‏הצגת רשומות עם תוויות שבועות במקדש. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שבועות במקדש. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 2 ביוני 2017

רשמים מאירועי המקדש אתמול - אסרו חג שבועות

שחזור ותרגול אירועי המקדש || הכנות לדבר האמיתי

שחזור אירועי המקדש התקיים אתמול בעיר העתיקה בהשתתפות מאות אנשים • קידוש ירושלים • הנפת שתי הלחם וכבשי עצרת • הבאת ביכורים ומקרא ביכורים • הבאת לחמי תודה לציון יובל לשחרור העיר • הרבה שמחה של מצווה


↓ רשמים מההכנות לעבודת המקדש

מאות אנשים, בהם גברים, נשים וטף השתתפו אתמול, אסרו חג שבועות במעמד תרגול ושחזור של כמה מעבודות המקדש הקשורות לחג השבועות ולימים שלאחריו שהתקיים בעיר העתיקה בירושלים.

הארוע החל על חומת ירושלים בשחזור של קידוש העיר עם לחמי תודה, כאשר זקני בית הדין צועדים בראש. באירוע השתתפו עשרות אנשים בנגינה ושירה ותקיעה ותרועה בשופרות וחצוצרות.

לאחר סיום קידוש ירושלים נערך האירוע המרכזי בגן התקומה בהשתתפות, הרב ישראל אריאל, הרב יוסף צבי רימון, הרב מנחם בורשטיין, ראש משמר הכהנים הרב ברוך כהנא, פרופ' הלל ויס בהנחיית מרדכי פרסוף מהמדרשה לידע המקדש.

האירועים כללו בין היתר: 
שחזור הנפת שתי הלחם עם שני כבשי עצרת הבאים עמהם על ידי כהנים בבגדי קודש.  
הבאת הביכורים למקדש ומקרא ביכורים בהשתתפות כל הציבור ובפרט ילדים שלמדו להניף את הביכורים ולקרוא מקרא ביכורים. 
הבאת לחמי תודה לכבוד חמישים שנה לשחרור מקום המקדש מידי צר ואוייב. 
שירה וריקודים עם שמחה של מצווה. 
תפילה שהאירועים הבאים יתקיימו כמצוותם בבית המקדש.

↓ קידוש ירושלים


↓ שתי הלחם וכבשי עצרת


↓ הבאת ביכורים

יום שלישי, 30 במאי 2017

חומר עזר לעולה לרגל בחג השבועות

עולים בשבועות להר הבית || לומדים את עבודת המקדש במקומה

בחג השבועות צפויים עולי רגל רבים לפקוד את מקום מקדשנו • עולי רגל שיעלו בחג בשעה שבע וחצי יזכו לשמוע את סדר עבודת היום מפי הרב אליהו ובר שליט"א מול מקום מזבח העולה • להם ולשאר העולים מומלץ ללמוד את עיקרי הדברים לפני העליה להר הבית או להדפיסם לפני החג • יהי רצון שנזכה לחדש את עבודת א-לוהינו במהרה בימינו. אמן!


↓ זהו סדר עבודת חג השבועות בבית א-להינו שיבנה במהרה בימינו/ אליהו ובר

חלילים ושירת ההלל

חג השבועות הוא אחד משנים עשר יום בשנה שמחללים בו בחלילים בעת שירת הלויים כיון שגומרים בו את הלל, ובכל המועדות תוקעים בחצוצרות בשעת שירת הלויים.

שני שעירי חטאת

אחר תמיד של שחר מביאים שני שעירי עיזים לחטאת, ומקריבין אותם בזה אחר זה ואפילו בבת אחת יכולים שני כהנים להקריב אותם. שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון. 

הכהן שקיבל את דם השעירים, עולה למזבח ונותן את הדם בקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית ושופך את השיריים ליסוד דרומי.

מפשיטים את השעירים ומוציאים את אימוריהם. (כל החלבים שעל המעיים עם החֵלֶב שעל הקיבה ושתי הכליות עם החֵלֶב שעליהם ונוטל את אצבע הכבד עם קצת מהכבד עמו)

העולות והנסכים - פרים, אילים וכבשים לשתי הלחם ולמוספים

מביאים שלשה פרים לעולה, פר אחד לקרבנות שתי הלחם ושני פרים לקרבנות המוספין, שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע אחת על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן מערבית דרומית, שיירי הדם שופך ליסוד דרומי.

מפשיטים את העולות (הפרים) ומנתחים לנתחים [חלוקה לאיברים] ומוליכים אותם לכיוון המזבח, מניחים אותם בתחתית הכבש בצד מזרח ומולחים אותם שם, הקרב והכרעיים טעונים רחיצה במים ומליחה.

מביאים איל למוספין ושני אילים לקרבנות שתי הלחם וארבעה עשר כבשים שבעה למוספין ושבעה לקרבנות שתי הלחם, ומקריבים אותם כסדר הפרים.

מביאים עמהם מנחת נסכים על כל פר, על האיל ועל כל כבש. מולחים את המנחות ומניחים אותן עם האיברים ועם יין לניסוך.

מקטירים את האיברים - אברי הפרים, אחריהם איברי האילים, איברי כבשי העולות, אימורי השעירים, ומנחות הנסכים של הפרים האילים והכבשים. מנסכים את היין של כל הקרבנות כאחד עם כלי שיר.

זבחי שלמי ציבור

מביאים שני כבשים לקרבן שלמי ציבור. שני כהנים מחזיקים בידיהם את הכבשים מניחים את ידיהם מתחתם ולידם מניח את שתי הלחם ומניף את הכבשים עם הלחם מוליך ומביא ומעלה ומוריד, אחר כך שוחטים את הכבשים בצפון, קיבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע אחת על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן מערבית דרומית ושיירי הדם שופך ליסוד דרומי.

מפשיטים את הכבשים ומוציאים את אימוריהם (כל החלבים שעל המעיים עם החלב שעל הקיבה ושתי הכליות עם החלב שעליהם ונוטל את אצבע הכבד עם קצת מהכבד עמו וכן נוטל את האליה מכנגד הכליות עד סוף הזנב עם כל חלבו ואפילו העור של האליה). 

חותכים מהכבשים את החזה ושוק הימין ומניחים על יד הכהן החלבים והאליה מלמטה ועליהם החזה והשוק ועליהם הכליות עם אצבע הכבד ולא יערבבו בין החלבים של שני הכבשים ומלמעלה מניח את שתי הלחם וכהן אחר מניח ידו תחתיו ומוליכין ומביאין מעלין ומורידים.

מולחים את החלבים ומניחים אותם עם שאר הקרבנות של המוספין ושתי הלחם, ומביאים עמהם מנחת נסכים על הכבשים ויין לניסוך.

מקטירים את איברי הכבשים, ואחר כך את מנחת הנסכים, ואז מנסכים את היין עם כלי שיר.


קורבנות עולי הרגל

עולת ראיה

כל עולה לרגל מביא עמו עולת ראיה מן הבקר או מן הצאן זכר תמים, סומך שתי ידיו עליו בכל כחו, שחיטתו בצפון וקיבול דמו בכלי שרת בצפון ודמו טעון שתי מתנות שהן ארבע אחת על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן מערבית דרומית ושיירי הדם שופך ליסוד דרומי.

מפשיטים את העולה ומנתחים לנתחים [חלוקה לאיברים] ומוליכים אותם לכיוון המזבח ומולחים אותם שם, הקרב והכרעיים טעונים רחיצה במים ומליחה, ואח"כ מקטירים את האיברים הראש ראשון ואחריו שאר האיברים, ומביאים עמהם מנחת נסכים ומולחים את המנחה ומקטירים אותה ומנסכים את היין.

שלמי חגיגה

מביאים בקר או צאן, זכר או נקבה, וסומך עליו בכל כחו. השלמים נשחטים בכל מקום בעזרה, דמו טעון שתי מתנות שהן ארבע על קרן מזרחית צפונית ועל קרן מערבית דרומית ושופך את השיריים על יסוד דרומי..

מפשיטים את הקרבן ומוציאים ממנו את החלבים [כל החלב שעל המעיים ועל הקיבה, ושתי הכליות עם חלביהן ויותרת מן הכבד, ובכבש/ איל גם האליה], מניחים החלבים על ידי הבעלים ועליהם החזה ושוק הימין ומלמעלה שתי הכליות ויותרת הכבד, מניפים אותם תנופה מוליך ומביא ומעלה ומוריד, ואז לוקחים את החלבים ומולחים אותם ומקטירים אותם עם מנחת נסכים ויין לניסוך.


סדר הבאת ביכורים

הזריזים שתבואתם החדשה משעורים או חיטים כבר בשלה יכולים כבר להביא את הביכורים. יש להביא מתוך פירותיו את הראשונים על כל תבואתו ומדרבנן צריך להביא אחד מששים.

מביאים את הביכורים בשירה ובזמרה בשמחה. מביאים את הביכורים לבית המקדש עם חגיגתו כדי שתהיה שמחה בהבאתם.

נוטל את הביכורים בכלי על כתיפו ומגיע עמהם לעזרה. והחליל מכה לפניהם עד שנכנסים לעזרה ואז משוררים 'אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי', (אם מביא ביו"ט לא מביא גוזלות עמהם אבל אם אינו יו"ט מביא עמהם גוזלות והגוזלות שעל הסלים הם עולת העוף ומה שבידם מתנה לכהנים).

תקנת חכמים שהכהן קורא עמו אפילו אם הוא בקי, קוראעמו מקרא ביכורים:
הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַייָ אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ" אח"כ הכהן מניח ידו תחת ידי הבעלים ומניפים את הביכורים מוליך ומביא ומעלה ומוריד אח"כ הבעלים ממשיך להחזיק את הביכורים בידו וקורא "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב: וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה: וַנִּצְעַק אֶל יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ: וַיּוֹצִאֵנוּ יְיָ מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים: וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי יְיָ
מניחים את הביכורים בקרן מערבית דרומית והבעלים משתחוה ויוצא.

שבועות: ירושלים של מטה פתוחה לכולם

ירושלים של מטה וירושלים של מעלה || שמואל בן חמו

ה"שם משמואל" מפרש בצורה נפלאה את האמירה של בני ישראל בזמן מתן תורה במדבר: "נעשה ונשמע".כמו שכתוב: וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (שמות כד,ז). 


↓ מאת שמואל בן חמו


הפועל "עשה" מסמל את מעשה המצווה שהוא שווה לכולם. כאשר אנחנו נוטלים את ארבעת המינים או מניחים תפילין כולנו עושים את אותו המעשה. 

בזמן מעשה המצווה כל אחד יכול לכוון ולחשוב על דבר אחר. בנקודה הזאת כל אחד שונה מהשני ואין אחידות. 

המעשה גורם לריצוי מצד הכלל והכוונה או השמיעה פועלת לטובת הפרט. כמו שכתוב: 
..נעשה הוא בכללות ברעותא חדא, כי העשייה היא שוה בכולם, וגורמת ריצוי מצד הכלל, ושמיעה היא בפרטות כל חד וחד כמה דמשער בלביה.. (שם משמואל שבועות תרפ"ב דף קכח). 
מכאן אנחנו לומדים על חשיבות האחדות של עם ישראל בעשייה המשותפת. ראשית יש להתאחד כעם אחד במעשים זהים ורק לאחר מכן כל אחד יוכל להתעלות באופן אישי. עכשיו ניתן להבין את עומק הביטוי "נעשה ונשמע" ומדוע בני ישראל הקדימו את העשייה לשמיעה. 

האחדות הפיזית באה לידי ביטוי בחג הפסח וההתעלות הרוחנית הפרטית בחג השבועות. 

בחג הפסח אנחנו מצווים במצוות מעשיות רבות שכולנו מקיימים בלב אחד. דיני קרבן פסח רומזים לענין האחדות. הקרבן פסח צריך להישאר שלם מזמן השחיטה עד זמן אכילתו. אוכלים את הקרבן בחבורה בלבד. בליל הסדר כולנו אוכלים את אותו הדבר: מצה, מרור ושותים ארבע כוסות. 

לעומת זאת בחג השבועות אין מצוות מעשיות מיוחדות שכולנו מקיימים יחד. מצוות החג היחידה נעשית בבית המקדש כאשר מקריבים קרבן ציבור של שתי הלחם ומניפים אותם יחד עם שני הכבשים. כמו שכתוב: 
וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַה'. יז מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה, שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים--סֹלֶת תִּהְיֶינָה, חָמֵץ תֵּאָפֶינָה: בִּכּוּרִים, לה' (ויקרא כג, טז-יז). 
זהו הקרבן ציבור היחיד שהיו מביאים במקדש המכיל חמץ. נראה לומר שבחג השבועות מביאים שני לחמים שהם חמץ כי הדגש הוא על הפרט ולא על הכלל. 

בחג השבועות מדגישים את העובדה שכל יהודי ויהודי נמצא במדרגה שונה של קדושה ביחס לחברו. המצה מסמלת את האחידות והחמץ מסמל את השוני. כל מי שעושה לחם ביתי יודע שהוא לא יצא זהה ללחם של חברו. 

ה"שם משמואל" מביא דברי אגדה מהתלמוד המפרש פסוק סתום מתוך נבואות ישעיה כדי להוכיח את דבריו. נביא את הפסוק ופירושים נבחרים ולאחר מכן את דברי התלמוד בבלי. 
וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה: (ישעיה ד,ה). 
ישעיה הנביא מתנבא על עתיד ירושלים. הוא מוסר לעם ישראל כי הקב"ה בונה שבע חופות- ענן, עשן, נוגה, אש, להבה, חופה ושכינה עבור הצדיקים כדי לשמור עליהם. אותן חופות המגינות על הצדיקים תפגענה בכל הרשעים ובאומות העולם שאינם שומעים את דבר ה'. (ראה רש"י: ד"ה ענן יומם ועשן: להגן עליהם מן העכו"ם.) 

המלבי"ם פירש שלא כל אחד יכול להתקיים בירושלים. הצדיקים יהנו מנועם ה' והרשעים ישרפו מאש מן השמים. כמו שכתוב: 
...כי לא כולם יתקיימו בירושלים, ולא לכולם יאמר קדוש, כי כמו שהצדיקים יתענגו על נועם ה', כן להבה תלהט רשעים.... (מלבי"ם ישעיה ד,ה). 
התלמוד מפרש את המילים וְעַל מִקְרָאֶהָ מתוך דברי ישעיה. התלמוד מבחין בין ירושלים של מטה הפתוחה לכולם וירושלים של מעלה השמורה ליחידים שזכו להגיע לשם. כמו שכתוב: 
וְעַל מִקְרָאֶהָ אמר רבה א"ר יוחנן לא כירושלים של עולם הזה ירושלים של עולם הבא ירושלים של עולם הזה כל הרוצה לעלות עולה של עולם הבא אין עולין אלא המזומנין לה" (בבא בתרא עה ע/ב). 
בירושלים של עולם הזה כל אחד יכול להיטהר, לעלות לירושלים, לבוא לחצרות בית ה', להביא קרבן ולגעת בשכינה. 

קיימת ירושלים נוספת השמורה לאנשים מוזמנים בלבד. 

ה"שם משמואל" מקשר את דברי התלמוד למהות של פסח כנגד כלל ישראל ושבועות כנגד הפרט. ירושלים היא כנגד כנסת ישראל. יש בחינה של כנסת ישראל/ירושלים של עולם הזה שהיא מאוחדת ותמיד רצויה לפני ה'. יש בחינה נוספת של כנסת ישראל/ירושלים של עולם הבא המורכבת מיחידים הזכאים לכך. 

מי שרוצה להתחבר לירושלים של מטה ובית המקדש, עליו להתבטל לעם ישראל ולזכות יחד איתו בכל הטוב שהקב"ה נותן לנו. 

יש דרגה גבוה יותר השמורה ליחידי סגולה המסוגלים לזכות גם בירושלים של עולם הבא. בע"ה בזכות אורות החג נזכה להתעלות לדרגה של ירושלים של מטה ולאחר מכן נזכה לירושלים של עולם הבא. 

נראה לומר שכרגע אנחנו עדיין בשלב הראשון של אחדות עם ישראל מסביב לירושלים של עולם הזה. אחרי שנשלים בינינו ונתאחד מכל הלב נוכל לזכות בעזרת התורה בירושלים של עולם הבא בב"א.

הגיליון מוקדש לעילוי נשמת הלל יפה בת רינה, משה בן סולטנה ולרפואתם השלמה של יוסף בן שבה ונעמי חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה

לקריאת מאמרים נוספים : WWW.OTZMA1.BLOGSPOT.COM

יום שני, 13 ביוני 2016

תרגול עבודת המקדש בשבועות

לומדים ומתרגלים || לקראת חידוש עבודת המקדש

באסרו חג שבועות התאספו שוחרי המקדש בטיילת ארמון הנציב מול מקום המקדש • ליד דגם של מזבח העולה, תרגלו את הנפת שתי הלחם בעצרת ואת הבאת הביכורים למקדש משבועות ועד סוכות • הרב ישראל אריאל הנחה את המעמד • נשאו דברים: • הרב מנחם בורשטיין • הרב יהודה קרויזר • הרב יקי סביר • פרחי כהונה צעירים השתתפו השנה בתרגול • מקהלת לויים ליוותה את המעמד בשירים וניגונים  • כמו בשאר אירועי שחזור עבודות המקדש, גם אירוע זה לא היה יוצא אל הפועל בלי היוזמה והתושיה של פרפ' הלל ויס וחברות נשים למען המקדש צפורת חזי, הרבנית צביה סביר ועוד ועוד  • צילום: אדם פרופ - המטה המשותף לתנועות המקדש

↓ מתכוננים למקדש

יום חמישי, 9 ביוני 2016

חג השבועות

מתן תורה, שתי הלחם, ביכורים || חג השבועות

יציאת מצרים, מתן תורה, ארץ ישראל, ברכה  בפירות האילן, חג השבועות והקשר ביניהם

↓ מאת: הרב אבי כהנא

חג השבועות הוא יום החמישים מיציאת מצרים שבו עמדו ישראל מול הר סיני לקבל את התורה. בחג זה אנו מצווים על הבאת מנחת 'שתי הלחם' העשויה משני עשרונים של חיטה. המשנה בכלים אומרת שאת החיטים צריך להביא מארץ ישראל דווקא (כלים א,ו), שכן נאמר: "ממושבותיכם תביאו לחם תנופה" (ויקרא כג), זאת בדומה לעומר והביכורים הבאים מארץ ישראל דווקא. 

ומפני מה הקפידה התורה להביא את שתי הלחם דווקא מארץ ישראל? נראה שהקשר לכך, הוא במאמר חז"ל האומר: "מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח - מפני שהפסח זמן תבואה הוא; אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו לפני עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות. ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת - מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא; אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו לפני שתי הלחם בעצרת, כדי שיתברכו לכם פירות האילן... (ר"ה טז,א). 

שתי הלחם היא מנחה שבזכותה יש ברכה ושפע בפירות האילן, זמנה היא בעת הבשלת הפירות ובמיוחד בשבעת המינים. את הברכה והתוצאה לכך, אנו קושרים בהבאת הביכורים החל מחג השבועות, ומודים לפני הקב"ה על כל הטוב אשר נתן לנו. 

יום רביעי, 25 במאי 2016

הזמנה: מתכוננות לשבועות בחומר וברוח

הכנה רוחנית לשבועות || נשים למען המקדש

לא רק מאכלי חלב • שבועות בבית המקדש מתאפיין באכילת חמץ • שתי הלחם מוחמצות באמצעות שאור • לצד הכנסת השאור, ילמדו נשים למען המקדש על משמעות השאור, על שתי הלחם ועל שבועות במקדש • סדנא בדולב בנוסף לסדנאות בירושלים וחברון • היכנסו לקישור: הזמנה: סדנת נשים לקראת שבועות במקדש >>

↓ הפרטים המלאים

נשים למען המקדש מזמינות אותך 

להכנה רוחנית לשבועות
וסדנת שאור

מה הייחוד בשתי הלחם שהוקרבו המקדש בחג השבועות?
מה תפקידו של השאור?
  • שיעור מפי הרבנית עידית ברטוב
  • סדנת שאור - אורנה הירשברג
ביום שלישי כ"ג באייר (31/5/2016) בשעה 20:00
במעון בדולב

עלות השתתפות 30 ש"ח לכיסוי ההוצאות

לפרטים נוספים: כלנית: 054-4411208