פותחים את החודש בהר הקודש || מתפללים למען ארץ ישראל
היום התקיימה עלייה גדולה מאוד של תושבי עפרה ועמונה • נשים רבות עלו במסגרת העליה החודשית של "נשים למען המקדש" • רבקה שמעון ורינה אריאל מספרות על התחושות והמחשבות שליוו אותן ואת שאר העולים בעלייה זו • הדברים פורסמו לראשונה באתר "נשים למען המקדש" • התמונות צולמו ע"י ארנון סגל
רבקה שמעון מספרת:
העליה שלי היום היתה בתפילה על הישוב עמונה, זכינו לעלות עם הרב יאיר פרנק רבה של עמונה שעלה עם ילדיו
ודיבר לאורך העליה על המשמעות של בית, בית ה' שחרב והסכנה על הבתים בארץ ישראל ובמרחב ההתישבות.
אני העדפתי במהלך העליה להתפלל חרישית על עמונה ועפרה וההתישבות.
כשהגענו למזרח נשא הרב דברים ואמר: מכיוון שאיננו יכולים להתפלל אבקש מהילדים להגיד משהו מהלב. כל ילד אמר משהו אישי, חרש חרש, על הבית.
גם אני הקטנה אמרתי שכילדה אני אומרת: "בבקשה, תעשה לנו נס".
עליתי שוב עם ר' שמשון אלבוים, הרב מורנו ורב פנחס עליה קצרה.
בשעה 10 התכנסנו לתפילה בשער הלל על הישוב, פרקי תהילים בצבור ושירה וריקודים אופטימיים.
רינה אריאל מספרת:
עלינו יחד קבוצת נשים עם אנשי עמונה סה"כ 4 קבוצות עד כה ועוד ממתינים.
ראש חודש כסלו, חג המקדש, חג האור.
עליה שחיברה בין גבורת החשמונאים אז לגיבורים היום.
הרב ישראל אריאל תאר את חשמונאי דורנו. בתשכ"ז רצו לטהר את המקדש, אך זכו רק לקרוא "הר הבית בידנו".
אנשי עמונה מייצגים את ממשיכי המכבים שנלחמים על הבית.
אחת הנשים ספרה שיש קשר בין חורבן בית ה' לחורבן הבית הפרטי.
עבור כמה נשים היתה זו הפעם הראשונה בהר הבית. אחת העולות בכתה על החורבן וההשפלה, היא תארה את עצמה כילדה מהצפון שהגיעה בשנת תשכ"ח להר.
"רוצו ותגעו באבן השתיה " כך אמרו לה - היא רצה ונגעה וירדה מההר.
עברו 50 שנה, במקום לראות את המקדש עדיין יש חורבן.
דברנו על האור הבוקע לאט לאט ומקרב את הגאולה,
כל אחת שעולה היא נר קטן שמאיר ומקרב את המקדש!
