פרשת המקדש || בהר בחוקותי תשע"ז - יום ירושלים
הרב ישראל אריאל שליט"א היה חייל מילואים צעיר בזמן מלחמת ששת הימים • דרשה שנשא לפני היציאה לקרב התממשה אחת לאחת • הלוחם דאז זכה עם חבריו לראות את הנס הגדול ואת תשועת ה' במקום קודשו, בהר הבית • מבחינת הרב אריאל המלחמה טרם הסתיימה עד להקמת בית המקדש • ביום ירושלים נעלה להר הבית עם הלוחם, הרב ישראל אריאל שליט"א ממשחררי המקום הקדוש בששת הימים
 |
| הרב צבי יהודה הכהן קוק והרב דוד כהן - הנזיר עם הרב ישראל אריאל בהר הבית לאחר שחרורו |
↓ מאת: הרב ישראל אריאל
מעטות הדרשות הנאמרות בציבור וסופן שהתגשמו. לפיכך, בבחינת 'שיחו בכל נפלאותיו' דומה, שנכון הדבר לחזור ולספר במלאת חמישים שנים לשחרור ירושלים ומקום המקדש משהו מניסי 'יום ירושלים'.
עם גיוס צבאות ערב סביב גבולות הארץ, ערב מלחמת ששת הימים, השתררה בארץ רוח נכאים. הצבא התפרס במחנות ארעיים ברחבי הארץ, היה חשש ממלחמת גאזים. הצבא המתין למשלוח מסכות גאז מחוץ לארץ. בתל אביב – כך נמסרה הידיעה - הוכנו בתי קברות לשלושים אלף איש. במקביל התגייסו רבים בארץ ובחוץ לארץ לעזרה. יהודים מסרו לשגרירויות ישראל כסף ותכשיטים מעל גופם לקניית נשק ותחמושת לצה"ל. באחת: תחושת שואה מתקרבת!
שבת! ואנו, חיילי חטיבת הצנחנים ובהם מאות חיילים שומרי מצוות, מוסווים בתוך פרדס סמוך לשדה התעופה בלוד, מעבירים את תפילות השבת והסעודות בחשיכה אך בשירה מרוממת.
בהיותי תלמיד ב'מרכז הרב' נתבקשתי לאחר תפילת שחרית לומר 'מילים אחדות' למאות המתכנסים להתפלל. מה אומר בהעדר ספרים לעיון? בכלל מול תחושת שואה - היש מילים להפיח רוח בציבור?!
נטלתי את פסוקי פרשת בחוקותי וקראתי בפני החיילים: 'ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו' (ויקרא כו, ח). שואל רש"י: 'וכי כך הוא החשבון?! והלא לא היה צריך לומר אלא מאה מכם - שני אלפים ירדופו? - אלא אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובים העושין את התורה'.
ויש לשאול: הרי מדובר במלחמה בה נשפך דם משני הצדדים, ומלחמה הרי היא דבר מיותר ומזיק? עם זאת אומרים חז"ל שהלוחמים – 'עושים את התורה'! זאת - למה? - כי מלחמה על שיחרור הארץ - תורה היא! וכאן הבן שואל: במה כוחם של מאה גדול ועצום כדי שיניסו רבבה?
התשובה היא – כוח האחדות! מאה איש כשהם מאוחדים – כוחם גדל שבעתיים!
'חברים' – אמרתי, אכן בצרה גדולה אנחנו, אך ראו את האחדות בעם! איש דואג לרעהו! אנשים בקצה תבל שולפים תכשיטי זהב להצלת העם בישראל! כנסת ישראל בירושלים התאחדה תחת ממשלה אחת! המחיצות נפלו! בכוח האחדות – בעזרת ה' ננצח! אכן, התרוממות הרוח גברה, קהל המתפללים יצא אל שבילי הפרדס בריקודים ובשלב מסויים שרו הרוקדים: בשבוע הבא בירושלים!
לא עברו ימים מועטים, והנה, עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים! אהה! - ירושלים המופגזת בחשכת הלילה! …וביום שאחרי – ולאחר קורבנות מרובים של רעינו וחברינו היקרים לנו – נצבו רגלינו על הר הבית!
ואני בחלומי… חלום שנתגשם במציאות! - היכן עומדות רגלי? – הנני מוצב כזקיף חמוש לפתח כיפת הסלע במערב – לשמור על… מקום קודש הקדשים! היתכן?! העיני הם שרואות?!
ואשא עיני ואראה, והנה ברחבת ההר פוסעים להם אלפי חיילי הלגיון הירדני… בפיג'מה! עיניהם מושפלות, ידיהם מורמות לאחורי ראשם. היכן השומר? אכן, הרחק בסוף הטור צועד 'חיילצ'יק' מרושל. הוא מתקרב לראש הטור. בתנועת יד מושיב אותם שורות שורות ברחבת כיפת הסלע שלפני. והידים? – רועדות מפחד! וזאת - מפני חייל או שנים המפקחים על הסדר. שני ניסים בשעה אחת ובמקום אחד:
האחד: התקיים בנו הפסוק: איכה ירדוף אחד אלף! ושנים יניסו רבבה!
והשני: התקיים בנו בחצרות הקודש: 'ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והיתה לה' המלוכה!
