישראל יחד עם תמר • מזל טוב!

↓ מאת: חיים ברוש

ואוווו, אחרי 15 חודשי התעמרות אני על ההר ועוד עם ארוסתי, אני כותב על זה רק היום ועדיין יש הרבה מה לעכל, אז קבלו חלק מיומן מסע...

אחרי הכנה ארוכה ומרגשת זכינו לעלות אתמול יחדיו להר הבית,

אני המתנתי לשיבתי הביתה

ותמר המתינה לעלייתה הראשונה להר הבית,

בית האלוהים, ביתו של כלל ישראל.

כמובן שזכינו לברך שהחיינו בשם מלכות על ההתקדמות בגאולת ישראל ועל הרגע האישי המכונן את העלייה המרגשת ליוו טונים צורמים של הטרדות, חדירה לפרטיות, תחושה של אפליה ועוד.

מהרגע שנכנסנו להר נצמד אלינו שוטר מיוחד, נוסף על טבעת החנק המשטרתית המקיפה את הקבוצה שעליה עומדת טבעת אנשי וואקפ המנחיתה על שוטרי משטרת ישראל הוראות, מקרה מביש לכשעצמו.

השוטר הנחמד טרח להאזין לכל שיחה שלי עם תמר, לדחוף את ראשו למכשירינו הסלולריים תוך חדירה למרחבנו האישי באופן בוטה.

פעם אחת כשהתרחק מעט, נצמדתי אליו. כשהוא שאל אותי למה אני הולך אחריו הסברתי לו שאם הוא הצמוד שלי אני אעזור לו במשימה.

כשבאנו להצטלם במזרח מול קודש הקודשים השוטר טען שעלינו להתקדם ושהיה לנו זמן להצטלם קודם, שאלתי אותו האם זה נראה לו הגיוני ומקובל במדינה מתוקנת ששוטר יפריע לאנשים להצטלם בטענה שהיה להם זמן קודם.

באחת הפעמים שהשוטר ממש נצמד אלינו, תמר הבהירה לו שהוא חודר לנו למרחב האישי ושעליו להתרחק, הוא מצידו טען שזה שייך למיקום שלנו בקבוצה, אתם מבינים?

זה אנחנו שחדרנו לו למרחב זה בכלל לא הוא, סליחה אדון שוטר!

עכשיו גם אפשר להבין איך השוטרים נותנים חסות לאנשי הוואקפ לעבור על החוק בכך שהם עוקבים אחרינו במשך כשעה.

אנשי הוואקפ הירדני שאין להם שום סמכות חוקית או שליטה לפי שום הסכם בהר הבית, מרשים לעצמם להיות מעל החוק, לבהות בנשים העולות להר, להורות למשטרה לעצור אנשים בחשד למלמול ועוד מרעין בישין.

עד שבשבוע שעבר הם הרשו לעצמם לתקוף באלימות קשה ארכאולוגים שהעזו להרים זית מהרצפה.

כן, זית מהרצפה, ארכאולוגים חוצפנים!

אמנם היציאה מההר לוותה בתחושות מעורבות, אבל ברור לנו שהמצב בהר בו יהודים מובלים כצאן בתוך ההר אשר אסור לו לסור ימין ושמאל, נדחפים פיזית ע"י שוטרים ואנשי וואקפ, מוטרדים על בסיס אישי, מופרדים גזעית משאר העולים, מודרים מזכויות תנועה ופולחן, מוגבלים לשעות וימי כניסה מצומצמים ביותר חייב להיפסק בקרוב ממש!!!

לא נירא ולא נפחד, הרי אנחנו חלק מהתהליך הגדול של עם ישראל בשיבתו לציון, תהליך שהחל לפני 2000 שנה ופועם ביתר שאת כבר כמאה שנה.

אנחנו מבטיחים לחזור ולפקוד את המקום הקדוש בקרוב ממש.