אורות וכלים בימים נוראים

בס"ד

על אורות וכלים לימים נוראים

 מספרת לנו התורה על חלום יעקב:

"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ"

(י"ב, כ"ח)

ודורש התנחומא על אתר:

"אמר ר' ברכיה בשם רבי חלבו ור' שמעון בן יוסינה: מלמד שהראהו הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה ויורד, ושל מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד. אמר לו הקב"ה ליעקב: יעקב, למה אין אתה עולה? באותה שעה נתירא אבינו יעקב ואמר: כשם שיש לאלו ירידה, כך אני יש לי ירידה! אמר לו הקב"ה: אם אתה עולה אין לך ירידה - ולא האמין ולא עלה. ר' שמעון בן יוסינה היה דורש: 'בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו' – אמר לו הקב"ה: אלו עלית והאמנת לא היתה לך ירידה לעולם, אלא הואיל ולא האמנת הרי בניך משתעבדין בהללו ד' מלכיות בעולם הזה במסים ובארנוניות ובגולגליות. אמר לו יעקב: יכול לעולם? אמר לו: 'אל תירא עבדי יעקב אל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים'!"

לכאורה מדרש זה תמוה מאד: הייתכן שיעקב אבינו לא האמין שלא יארע לו דבר אם ישמע לציווי הקב"ה ויעלה בסולם? הרי דווקא יעקב אבינו הוא זה שתיקן את תפילת ערבית, המלמדת אותנו שיש לא רק 'להגיד בבוקר חסדך' אלא גם 'אמונתך בלילות' – כלומר, יש להאמין ולהתפלל גם בחושך, כאשר המציאות איננה ברורה ונהירה?

דברים אלו כתב הרב יהודה עמיטל זצ"ל, והם מופיעים באתר הווירטואלי של ישיבת הר עציון . הרב עמיטל מוביל מהלך רעיוני המבוסס על מקורות חז"ל, שיעקב אבינו, יותר ממה שלא האמין בהבטחת ה', הוא חשש מחטאי אנוש , שהם יגרמו לירידה. כלומר, יעקב אבינו נקט בשיטה החינוכית של התנהלות לאיטו. בהשקפתו, מן הראוי קודם לבסס את השעה, הדור, החינוך, הכשרת העיתוי הנכון, ואז מובטח לנו שהבטחת ה' לנו תתקיים.

מכיוון שמעשה אבות סימן לבנים, יש מהלכים רבים בהם אנו מתנהלים כיעקב אבינו, ותעיד על כך הגישה הפרגמטית של ר' יוחנן בן זכאי בחורבן הבית, ובימינו, הגישה הרבנית הרחבה- הממלכתית. רבנים רבים ידברו בשפת יעקב אבינו.

רק רגע!

יעקב אבינו מייצג את הגישה הפרטית של יעקב בתור אב הממשיך דרכם של אבותיו, אבל מה עם החלק שלו שהשתכלל והפך להיקרא :ישראל?!!! יעקב אבינו נאבק עם המלאך ויוכל לו, ושמו ניתן לו כי הפך להיות במאבק זה עם שרו של עשו, כלי חדש, משוכלל יותר, גדול יותר לקבלת השם המאיר: ישראל!!

כלומר, מה אנחנו היום? האם כל המאבקים שעברנו במשך ההסטוריה בדורי דורות, לא הכשירו אותנו להגיע למדרגת ישראל?  מה עלינו לקחת מהספור על חלומו של יעקב?

בספרו לב שמים , מביא ר' שמואל זיוון שיחות וספורים של ר' שלמה קרליבך ז"ל לראש השנה. ר' שלמה מרבה לדבר על אורות וכלים של האדם.

לפי דבריו, בראש השנה מוריד הקב"ה, כל שנה מחדש , את האור המיוחד של אותה שנה לאדם. האור הזה יורד ואיננו חוזר לעולם. לא כמו קניה יקרה שעשינו לכבוד החגים ואנו מתחרטים עליה , חוזרים לקניון ודורשים את הכסף שלנו בחזרה. את האור שה' שולח לנו לכבוד ראש השנה לא ניתן להחזיר, בכל מקרה.

האור הזה יושב אצלנו, נוכח מאד, מראש השנה עד יום כיפור. ביום כיפור אנחנו עושים ב 'כלי' שלנו, באישיות הנשמתית שלנו קצת ליטוש, שפוץ קליל, פה קצת חטאנו, פה קצת שגינו, ולקראת סוכות אנחנו מכינים את הכלי המיוחד, הסוכה ואת הארבע מינים כדי לשכלל את היותנו כלי לקבלת האור. ראויים כל ישראל לשבת בסוכה אחת.

האם לא נפספס מדי שנה את האור הזה? האם נצליח להיות כלי מתאים לאור שה' שולח לנו? לפי ר' שלמה, בשנה שחלפה הכנו את עצמנו להיות כלי לאור שתביא השנה החדשה. האם אנחנו מודעים לכך?

רק השבוע שוחחתי עם אמא שלי, מרת גאולה מן, שתחיה ותאריך ימים בטוב ובנעימים. דברנו על השואה ועל משפחתה הרחבה שנספתה בשואה. אמא עלתה לארץ כילדה קטנה עם הוריה ב 1935, וכך הם נצלו. אביה ,סבא שלי, ר' יהודה אריה ליב יוסקוביץ זצ"ל, הרגיש כנראה שהגלות סגרה עליו בבחינת כלי קטן מדי לאור שהיה בו. מי שהרגיש שהגלות היא כלי חונק קטן על נשמתו- עלה לארץ וניצל. אני גאה בעובדה שגם מצד אבא, משפחות מן-ריבלין, אנו כבר יותר משמונה דורות בארץ, יותר ממאתיים שנה. האם אנו ראויים למסירות  הנפש, לחזון שהביא אותם לכאן?

ששים ריבוא יהודים שהיו כאן בקום המדינה היו מסוג האנשים שהכלי שלהם התאים לאור הזורח של קבוץ הגלויות והקמת מדינת ישראל, בסייעתא דשמיא.

נזכרתי שביציאת מצרים מתו רבים מבני ישראל דווקא במהלך מכת החושך.

למה מכת חושך? למה לא  מכת ברד, או ערוב או שחין? מה מסמל פה החושך?

שוב אנחנו בעניין של אור וכלי. מכיוון שהם לא עשו שימוש באור הא-לוהי של בשורת יציאת מצרים, מכיוון שהכלי הנשמתי שלהם לא היה מוכן, הם מתו בחושך ולא יצאו ממצרים.

 בנבואות על העתיד לבוא כתוב ש' קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה'. לעתיד לבוא תהיה מציאות שבה אנשים שלא הכינו כלים לקלוט את האור הא-לוהי יסבלו ממש, ויסתנוורו. חלק עדין יהיה בחושך וחלק שהכין את עצמו יחווה את האור.

האם הכלים שלנו מוכנים לקלוט את האור שה' בחסדו  שולח לנו השנה?

ר' שלמה אומר שהאדם לפעמים אומר את ה"לא", משום שהוא פוחד מהאופציה להגדיל את הכלי שלו, לקבל את האור הגדול והוא גם חושש לאבד אותו- ממש תסמונת יעקב אבינו!  בשמיעת קול השופר האדם מרפה ומשחרר ומקשיב באמת לקול הנשמה שלו, בלי לפחד. מוזר, האדם פוחד לשאוף ולהיות גדול יותר ממה שהוא ובשמיעת השופר הוא מתחבר בנסתר לנשמה שלו. לכן אסור להביט בבעל תוקע- המציאות אז היא 'מעבר', היא בנסתר.

ר' שלמה מביא דברים מאת הריז'ינר שהיה נוהג לומר שאדם צריך לומר תמיד שני דברים. אני מצטטת:

כשהריז'ינער היה מתחיל להגיד תורה, הוא היה פותח ואומר:" זאג איך", אומר אני, " זאט זיין המתאקעס הדינים", שתהיה המתקת הדינים. ושנית, הוא אמר: "זאג איך", אני אומר, "זאט זיין חסד-חינם" שיהיה חסד חינם. (לב הדברים, עמ' 72-73)

כשהקב"ה ברא את העולם, הוא לא ברא אותו בגלל שאנחנו  עושים תורה ומצוות. אלא ממש חסד חינם. בתקיעת השופר של הגאולה מעומק , עומק הלב, זה שאני יודע שהקדוש ברוך הוא לא חייב לי כלום. רק חסד חינם.

האם נזכה להרחיב את הכלים לאור החסד חינם שה' שולח לנו בימים אלו?

ר' נחמן מברסלב כבר כתב שהעולם הוא גשר צר מאד, והעיקר לא לפחד כלל. כמה שנרגיל את עצמנו לחשוב 'ישראל', להתנהג 'ישראל', להתחבר לאור הא-לוהי שה' שולח לנו, מדרגת ישראל תשתכלל בעולם.

והעיקר לא לפחד כלל, ולהאמין שאנו ראויים לשבת בסוכה אחת.

הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת. אמן.