חברון: הכנסת ספר תורה לזכר פעילי המקדש יצחק וטליה אימס הי"ד

דניאל אימס הי"ו בהכנסת ספר התורה
לע"נ הוריו יצחק וטליה איימס הי"ד

אתמול יום שני כ"ח בסיון זכינו להכניס לבית הכנסת חזון דוד בקרית ארבע היא חברון ברוב עם ספר תורה על שם הקדושים יצחק וטליה אימס הי"ד, שנתרם על ידי הנדיב איירה רנערט. 

במעמד המרגש השתתפו מאות אנשים, ביניהם תושבי עיר האבות, בית חגי וישובי הסביבה - אנשים, נשים וטף, משפחה, חברים, פעילי הר הבית וארץ ישראל ומוקירי זכרם.

ר' גדליה גינזבורג היטיב להגדיר את רגשות המשתתפים באומרו שעין אחת דומעת מעצב וגעגועים והעין השניה דומעת מאושר ושמחה על הכנסת ספר תורה בחברון לזכר הקדושים ועל המשפחה המלוכדת שבחרה כך להנציח את שכר הוריהם וממשיכים את דרכם.

ר' גדליה ריתק את הנוכחים בשעור לזכרם של הקדושים, בו היטיב לספר על הלימוד המשותף שלו עם ר' יצחק בסדרי קדשים וטהרות - לימוד שתכליתו הלכה למעשה, לימוד שאמור להוביל לבנין המקדש, על כל ההיבטים הטכניים והרוחניים.  

ר' גדליה סיפר על הזיכרון המופלא של יצחק ועל היותו בור סוד שאינו מאבד טיפה. הוא סיפר כיצד עמל יצחק להשלים את כל מה שלא הספיק ללמוד עד שהכיר את בוראו, על אהבתו העזה לתורה, על ירידה לעומק בכל סוגיה ודקדוק על קוצו של יו"ד, על דעתו הרחבה והשכלתו המגוונת ששימשה אותו בידיעת ה' וקיום מצוותיו. גדליה ציין שיצחק היה כעילוי, אשר לו היה זוכה להתחיל את לימוד התורה מינקות היה מגיע להיות אחד מגדולי הדור.

אחד הרבנים בדרשה

השיעור של ר' גדליה התמקד בספר "שלטי הגיבורים", אותו שניהם ההדירו, ערכו והוסיפו לו הערות והארות במשך שבע שנים. יצחק זכה לראות את הספר החשוב יוצא לאור כחצי שנה לפני הרצחו. הספר נכתב על ידי ר' אברהם הרופא משער אריה לפני כארבע מאות ועשר שנים באיטליה ועוסק בהלכות בית המקדש על כל היבטיו. הספר יחודי בכך שהוא עוסק גם בהיבטים טכניים במקדש, כגון אופן התליה והורדת הפרוכת של פתח ההיכל שגובהה ארבעים אמה, אורכה עשרים אמה ועוביה טפח, צורת ווי הזהב שעליהם היא תלויה, עוביים, צורתם ועוד.



ר' יהודה גליק ניצח על הארוע בטוב טעם ובין היתר ציין בקשר לפרשת השבוע, כיצד יצחק וטליה מסמלים את ההיפך מקורח ועדתו. ריחוק מתאוות ממון והסתפקות במועט, פשטות, צניעות, בריחה מכבוד, אהבת תורה בלי תנאי ובלי התחכמויות, חיבת הקודש לשמה.

יהודה הזכיר את העליה השבועית בימי רביעי להר הבית שיצחק ייסד והתמיד להשתתף בה ואת השעור השבועי בקדשים וטהרות לחברים הפוקדים בתדירות את הר הבית בטהרה.

להלן דברים שנאמרו לזכרם:

מלאכי לוינגר - ראש מועצת קרית ארבע 
רוקד עם ספר התורה

אנו מאמינים שהדרך שבה חיים הילדים הנפלאים והדרך בה בחרו להמשיך את דרך של הוריהם המיוחדים - יצחק וטליה הי"ד והאופן שבו בחרו להנציח את שמם, היא בדיוק הדרך המפארת את זכרם וממשיכה את אשר החלו בעולם הזה.  הכנסת ספר תורה לבית הכנסת הזה משמעותית מכמה בחינות: 

המקום - בית כנסת חזון דוד נבנה יותר משלושים פעמים, הוא הוקם לזכר הדם שנשפך במקום, הוא מסמל מסירות נפש לעבודת ה' בארץ ישראל, ממנו יוצאות עליות להר הבית, ובו יצחק התפלל כשהיה באזור והעביר בו שעורים בקדשים.

 

שישו ושמחו בשמחת התורה
רחבת בית הכנסת חזון דוד בקרית ארבע היא חברון



ספר תורה - התורה שבני הזוג התמסרו לה מרגע שהכירוה, שהם עשו כל מאמץ לא רק ללכת בדרכה, אלא גם להחזירה למקומה הראוי ולהחיות את חלקיה הזנוחים. להחזיר את התורה שבכתב למקומה בבית קדשי הקדשים ואת התורה שבע"פ למקומה בלשכת הגזית.
לפי גרסת הגר"א מסכת אבות מסתיימת בתפילת "יהי רצון מלפניך ה' א-לוהינו א-לוהי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך". הגר"א כותב בפרושו על מסכת אבות: "לפי שהוא כלל התורה ואין תורה בלא בית המקדש כמו שכתוב: "מלכה ושריה בגויים אין תורה", אמר יהי רצון שיבנה בית המקדש ותן חלקנו בתורתך כמו שכתוב: ומלאה הארץ דעה את ה'.

לאור הכרותי עם יצחק והשעות הרבות שזכיתי להיות במחיצתו בהר הבית, אני מאמין שהמילים הבאות מתאימות לו ולאשתו ושיכול היה שיצאו מפיו הקדוש:

התרשלות בכבוד ה' במשכן שילה

בימי פילגש בגבעה, בו נהרגו כששים וחמשה איש מישראל ובנימין.  את הסיבה האמיתית מגלה לנו הגמרא בסנהדרין דף ק"ג ע"ב. באותו זמן עמד פסלו של מיכה בגרב שבהר אפרים. "מגרב לשילה ג' מילין והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין זה".

מיכה היה איש טוב ומכניס אורחים, אולי בגלל זה המקרה לא טופל כנדרש, על כל פנים על חילול ה' לא ניתן לותר ולכן - "על דבר זה נענשו אנשי פלגש בגבעה. אמר להן הקב"ה בכבודי לא מחיתם על כבודו של בשר ודם מחיתם"

המחיר - התרשלות בכבוד המקדש עלתה לנו בכששים וחמשה אלף הרוגים.

התרשלות בבנין בית ראשון

מפרשת השבוע - פרשת קורח עלולים הטועים להסיק ששומר נפשו  ירחק מבית המקדש. הנה אהרון הכהן ומאתיים חמישים גדולי הדור באו במצוות משה להקטיר קטורת לפני ה' וחוץ מאהרון, כולם נשרפו.

הרמב"ן מביא מקרה אחר שהמסקנה ממנו הפוכה בתכלית. הקדוש ברוך הוא פונה למשה ואהרון: "הִבָּדְלוּ, מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת; וַאֲכַלֶּה אֹתָם, כְּרָגַע." משה ואהרון מלמדים זכות על העם: וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, אֵל, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר:  הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, וְעַל כָּל-הָעֵדָה תִּקְצֹף" - "משה ואהרן למדו עליהם זכות, שלא חטא במעשה אלא קרח, והוא הגורם והוא המפתה אותם, וראוי הוא שימות לבדו לפרסם ולהודיע ענשו לרבים."ומוסיף הרמב"ן: "וזו דרך מבקשי רחמים שיקלו החטא מעל העם ונותנין אותו על היחיד הגורם, מפני שהוא חייב על כל פנים."

וכאן מציין הרמב"ן מקרה דומה, אשר בו לקח דוד אחריות על עצמו וניסה להסיר את החטא מהרבים. השאלה מה היה החטא האמיתי של הרבים.

בספר שמואל מסופר: "וַיֹּסֶף, אַף-ה', לַחֲרוֹת, בְּיִשְׂרָאֵל; וַיָּסֶת אֶת-דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר, לֵךְ מְנֵה אֶת-יִשְׂרָאֵל וְאֶת-יְהוּדָה." בעקבות מעשה זה היתה מגפה שבה נהרגו שבעים אלף איש מישראל. רש"י כותב שאינו יודע מה סיבת הכעס.

הרמב"ן מכוון לדברי חז"ל במדרש (מבלי שראה אותו) ואומר:  "ואני אומר בדרך סברא, שהיה עונש על ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה, שהיה הארון הולך מאהל אל אהל כגר בארץ ואין השבטים מתעוררים לאמר נדרוש את ה' ונבנה הבית לשמו, כעניין שנאמר (דברים יב ה): לשכנו תדרשו ובאת שמה..."

הרמב"ן מציין שאמנם מדוד נבצר לבנות את הבית, אך מוסיף: "ואלו היו ישראל חפצים בדבר ונתעוררו בו מתחלה היה נעשה בימי אחד מהשופטים או בימי שאול, או גם בימי דוד, כי אם שבטי ישראל היו מתעוררים בדבר לא היה הוא הבונה אבל ישראל הם היו הבונים."

המחיר - התרשלות בבנין הבית הראשון עלתה לנו בשבעים אלף הרוגים.

יצחק הי"ד ויבל"א גדליה בהר הבית
ערב ראש השנה תשס"ד

התרשלות בבנין בית שני

מקרה נוסף היה בימי שיבת ציון, כאשר שארית הפליטה שעלתה מבבל נתקלה בקשיים גדולים ולא הבינו למה ועל מה. הם היו בטוחים שאינם ראויים לבנות את בית המקדש. חגי הנביא ענה להם והסביר להם כיצד לתקן את המעוות: "...הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ, לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת.  וַיְהִי, דְּבַר ה', בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא, לֵאמֹר: הַעֵת לָכֶם אַתֶּם, לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה, חָרֵב. וְעַתָּה, כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: שִׂימוּ לְבַבְכֶם, עַל דַּרְכֵיכֶם. זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט, אָכוֹל וְאֵין לְשָׂבְעָה שָׁתוֹ וְאֵין לְשָׁכְרָה, לָבוֹשׁ, וְאֵין לְחֹם לוֹ; וְהַמִּשְׂתַּכֵּר מִשְׂתַּכֵּר, אֶל צְרוֹר נָקוּב... כֹּה אָמַר, ה' צְבָאוֹת: שִׂימוּ לְבַבְכֶם, עַל דַּרְכֵיכֶם. עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ, וּבְנוּ הַבָּיִת; וְאֶרְצֶה בּוֹ וְאֶכָּבְדָה, אָמַר ה'."

המחיר - התרשלות בבנין הבית השני עלתה לנו במשבר כלכלי עמוק שאיים על המשך הישוב היהודי בארץ ישראל.

התרשלות בבנין בית שלישי

ומה בימינו? למה כל יום מתחדשת גזירה חדשה בלתי צפויה ודוקא במקום בו נראה לנו שאנו עושים בדיוק את רצון ה' - ישוב ארץ ישראל?

על זה ניתן להביא את דברי ר' יוחנן במסכת ברכות דף נ"ח ע"ב: "אמר ר' יוחנן מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו, שנאמר: "באזני ה' צבאות אם לא בתים רבים לשמה יהיו גדולים וטובים מאין יושב""

ולסיום אביא את דברי האור החיים הקדוש על פרשת בהר: "...והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם ויאמר להם: הטוב לכם כי תשבו חוץ, גולים מעל שלחן אביכם, ומה יערב לכם החיים בעולם, זולת החברה העליונה אשר הייתם סמוכים סביב לשלחן אביכם, הוא אלהי עולם ברוך הוא לעד; וימאיס בעיניו תאוות הנדמים ויעירם בחשק הרוחני, גם נרגש לבעל נפש כל חי עד אשר יטיבו מעשיהם; ובזה יגאל ה' ממכרו. ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל, ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב."

המחיר - האם מדברי חכמינו, לא ניתן להסיק שלפחות מהצרות קשורות בהתרשלות בבנין בית המקדש ובאדישות לחילול ה' בהר הבית??!

איך ניתן להמנע מהמחיר הקשה?

• להמשיך בדרכם של יצחק וטליה, לעלות להר הבית בטהרה כמה שיותר.
• להשפיע על כמה שיותר יהודים לעלות בטהרה.
• לקרב כמה שיותר יהודים לעבודת ה' במקום קודשו.
• ללמוד הרבה תורה ובפרט - טהרות וקדשים, מתוך שאיפה כנה לשמור ולעשות ולקיים.

מצטרפים לעליה השבועית להר הבית, שייסד חברנו יצחק הי"ד!

נפגשים כל יום רביעי בשעה 7:30 ליד שער המוגרבים!

חובה לטבול סמוך לעליה, אין לעלות בנעלי עור.