לזכר דניאל האז ועמיחי מרחביה

לק'י

לשני חיילים מעפרה, שנפלו באותו יום בלבנון, בהפרש של 24 שנים – מוקדש

כשהראשון נפל – השני – נולד

דניאל האז        עמיחי מרחביה

א באב

ה'תשמ"ב                  -                   ה'תשס"ו

הי'ד

אזכרה לדני האז הי'ד, בהר הרצל, לציון 30 שנה לנפילתו, בא' אב ה'תשע"ב

דני היה בחור יפה תואר, עולה חדש מקליוולנד, ארה'ב.

התגוררנו אז בקרוונים, באזור "שובה" היום, בעפרה.

מכוון, שהינו אז צעירים, אך טבעי הוא, שהיה מאומץ אצלנו, בשבתות. רשמית, היה מאומץ, אצל מש' ידידיה סגל.

בגלל, שגם דני היה אומן, רצה לפתוח מפעל לתכשיטים, התחברנו יפה, אלא שהכי חזק, הוא רצה , זה - להיות ישראלי !

בגלל שהיה איזה אלוף בהתעמלות, הייתה לו שיטה מיוחדת להיכנס לקרוון – כמו חתול, היה קופץ על הגג, (אנו מכירים ביטוי הפוך – "לקפוץ מן הגג"), ככה שאף אחד מיושבי הבית, לא היה מבחין בזה, ואז, בזחילה ובשקט, היה מתקרב לחלון ודופק עליו בחוזקה, כשכל הדיירים, היו מקבלים "שבץ", מהאפתעה ומפחד !

באיזשהו שלב, הוא קבל בהזמנה מארה'ב, חלקים של אופנוע מרוץ, הרכיב אותו בעצמו, ואז, קבל -16M, לא יודע איך, כמו שאני גם לא הבנתי בהמשך, איך בגיל 25, התקבל לסיירת צנחנים (מישהוא הסביר לי פעם, שמששירת בצבא ארה'ב, יכול לעשות "תרגיל" כזה). מכל מקום, התמונה הזאת, היא בלתי נשכחת: - דני, רכוב על האופנוע שלו, בכל מזג האוויר, עם הנשק, קשור למושב האחורי במאוזן, נוסע ברחובות רמאלה, בדרכו לירושלים, או ממנה – לעפרה.

בחופשת שבת האחרונה, לפני שנהרג, אחרי סעודה שלישית, לאחר לגימת כוסית, כמקובל אצלי, חבק אותי ואמר, יהיה נכון להגיד "הכריז": - "אחרי שאיהרג בלבנון, רק אז, כל משפחתי, - תעלה לארץ !".

הוא נהרג מהמערב באזור אגם קראון בלבנון, בא' באב ה'תשמ"ב.

סוד 57

פה אני, לאחר ההקדמה, הארוכה, אבל הכרחית הזאת, סוף – סוף, מגיע לעיקר הסיפור.

ידידיה ארגן שיעור גמרא לעילוי נשמתו (שאגב, קיים עד היום, ממשיך אותו אחיו, חגי). לאחר כמה שנים, ידידיה עם משפחתו, עזבו את עפרה ואביו, שלום ז"ל – המשיך בו, במשך הרבה שנים, עד להעברתו ל"בית חיים" עפרה.

אני חייב לספר כמה מילים על שלום. מיוצאי רומניה, ב1911 הקימו את שכונת "אחוזה" בחיפה. למד בשנות ה40 אצל פר' ישעיהו ליבוביץ באוניברסיטה העברית בירושלים, בהר הצופים, ובנו ידידיה, קרוי על שמו של אחיו, לוחם לח'י, שנהרג ב"סזון" בידי השמאל.

כל החיים היה מורה למתמטיקה, בקציני ים בעכו, שם התגוררה המשפחה, עד בואם לעפרה.

הוא היה חבר בשתי עמותות ישראליות: - המתמטיקאים ואסטרונומים, ותמיד לפני השיעור, היה דורש כחצי שעה, בנושאים אלה.

על ה"דרש" המסוים הזה, שהוא שילוב גם של מתמטיקה וגם אסטרונומיה, חזר אין ספור פעמים וכשחגי הוציא חוברת לזכר אביו, ה"סיפור" מופיע בה פעמיים ! ר' שלום – הוא האחרון, שאפשר לכנותו: "סנילי" ! לכן אומר, שהוא ראה חשיבות רבה למדי, בהעברתו אל תלמידיו ובעיקר – הפנמתו !

"סוד 57" – זאת לא ההמצאה שלו, והוא אפילו ציין שמו של הפרופסור, בעל הקרדיט, אלא שאני לא זוכר אותו. וזה הסוד:

בתורה כתוב שחג הפסח חייב לחול באביב, או במילים אחרות, הלוח חייב להיות מתואם, בין הלוחות השמשי והירחי. זה קל מאד להגיד, אלא שזה מאד מורכב לבצע !

כמובן פה אפשר לספר, איך בלי מכשירים דיגיטליים, רועי צאן העבריים, הגיעו לדיוק החישוב של השילוב הנ"ל, באלפי חלקי שעה, הלוח שמשרת אותנו 2000 שנה, במדויק !

עיקרון הלוח, שהוא מורכב מהמחזור של 19 שנה, 7 מתוכו (גוחאדזט),"רגילות" ו 12 – "מעוברות".

כשר' שלום, והוא היה קצת שחקן, והוא בהתלהבות היה מספר, שהגוי לא מסוגל להבין: - מה יכול לשמח את היהודי!? למושל, ש-57 מתחלק ל-19! למה? מאז עלייתו ארצה, בפרנציפ, ר' שלום, לא דיבר אידיש. וכאן, בהתלהבותו, היה זועק: "הגוולד", תארו לעצמכם, שיהודי עומד בתפלת מוסף של ראש חודש, והוא, המסכן לא יודע: זאת שנה מעוברת או לא !

אם היהודי ידע ש 57 מתחלק ל19, תוך שבריר שניה, הוא יכול לחשב, אשכרא תוך כדי התפלה – איזה שנה זאת ! איך ?

קודם כל את 5700, הוא זורק לכל הרוחות, ולא מתעסק איתם בכלל ! ר' שלום היה עושה תנועה רחבה ביד, שולל, כביכול את העיסוק ב-5700 שנה ! ממה שנשאר, הוא מחסיר עוד 57, ואז מהנשאר הפעם, אם זה גוחאדזט – השנה היא מעוברת, ואם לא – רגילה !

נו, תגידו, קוריוז מתמטי, אני גם בטוח שאותו פרופסור, שלימד את ה"גימיק" הזה, היה בחור חילוני תמים. מה הקטע ! למה כזה טראראם גדול?

לאחר שראיתי בספר שחגי הוציא לזכר אביב הסיפור מוזכר פעמיים, התיישבתי (וטוב שהתיישבתי, אחרת – הייתי נופל !) אמרתי לעצמי: אני חייב לפענח, מה באמת הסוד, זאת אומרת – מה כל החשיבות של "הסוד" !

קודם כל, התחלתי לחשב מתי הסוד "פועל", וממתי? ובכן זה "פועל" אך ורק במאה השמינית, שאנו חיים בתוכה: מ-5700 ובטעות חשבתי – עד 5800. מתי זה התחיל, מתי זה היה, 5700 ? בדקתי בלוח, שנת ת"ש החלה, לפי מניינם בספטמבר 1939 ! "הגוולד" באמת !

די מהר הבנתי, ש-5800 – זה טעות שלי, כי ה"סוד" מסתיים ב 57+19 = 76 זאת אומרת בשנת תשע"ו, בעוד 3 שנים !

יש עוד דבר שחשוב לדעת: העולם, זאת אומרת קיומו – זה 6000 שנה, המחולקים ל 3 תקופות: 2000 תוהו, 2000 תורה, 2000 האחרונות, תקופת המשיח. אנו נמצאים ממש בסוף התקופה, זאת אומרת, אם ללכת לפי המחזור העברי, אחרי שנת 5700, החלה תקופה חדשה לגמרי, והאחרונה לקיום המוכר לנו (תהליך הגאולה ?)

 ניתן לסכם את התקופה "בין המצרים" שהסתימה בשבת "שובה" בפסוק: "ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים – אקבצך"

אם 2500 שנה, עם כל מה שאנו יודעים, מה עבר על עמינו, ובמיוחד לפני 72 שנה – זה הוא "רגע קטון", אם כן, אנו שנמצאים בעיצומם של "רחמים גדולים", בטוחים בהפיכת הקללות לברכות, בתקופתנו, כמובטח בפ' "כי תצא":

האדם הרי הוא סך הכול של חלומותיו, הכמוסים והקסומים! החלום – משפיע על הרצון, הרצון – מעצב את המעשה, והמעשים – קובעים את הגורל! גורל האדם ויעוד העם. ומה מגשים את החלום – תפלה ! ואיפה היא התפלה הכי כנה, מכל הלב, וגם מתקבלת מיד – ברור שבהר המוריה !

אמונה

אמונה - זה ביטחון, היא המהות, חכמתו העילאית של אלוהים, היא ראשית, המובילה אל התכלית המיוחלת; והיא בא לפני התקווה ואהבה. והנה הסדר, - לא להתבלבל ! :

אמונה – בטחון – תקווה – אהבה

תורה – תפלה - חלום

רצון – מעשה – גורל

בכניסה, באמת, לשנה הבא עלינו לטובה, ובכניסה לעידן חדש: 227 שנה עד סוף האלף האחרון של משיח (227 בגי' = "ברכה"), נאחל שיהפוך המקום, אשר בחר בו ה', ממקור קללה – למקור הברכה, כפי שראוי להיות, כשהבית בנוי עומד על תילו...

אמרנו, שתשע"ו, בעוד 3 שנים, גם עשור לנפילת עמיחי,

אלא שמיד, לאחריה, תחול שנת תשע"ז (777)

– "כל השביעין חביבין, שנת "יובל" לשחרור ההר

שנצינו, אני תקווה, בבנין באהבה ובחדוות היצירה !

כשאני כותב את התאריך, של כתיבת המכתב הארוך הזה, לא יכול שלא לציין, שזה תאריך, של התחלת החיסול ההמוני, ב ח' תשרי ב תש"ב, בקיוב, שם נהרגו הורי אבי ז"ל ו אחיו, שאני קרוי על שמו, שיהיו לנו למליצי יושר

ת.נ.צ.ב.ה

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַן הֲרוּגִים עַל שֵׁם קָדְשֶׁךָ

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַן טְבוּחִים עַל יִחוּדֶךָ

בברכה, חיים אודם - ח' תשרי ה'תשע"ג

עפרה