עוצרים לרגע ונזכרים || ממשיכים בדרך של הקדושים
 |
| יצחק אימס נושא דברים בבית המדרש בהר הבית |
היום, יום רביעי בשבוע, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, עלו חבריהם של יצחק וטליה אימס הי"ד להר הבית • חברי הקבוצה ישבו היום במקום הקבוע, בו קבע יצחק הי"ד מקום לישיבה ולימוד תורה • החברים הזכירו שם את יצחק וטליה הי"ד ואת שאר חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה • הנה קצת מדברי התורה שנאמרו לזכרם ולכבות יום העצמאות.
↓ לזכר הקדושים שמסרו נפשם על קידוש ה'
 |
| החברים של יצחק וטליה בבית המדרש שיסד יצחק בהר הבית |
היום, יום רביעי בשבוע, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, עלו חבריהם של יצחק וטליה אימס הי"ד להר הבית. יצחק הי"ד יסד את הקבוצה, העולה בקביעות יותר מ-13 שנה להר הבית מדי יום רביעי. אשתו טליה הי"ד עודדה את העליות מאחורי הקלעים ומדי פעם עלתה גם היא להר הבית.
יצחק וטליה הי"ד נרצחו כשנסעו יחד לביתם בבית חגי, שבדרום הר חברון, לאחר יום עבודה שהחל בעליה של יצחק להר הבית. עוד לפני הלוויה עלו חבריהם להר הבית ונשבעו לא לתת שינה לעיניהם ותנומה לעפעפיהם, עד יבנו בית לה'. על קברם הטרי הם הבטיחו להמשיך ולעלות יחד מדי יום רביעי להר הבית וכך הם עושים.
חברי הקבוצה ישבו היום במקום הקבוע, בו קבע יצחק הי"ד מקום לישיבה ולימוד תורה, בסמוך לשער הרחמים, מול מקום ישיבת הסנהדרין. החברים הזכירו שם את יצחק וטליה אימס הי"ד ואת שאר חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה ואמרו דברים לזכרם הטהור.
 |
| תצלום מוסלמי של החברים של אימס בהר הבית |
בין הדברים שנאמרו הובא פירוש של התרגום הירושלמי על הפסוק מפרשת השבוע: "שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַה'".
הפירוש מציין ששור מזכיר את אברהם אבינו שהביא בן בקר רך וטוב למלאכים, כשב מזכיר את יצחק שפשט את צוארו ומסר עצמו לעולה בהר המוריה ונשחט תמורו איל, עז מזכיר את יעקב שהביא לאביו גדי עזים.
אברהם אבינו זכה בזכות הכנסת האורחים המופלאה שלו בבשורה על לידת יצחק, יצחק אבינו זכה בזכות מסירות הנפש העלאית שלו באיל שנשחט במקומו, יעקב זכה בזכות מעשהו בברכת יצחק להוליד ממנו 12 שבטים.
אך אליה וקוץ בה - חוץ מיצחק קיבל אברהם גם את ישמעאל ואילו יצחק קיבל את חייו, אך לעת זקנותו התעוור והרי עיוור חשוב כמת.
אך אליה וקוץ בה - חוץ מיצחק קיבל אברהם גם את ישמעאל ואילו יצחק קיבל את חייו, אך לעת זקנותו התעוור והרי עיוור חשוב כמת.
דוקא יעקב אבינו, שנדחף למעשה על ידי אמו באל כורחו, דוקא יעקב שעשה מעשה רמיה, דוקא הוא זכה להעמיד שניים עשר בנים שכולם היו שלמים והלכו בדרכו וממנו צמחו שבטי י-ה.
נראה שהדבר דומה להליך הגאולה אותו אנחנו רואים וחווים. גאולה טבעית, אשר נדחפנו אליה על ידי צוררינו מבלי שרצינו בה בכל מאודנו, גאולה שמגיעה בדרכים נפתלות ועקלקלות. מדינת ישראל נראית רחוקה מאוד מהגשמת היעוד של תיקון עולם במלכות שדי.
אך זו הדרך בה זכינו, זו הדרך בה מוליך אותנו ריבונו של עולם ואם נשכיל, זו הדרך ממנה תצמח בע"ה בקרוב הגאולה השלמה, וממנה נבנה בקרוב את בית המקדש במקום הזה - המקום אשר בחר ה'.
יהי רצון שנדע לכבד את הקרבן של קדושי עליון שמסרו את נפשם על שחרור מקום המקדש מיד צר, קדושי עליון שנתנו את נפשם לכבוש את מרחבי ארץ קודשנו, קדושי עליון שתנו את נפשם כדי להגן על עם ה' ונחלתו ולקדש את שמו בעולם.
ויהי רצון שלא נזדקק לקורבנות אדם נוספים ונשכיל ונזכה להקריב כאן על המזבח בהר המוריה קורבנות מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן, עלה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו.
אך זו הדרך בה זכינו, זו הדרך בה מוליך אותנו ריבונו של עולם ואם נשכיל, זו הדרך ממנה תצמח בע"ה בקרוב הגאולה השלמה, וממנה נבנה בקרוב את בית המקדש במקום הזה - המקום אשר בחר ה'.
יהי רצון שנדע לכבד את הקרבן של קדושי עליון שמסרו את נפשם על שחרור מקום המקדש מיד צר, קדושי עליון שנתנו את נפשם לכבוש את מרחבי ארץ קודשנו, קדושי עליון שתנו את נפשם כדי להגן על עם ה' ונחלתו ולקדש את שמו בעולם.
ויהי רצון שלא נזדקק לקורבנות אדם נוספים ונשכיל ונזכה להקריב כאן על המזבח בהר המוריה קורבנות מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן, עלה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו.
שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַה'.
עִידַן דְתִידְכַּר לָן סִדְרֵי קוּרְבָּנֵינָן מַה דְהַוֵינָן מְקַרְבִין בְּכָל שְׁנָא וּשְׁנָא הֲווֹ קוּרְבָּנֵינָן מְכַפְּרִין עַל חוֹבֵינָן וּכְדוּ דִי גָרְמוּ חוֹבַיָא וְלֵית לָן מַה נַקְרְבָא מִן עֶדְרֵי עֲנֵינָן תּוֹרָא אִיתְבְּחַר קֳדָמוֹי בְּגִין מַדְכַּר זְכוּת סָבָא דְאָתָא מִמַדִינְחָא פַּטִיר כּוּלֵיהּ קָרֵיב לִשְׁמָךְ בַּר תּוֹרִין רַכִּיךְ שָׁמִין אִימְרָא אִיתְבְּחַר תִּנְיָין בְּגִין מַדְכַּר זַכְוָותֵיהּ דִשְיֵיהּ דְאִתְעֲקַד עַל גַבֵּי מַדְבְּחָא וּפְשַׁט צַוְארֵיהּ בְּגִין שְׁמָךְ שְׁמַיָא מָכוּ וּנְחָתוּ וַחֲמָא יִצְחָק יַת שַׁכְלוּלֵיהוֹן וְכַהֲיָין עֵינוֹי מִמְרוֹמַיָא מִן בְּגִין כְּדֵין זָכָה וְאִזְדַמַן לֵיהּ אִימְרָא תְּחוֹתוֹי לְעָלָתָא גְדִי בַּר עִזֵי אִתְבְּחַר תְּחוֹתָא בְּגִין מַדְכַּר זְכוּת שְׁלֵימָא דְעָבַד גַדְיֵי בַּר עִזֵי תַּבְשִׁילִין וְאוֹבִיל לְאָבוֹי וְזָכָה לִמְקַבְּלָא סְדַר בִּרְכָתָא בְּגִין כֵּן פָּרֵישׁ משֶׁה נְבִיָא וַאֲמַר עַמִי בְּנֵי יִשְרָאֵל תּוֹר אוֹ אִימַר אוֹ גַדְיָא אֲרוּם יִתְיְלִיד כְּאוֹרַח עַלְמָא וִיהֵי שַׁבְעָתָא יוֹמִין בָּתַר אִמֵיהּ מְטוּל דְיִשְׁתְּמוֹדַע דְלָא נָפִיל וּמִיוֹמָא תְמִינָאָה וּלְהָלְאָה יִתְרְעֵי לְקָרָבָא קוּרְבָּנָא לִשְׁמָא דַיְיָ:
