חומר עזר לעולה לרגל בחג השבועות

עולים בשבועות להר הבית || לומדים את עבודת המקדש במקומה

בחג השבועות צפויים עולי רגל רבים לפקוד את מקום מקדשנו • עולי רגל שיעלו בחג בשעה שבע וחצי יזכו לשמוע את סדר עבודת היום מפי הרב אליהו ובר שליט"א מול מקום מזבח העולה • להם ולשאר העולים מומלץ ללמוד את עיקרי הדברים לפני העליה להר הבית או להדפיסם לפני החג • יהי רצון שנזכה לחדש את עבודת א-לוהינו במהרה בימינו. אמן!

↓ זהו סדר עבודת חג השבועות בבית א-להינו שיבנה במהרה בימינו/ אליהו ובר

חלילים ושירת ההלל

חג השבועות הוא אחד משנים עשר יום בשנה שמחללים בו בחלילים בעת שירת הלויים כיון שגומרים בו את הלל, ובכל המועדות תוקעים בחצוצרות בשעת שירת הלויים.

שני שעירי חטאת

אחר תמיד של שחר מביאים שני שעירי עיזים לחטאת, ומקריבין אותם בזה אחר זה ואפילו בבת אחת יכולים שני כהנים להקריב אותם. שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון. 

הכהן שקיבל את דם השעירים, עולה למזבח ונותן את הדם בקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית ושופך את השיריים ליסוד דרומי.

מפשיטים את השעירים ומוציאים את אימוריהם. (כל החלבים שעל המעיים עם החֵלֶב שעל הקיבה ושתי הכליות עם החֵלֶב שעליהם ונוטל את אצבע הכבד עם קצת מהכבד עמו)

העולות והנסכים - פרים, אילים וכבשים לשתי הלחם ולמוספים

מביאים שלשה פרים לעולה, פר אחד לקרבנות שתי הלחם ושני פרים לקרבנות המוספין, שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע אחת על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן מערבית דרומית, שיירי הדם שופך ליסוד דרומי.

מפשיטים את העולות (הפרים) ומנתחים לנתחים [חלוקה לאיברים] ומוליכים אותם לכיוון המזבח, מניחים אותם בתחתית הכבש בצד מזרח ומולחים אותם שם, הקרב והכרעיים טעונים רחיצה במים ומליחה.

מביאים איל למוספין ושני אילים לקרבנות שתי הלחם וארבעה עשר כבשים שבעה למוספין ושבעה לקרבנות שתי הלחם, ומקריבים אותם כסדר הפרים.

מביאים עמהם מנחת נסכים על כל פר, על האיל ועל כל כבש. מולחים את המנחות ומניחים אותן עם האיברים ועם יין לניסוך.

מקטירים את האיברים - אברי הפרים, אחריהם איברי האילים, איברי כבשי העולות, אימורי השעירים, ומנחות הנסכים של הפרים האילים והכבשים. מנסכים את היין של כל הקרבנות כאחד עם כלי שיר.

זבחי שלמי ציבור

מביאים שני כבשים לקרבן שלמי ציבור. שני כהנים מחזיקים בידיהם את הכבשים מניחים את ידיהם מתחתם ולידם מניח את שתי הלחם ומניף את הכבשים עם הלחם מוליך ומביא ומעלה ומוריד, אחר כך שוחטים את הכבשים בצפון, קיבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע אחת על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן מערבית דרומית ושיירי הדם שופך ליסוד דרומי.

מפשיטים את הכבשים ומוציאים את אימוריהם (כל החלבים שעל המעיים עם החלב שעל הקיבה ושתי הכליות עם החלב שעליהם ונוטל את אצבע הכבד עם קצת מהכבד עמו וכן נוטל את האליה מכנגד הכליות עד סוף הזנב עם כל חלבו ואפילו העור של האליה). 

חותכים מהכבשים את החזה ושוק הימין ומניחים על יד הכהן החלבים והאליה מלמטה ועליהם החזה והשוק ועליהם הכליות עם אצבע הכבד ולא יערבבו בין החלבים של שני הכבשים ומלמעלה מניח את שתי הלחם וכהן אחר מניח ידו תחתיו ומוליכין ומביאין מעלין ומורידים.

מולחים את החלבים ומניחים אותם עם שאר הקרבנות של המוספין ושתי הלחם, ומביאים עמהם מנחת נסכים על הכבשים ויין לניסוך.

מקטירים את איברי הכבשים, ואחר כך את מנחת הנסכים, ואז מנסכים את היין עם כלי שיר.

קורבנות עולי הרגל

עולת ראיה

כל עולה לרגל מביא עמו עולת ראיה מן הבקר או מן הצאן זכר תמים, סומך שתי ידיו עליו בכל כחו, שחיטתו בצפון וקיבול דמו בכלי שרת בצפון ודמו טעון שתי מתנות שהן ארבע אחת על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן מערבית דרומית ושיירי הדם שופך ליסוד דרומי.

מפשיטים את העולה ומנתחים לנתחים [חלוקה לאיברים] ומוליכים אותם לכיוון המזבח ומולחים אותם שם, הקרב והכרעיים טעונים רחיצה במים ומליחה, ואח"כ מקטירים את האיברים הראש ראשון ואחריו שאר האיברים, ומביאים עמהם מנחת נסכים ומולחים את המנחה ומקטירים אותה ומנסכים את היין.

שלמי חגיגה

מביאים בקר או צאן, זכר או נקבה, וסומך עליו בכל כחו. השלמים נשחטים בכל מקום בעזרה, דמו טעון שתי מתנות שהן ארבע על קרן מזרחית צפונית ועל קרן מערבית דרומית ושופך את השיריים על יסוד דרומי..

מפשיטים את הקרבן ומוציאים ממנו את החלבים [כל החלב שעל המעיים ועל הקיבה, ושתי הכליות עם חלביהן ויותרת מן הכבד, ובכבש/ איל גם האליה], מניחים החלבים על ידי הבעלים ועליהם החזה ושוק הימין ומלמעלה שתי הכליות ויותרת הכבד, מניפים אותם תנופה מוליך ומביא ומעלה ומוריד, ואז לוקחים את החלבים ומולחים אותם ומקטירים אותם עם מנחת נסכים ויין לניסוך.

סדר הבאת ביכורים

הזריזים שתבואתם החדשה משעורים או חיטים כבר בשלה יכולים כבר להביא את הביכורים. יש להביא מתוך פירותיו את הראשונים על כל תבואתו ומדרבנן צריך להביא אחד מששים.

מביאים את הביכורים בשירה ובזמרה בשמחה. מביאים את הביכורים לבית המקדש עם חגיגתו כדי שתהיה שמחה בהבאתם.

נוטל את הביכורים בכלי על כתיפו ומגיע עמהם לעזרה. והחליל מכה לפניהם עד שנכנסים לעזרה ואז משוררים 'אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי', (אם מביא ביו"ט לא מביא גוזלות עמהם אבל אם אינו יו"ט מביא עמהם גוזלות והגוזלות שעל הסלים הם עולת העוף ומה שבידם מתנה לכהנים).

תקנת חכמים שהכהן קורא עמו אפילו אם הוא בקי, קוראעמו מקרא ביכורים:

הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַייָ אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ" אח"כ הכהן מניח ידו תחת ידי הבעלים ומניפים את הביכורים מוליך ומביא ומעלה ומוריד אח"כ הבעלים ממשיך להחזיק את הביכורים בידו וקורא "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב: וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה: וַנִּצְעַק אֶל יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ: וַיּוֹצִאֵנוּ יְיָ מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים: וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי יְיָ

מניחים את הביכורים בקרן מערבית דרומית והבעלים משתחוה ויוצא.