העלייה אל ההר
בתשעה באב אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש. יש מי שעולה לירושלים לומר קינות בכותל ויש מי שלא מסתפק בחומה החיצונית של המקדש אלא מבקש לעלות אל מקום המקדש עצמו, הר הבית. אריאל גורן רק בן 12 וחצי, אך הספיק לעלות להר הבית כבר כמה וכמה פעמים, ולא רק לקראת תשעה באב. ביומן מסע הוא תיעד את העלייה שלו בשנה שעברה
צילם: שלמה גורן
6:00
 |
| מחכים להכנס |
בוקר. אבא נכנס לחדר כדי להעיר אותי. לרגע תמהתי, למה הוא מעיר אותי מוקדם כל כך? ועוד ביום חופש?! ואז נזכרתי, היום ז' בחודש אב, התאריך בו אבא שלי עולה להר הבית בכל חודש.
הפעם גם אני בחופש, אז אני מצטרף אליו. מכיוון שהשעות הפתוחות ליהודים לעלייה להר הן רק בין 7:30 ל־11:00 , צריך לקום מוקדם כדי להספיק להגיע בזמן. אבא שלי קם אפילו מוקדם יותר ממני כדי לטבול במקווה לפני שאנחנו יוצאים לדרך.
6:45
אנחנו יוצאים מהבית ברמת בית שמש, ונוסעים לאסוף את חבר של אבא שלי שעולה איתו להר באופן קבוע. אנחנו עולים לירושלים, סוף־סוף. אני אוהב לנסוע באוטו מוקדם בבוקר, הכל בחוץ שקט ורגוע, וכבישים שבדרך כלל פקוקים, עכשיו ריקים.
7:30
 |
| הר הבית: ליד שברי העמודים |
הגענו לירושלים! אנו חונים ליד שער האשפות ומתחילים ללכת לכיוון הכותל. במקום להיכנס דרך השער המגנטי בכניסה לכותל, אנו עולים ברמפה מצד ימין, שם נמצאת הכניסה להר הבית. לא קשה להבחין בכניסה להר. בכל יום משתרך שם תור ארוך של תיירים המחכים גם הם להיכנס לשם. הר הבית קדוש לשלוש דתות: לאיסלאם, לנצרות וכמובן ליהדות.
מבחינת החוק המשטרתי, לנוצרים וליהודים אסור להתפלל, להשתחוות ולקיים כל פולחן דתי אחר על הר הבית בטענה שזוהי הפרת סדר שתגרום למהומות מצד האיסלאם. אנו מגיעים לתור הארוך ומתקדמים אל שער הכניסה. חשבתי שהשוטרים יעשו לנו פרוטקציות, אבל זה היה להפך: את היהודים שעלו להר בדקו השוטרים בחומרה יתרה (ולכן היינו צריכים להתקדם לשער מיד כשהגענו).
8:00
 |
| הר הבית: ליד קורות העץ |
אנחנו עדיין עומדים בתור, מחכים לעלות להר. בינתיים התיירים עוברים ונכנסים ללא הפסקה. פתאום אני מבחין בקבוצת עולים יהודים שמתחילים להתעצבן על שלא נותנים לנו לעלות, והם דורשים מהשוטרים שייתנו לנו כבר להיכנס. הם מוציאים מצלמות ומתחילים לדחוף לכיוון השער.
לאחר רבע שעה של צעקות, דחיפות ופינויים, המשטרה נותנת לנו להיכנס להר סוף־סוף. אנו עוברים דרך שער מגנטי, והשוטרים בודקים בכיסים של המבוגרים כדי לוודא שאין שם סידורים. לפני שאנו עולים, מזכיר לנו השוטר המלווה שלנו שאסור להתפלל או להשתחוות על ההר, ובנוסף לכך — מכיוון שעכשיו תקופת צום הרמאדאן של המוסלמים, גם לנו אסור להכניס מים ואוכל להר.
מפני שהר הבית הוא מקום קדוש, אנו חולצים את הנעליים שלנו לפני הכניסה להר ומשאירים אותן שם.
8:40
 |
| הר הבית: מצפון למקום המקדש |
סוף־סוף אנחנו עוברים על גשר העץ, אותו ניתן לראות גם מרחבת הכותל, ועולים להר. מיד כשאנו נכנסים להר, אנו מבחינים בשבע קבוצות של נשים ערביות, שיושבות במעגל וצועקות עלינו: "אללה אכבר". אבא מסביר לי שמשלמים להן שיצעקו עלינו, כדי שלא נרצה לעלות עוד להר.
חלפנו על פני חבורת הערביות, וכעת אנו מגיעים לרחבה גדולה המלאה בשברי עמודים שנמצאו באזור זה. כאשר אנחנו מביטים מקרוב על העמודים, אנו מבחינים בחתיכות של זהב המודבקות עליהם.
9:15
אנו ממשיכים ללכת לכיוון החומה המזרחית של הר הבית. ליד החומה אנו יורדים אל שביל נמוך יותר. אני נזכר בפסוק מתהילים "ממעמקים קראתיך ה'". אנו ממשיכים בשביל ונעצרים בסופו לקבל הסבר מפי אחד העולים שאיתנו. השוטר צועק עלינו להזדרז כי יש עוד אנשים שמחכים לעלות להר.
אחד העולים משיב לו שכדאי שישנו את הנוהל וייתנו ליותר יהודים לעלות להר בבת אחת. השוטר כועס, וצועק עליו: "אתה לא תשנה כאן שום נוהל". למרות שלא קרה כלום בסוף, זה היה ממש לא נעים.
9:45
אנחנו מגיעים לשער הרחמים. קורות עץ ענקיות מוטלות על הרצפה. אבא מסביר שאלה קורות עץ שהערבים הוציאו מהמסגד שלהם בזמן שיפוצים, ובבדיקות מדעיות גילו שאלה עצי ארזים מתקופת בית המקדש! עכשיו הם זרוקים כאן וזה עצוב מאוד.
10:00
אנו ממשיכים מצד צפון ומגיעים לחלקת דשא, עליו משחקים נערים מוסלמים כדורגל. זה כמו לשחק כדורגל בתוך בית הכנסת... איזה ביזיון!
10:59
אנו מגיעים לסוף הסיור שלנו בהר. השוטר כבר צועק עלינו לצאת, הוא טוען שנגמר לנו הזמן. אני חושב לעצמי — חבל, דווקא יש לנו עוד דקה. ביציאה מההר אנו פוצחים בריקודים סוערים ושרים את השיר "ייבנה המקדש". לאחר מכן אנו חוזרים לכניסה כדי לאסוף את הנעליים שלנו. זהו. תם עוד יום לעם ישראל בהר הבית.
