יום חמישי, 14 ביוני 2012

פרשת העקדה כבוחרת את מקום השכינה ואת הרשאים להתקרב

https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi3-G5P-Pq9W3-sB9YVvA8mqyr3yuifOTWYFmdRS-kOMIcI-UmCD9mKexkchgja3jEYlPp8G2u4oxSe8LxCw-dFcQyYUikBZX64cOxLNxzhQT-11-R4kKwucyEuCLJNS8QboKF6tQftPio/s320/%D7%9E%D7%91%D7%97+%D7%A2%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%AA+%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7.JPG
עקידת יצחק | אילוסטרציה
פרשת העקדה מלמדת שיש בהר המוריה בחירה, ה' בוחר במקום, ובוחר גם במעשה הנכון ובאיש  הנכון, שאותו מבקש ה' לקרב.

הפסוק "אלהים יראה לו השה לעולה בני" הוא פסוק מפתח בפרשת העקידה. האמירה הזאת מביאה בסופו של דבר את אברהם לקרוא למקום ה' יראה, הוא המקום אשר יאמר היום בהר ה' יראה. כלומר: הפסוק הזה קבע את המקום למקום הבחירה, ובו באה לידי ביטוי לא רק בחירת המקום להשראת השכינה לדורות - אלא גם בחירת ה' בזרעו של יצחק; זהו המקום שאליו יבוא זרעו להיראות את פני ה'.

פרשת העקדה מבטאת בחירה. כאן יש רמז ראשון, ולמעשה יחיד בתורה, מהו המקום אשר יבחר ה'. המקום הזה לא נזכר בתורה, התורה משאירה אותו "המקום אשר יבחר ה'", ועוד: בדומה לפרשת לך לך, שנפתחת בצווי ללכת אל "הארץ אשר אראך", ארץ עלומה, שהדבר היחיד המאפין אותה הוא שהיא הארץ שאותה יראה ה', נפתחת פרשת העקדה ב"לך לך ... על אחד ההרים אשר אמר אליך". ייחודה של פרשת העקדה הוא בכך שה' אומר, ה' בוחר, ה' מצוה, ומה שה' בוחר הוא הקדוש, ואותו אנו צריכים לעשות. לכן, כשאומר אברהם ליצחק "אלהים יראה לו השה", ה' לא רק יבחר  באיל, הוא יבחר ביצחק, וזרעו של יצחק יראה לפניו באותו מקום לעולם.
אברהם עמד בנסיון. לכאורה אין עוד צרך בדבר ואפשר לחזור מיד לבאר שבע. אעפ"כ יצחק לא נראה ריקם. אנו באים אל ה' לומר הריני לפניך לעולה. איננו מקריבים את עצמנו בפעל, אך אנו מביאים עולה איש כמתנת ידו, כברכת ה' אשר נתן לך.

ומי עולה? כל זכורך. אל המקום אשר יבחר ה' יבאו רק אברהם ויצחק. התורה מדגישה זאת באמרה שאברהם השאיר את הנערים מרחוק עם החמור ורק "אני והנער נלכה עד כה ונשתחוה". נראה שלא בחנם הזכירה התורה שהנערים נשארו מרחוק עם החמור. תפקיד הפסוק הזה הוא לומר שע"י המעשה הזה נבדלים אברהם ויצחק מכל גויי הארץ. למה טרחה הפרשה לספר שאברהם לקח חמור ושני נערים? יתכן מאד שגם בארועים אחרים שאברהם נזכר בהם, הוא רכב על חמור או שלוו אותו נערים. אבל התורה מצאה לנכון לספר לנו את זה דוקא כאן. ללמד שרק אברהם ויצחק יכולים להתקרב אל מקום הקדש, הנערים נשארים מאחור עם החמור. (ומכאן מובן למה דרשו חז"ל מהפסוק הזה שהגויים הרי הם כחמורים, הם אינם יכולים להתקרב עם אברהם ויצחק אל השכינה). משעזבו אברהם ויצחק את הנערים, לא נזכר עוד החמור. נזכר איל, שהוא בהמה טהורה וקרב בשם יצחק.  ראית כל זכורך אל פני ה' היא האומרת שאנו שיכים לה' ונבדלים בכך מכל העולם. הנערים ישארו מרחוק, עם החמור.  הפסוק הזה בא ללמד שרק מי שבחר ה' הוא בא להראות במקום שבחר ה'. הנערים נשארים מאחור עם החמור. לענין זה, הם דומים לחמור ודינם כדין החמור. שהרי תפקידו של הפסוק הזה הוא  ללמד שמי שה' בחר קרב אליו.

ישנה הקבלה שבין עקדת יצחק וגירוש ישמעאל, והקבלה בינם לבין שעירי יום הכפורים. שתיהן פותחות ב"ויאמר אלוהים אל אברהם", וממשיכות ב"וישכם אברהם בבוקר"; כאן נאמר "על אודות בנו" וכאן נאמר "ואת יצחק בנו".  אחר כך בשתיהן מגיע "בנו" אל סף מיתה, ואז בשתיהן באה ההצלה: "ויקרא מלאך האלוהים אל הגר מן השמים" וכנגדו "ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים". "כי שמע אלוהים את קול הנער" אומר המלאך להגר; "אל תשלח ידך אל הנער" אומר המלאך לאברהם. ואחרי ההצלה באה ההבטחה: אצל ישמעאל "כי לגוי גדול אשימנו" ואצל יצחק "כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים..." כיון שהאחד שולח למדבר והאחד הועלה על המזבח לה', מתבקשת ההשוואה לשני שעירי יום הכפורים, שרק ה' קובע מי יוקרב ומי ישלח לעזאזל, כשם שרק ה' קובע איזה מעשה הוא טוב ונבחר, ואת מי הוא מקרב אליו והיכן. בחירה שמגיעה לפעמים עד כדי הקרבה עצמית על יחוד שמו הגדול. ה' הוא הבוחר והקובע, ומלכותו בכל משלה.
לפי זה צריך לבאר שמלבד בחירת המקום המודגשת כאן, יש כאן בחירה בולטת ביצחק. והדבר בא לידי בטוי בכמה מקומות בפרשה:

א. הפרשה באה מיד לאחר גרוש ישמעאל, המדגיש "כי ביצחק יקרא לך זרע".
ב. למה טרחה הפרשה לספר שאברהם לקח חמור ושני נערים? יתכן מאד שגם באירועים אחרים שאברהם נזכר בהם, הוא רכב על חמור או שלוו אותו נערים. אבל התורה מצאה לנכון לספר לנו את זה דוקא כאן. ללמד שרק אברהם ויצחק יכולים להתקרב אל מקום הקדש, הנערים נשארים מאחור עם החמור. (ומכאן מובן למה דרשו חז"ל מהפסוק הזה שהגויים הרי הם כחמורים, הם אינם יכולים להתקרב עם אברהם ויצחק אל השכינה). משעזבו אברהם ויצחק את הנערים, לא נזכר עוד החמור. נזכר איל, שהוא בהמה טהורה וקרב בשם יצחק.
ג. בחירת ה' ביצחק וזרעו, וההבטחה לדורות, מלמדת שהעקדה קבעה לדורות את מקומו של יצחק כבן הנבחר, הבן שה' יראה לו, אשר עד היום, יראה לפני ה' באותו מקום.

פרשת העקדה קובעת לא רק את המעשה הרצוי לפני ה', היא קובעת ממי קרב אל הקדש ומי יושב מרחוק עם החמור. הר הבית הוא המקום שרק יצחק ובניו רשאים להכנס אליו. גויים לא נבחרו.
רק היום המצב הפוך. ממשלת ישראל מקדמת בברכה את נערי אברהם העולים להר עם החמור, ומותירה את יצחק מרחוק. אולי כשיצחק יראה את השכינה השורה בהר, שוב לא יופקר ההר למי שאינו נבחר מאת ה'.

תגובה 1:

  1. מעניין למה הקרנות במזבח שבתמונה מתעגלות?

    השבמחק