יהודים בהר הבית - פרובוקציה || רפורמים בכותל - זכות לגיטימית
"השימוש במונח 'זכויות אדם' ביחס לדרישה לחופש פולחן יהודי בהר מהווה זילות של המושג הזה. יש כאן התעלמות מוחלטת מההקשר. זה כמו להגיד 'זכותי להיות פוגענית כלפיך'. לא הייתי רוצה שיעצרו אדם שמתפלל במקום קדוש לו, אבל עצם קיומו שם הוא פרובוקציה. הוא לא נמצא שם רק בגלל חשיבות המקום בעיניו"
↓ ארנון סגל מראיין את ח"כ יעל כהן פארן
"הר הבית הוא אמנם המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, אבל בפועל יש לנו היום את הכותל, שריד מבית המקדש שניצב שם לפני אלפיים שנה, ורק בו יש להתפלל. יש להכיר בכך שבימינו הר הבית הוא בעיקר מסגד. חייבים להכיר בהיסטוריה ובכך שבתקופה שבה לא היינו פה הפך המקום הזה לקדוש גם למוסלמים. מבחינתי, הביטוי כיום לשייכות של הר הבית ליהודים הוא באמצעות תפילה בכותל.
"אגב, בשנת 94', במסגרת קורס קצינים, עליתי להר הבית במדים. ביקרנו באל אקצה ובכיפת הסלע ומכיוון שזו לא היתה פרובוקציה, לא עורר הביקור שלנו כל בעיה. אלו היו ימים שבהם יכולנו לעלות ההרה בצורה שקטה ולא מתלהמת. לא עלינו מתוך רצון להפגין נוכחות במקום. היתה אז שאיפה לשלום ותהליך אוסלו היה בעיצומו. ואכן, לזה אנחנו צריכים לשאוף, שבמסגרת תהליך שלום נוכל להגיע להסכמה על נוכחות יהודית בהר הבית. אני מקווה שיהודים יוכלו לבקר בהר הבית, אך באופן שאיננו לעומתי ומתוך אחוות עמים ושלום".
במה שונה המאבק של פעילי הר הבית לחופש פולחן ממאבק נשות הכותל, למשל? למה את העלייה להר את מגדירה כפרובוקציה?
"צריך להפריד בין הדברים כי אין ביניהם שום הקבלה. בימינו הכותל הוא המקום הקדוש ביותר לעם היהודי ולכל הזרמים ביהדות – גם לאלו שרואים את הצורך בתפילה שוויונית בו, ואני ביניהם. אם נשים רוצות לקיים בו תפילה צריך לכבד אותן ולאפשר להן לעשות זאת. לכן קומם אותי שבדיון בעניין מתווה הכותל בשבוע שעבר הציע ח"כ יעקב אשר מיהדות התורה לבנות כותל בתל אביב, וכך נשות הכותל יתפללו בו ולא יגיעו לכותל בירושלים. בעיניי זה הזוי שהוא מתעלם מכך שהכותל הוא זכר מבית המקדש והוא המקום הקדוש ביותר לכל יהודי שרוצה להביע בו את תפילתו, גם לנשים וגם לרפורמים".
בעצם את עושה את אותו הדבר ליהודים שרוצים להתפלל בהר – מציעה להם להסתפק במקום אחר.
"קיים הבדל גדול בין שני המקרים. אין לנו ויכוח עם הערבים על הלגיטימיות של תפילה בכותל ועל החשיבות שלו בעינינו. הדרישה לחופש פולחן בהר הבית, לעומת זאת, נעשית תוך התעלמות מהפוטנציאל הנפיץ שקיים בדרישה הזו. אי אפשר להתעלם מכך שבהתעקשותך על חופש פולחן אתה עלול לגרום לתגובה שתבעיר את האזור. פיקוח נפש דוחה חופש פולחן. היום אין תהליך שלום וממילא אי אפשר להשלות את עצמנו ולעמוד על קיום זכויות האדם שלנו. זה לא עובד ככה".
כלומר, ההבדל בין הדרישה לחופש דת בהר לבין אותה דרישה בכותל הוא פשוט רמת האלימות השונה בשני המקומות – החרדים אינם אלימים כמו הערבים.
"בניגוד למה שאמרת, החרדים דווקא עלולים להיות אלימים וגם תקפו בעבר את נשות הכותל, אבל יחד עם זאת אין כאן מלחמה בין העם החרדי לבין העם הרפורמי-קונסרבטיבי ונשות הכותל. בינינו לבין המוסלמים, לעומת זאת, קיים עימות בן מאה שנה, והר הבית הוא גרעין ההתהוות שלו. אמנם קיימים לסכסוך הזה ביטויים במקומות נוספים, אבל בהר הבית מצוי הגרעין המרוכז שלו".
מכל חברי הכנסת, כולל אלו הערבים, רק את החרמת את הצהרת האמונים של ח"כ יהודה גליק. בעינייך הוא דמות לא לגיטימית?
"אמנם החרמתי את הצהרת האמונים של גליק אבל אני לא מחרימה אותו. זה היה עניין נקודתי. בעיניי, השימוש במונח 'זכויות אדם' ביחס לדרישה לחופש פולחן יהודי בהר מהווה זילות של המושג הזה. יש כאן התעלמות מוחלטת מההקשר. זה כמו להגיד 'זכותי להיות פוגענית כלפיך'. הרי ההשפעה של צעד כזה היא דרמטית ביחס לשני העמים, ואם כך, לא מדובר בזכויות אדם. מלבד זאת, אמנם נכון שמפעם לפעם יכולות להיפגע זכויות הרוב, אבל בדרך כלל דווקא זכויותיו של המיעוט נפגעות".
את שלמה עם העובדה שמשטרה ישראלית עוצרת בהר יהודים שכל חטאם הוא שהתפללו?
"אותם יהודים שמתעקשים להתפלל בהר הבית במצב הקיים הנוכחי, עושים זאת תוך התעלמות מוחלטת מהמשמעות של המעשה שלהם ושל מערכת היחסים הכוללת מול הפלסטינים בהר הבית, בירושלים ובישראל. אתה מציג את העניין באופן מעוות ולכן קשה לי להתייחס למעצר של יהודים בהר באופן נקודתי.
"ברור שאינני משלימה עם המציאות הזו והייתי רוצה מאוד שלא זה יהיה המצב, אבל לשם כך יש לצעוד לכיוון של פיוס ושלום ולא ליטול בכוח את הזכויות הללו, על כל המשמעויות שיהיו למעשה כזה על האזור ועל ירושלים. לא הייתי רוצה שיעצרו אדם שמתפלל במקום קדוש לו, אבל עצם קיומו בהר הוא פרובוקציה. הוא לא נמצא שם רק בגלל חשיבות המקום בעיניו".
