השתחוויה

לק'י.

השתחוויה

אנו עולים בטהרה להר הבית "להראות ולהשתחוות" – אפשר להגיד, ש"להראות" – היא מצד הירא, וההשתחוויה – זאת וודאי, האהבה.

מאוד מזכיר את עבודת ה' – ביראה או באהבה ?

על פי ההלכה, המהות וגם התכלית של עבודת ה' – היא היראה (על פי הזוהר: "ביראה ובאהבה-באהבה וביראה") – רואים בברור, כפי שאמרנו, המהות והתכלית – זאת היראה, אלא שהיא עוטפת, שומרת על הפנימיות, וזאת, כמובן – האהבה.

מה בעצם החשיבות המרובה דווקא להשתחוויה בהר הבית ?

במזמור כ"ז, הנאמר בחודש אלול, אנו מתחננים:

אַחַת, שָׁאַלְתִּי מֵאֵת-יְהוָה--    אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ:    שִׁבְתִּי בְּבֵית-יְהוָה,    כָּל-יְמֵי חַיַּי;לַחֲזוֹת בְּנֹעַם-יְהוָה,    וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ  כִּי יִצְפְּנֵנִי, בְּסֻכֹּה--    בְּיוֹם רָעָה:יַסְתִּרֵנִי, בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ;    בְּצוּר, יְרוֹמְמֵנִי.

"צור" – זאת אבן השטיה, "סוכה" – בית המקדש.

בית

כנראה, זאת מלת המפתח : – "בית" !

ההבנה העמוקה בהבנת המילים, נשגת על ידי העמקה במהות האותיות: ב - י – ת, כי הקב"ה, ברא את עולמו בעזרת הכח הטמון, באותיות אלפבית. הכח האדיר הזה, מושג על ידי זווג עילאי, בלטי פוסק.

ב – האות הראשונה בתורה, החיבור בין דוכרא – "הוו", לנוקבא – "הדלת". הדוכרא – למעלה, המשפיעה, והדלת כמה "דלת" – מקבלת ומפנימה.

י – חכמה עילאה או זרע

ת – תפארת, התשוקה והתכלית

באות "ב" – שניהם, גם ה"ו", וגם ה"ד" – שוכבים. הזווג בין היסודות, מרכיב את האות "ב", ובעצם, כל בית. לכן ההשתחוויה בהר הבית, היא מהיסודות המהותיים ביותר בעליה, בלתי נשלטים, השייכים לתת מודע: "האינסטינקט היהודי" !

כמה כל טיפת הדם, מבין מיליארדי הטיפות, שנזרקו על המזבח, זעקו: "דוד משיח !" (ר.ת. "ד'ם"), כך בדיוק, גם ההשתחוויה – היא תחינה לאהבה ולזיווג, שיוליד את המשיח.

יצא מכך, שההשתחוויה, היא מרכיב יסודי של תפלה בהר הבית, כמה השופר, בראש השנה.

שופר

הלכות שופר אפשר ללמוד מפרשת יובל. וזה המהלך הפרשני: יובל כמה יובל, ז/א, נחל, זורם בסבובים, ועל שמו קרוי הקרן, ועל שם הקרן – קרוי העיל. "אמנם בנפתולים תבוא הגאולה" – אנו מכירים את זה היטב, הנפתולים של אלפיים שנות, שהנביא קורה להן: "רגע קטון" – וזה להלכה, השופר – הקרן, טוב שיהיה "מסובב", ע/מ "להסתבך" בסבך. הסיבוב הספיראלי הזה, הוא גם צורת צמיחת הדקל – תמר, שהוא משל לצמיחה של עם ישראל. (י. עציון) גם פאות הראש שלנו, מוטב שיהיו "מסובבות", בדומה לקרן עיל, בדיוק מאותם הסיבות. וכל זאת לסיבה אחת ויחידה, לתקיעה בשופר גדול, כי המהות היא אומנם התנאי וההכנה, אלא שהיקר – זאת התכלית. איך, מה הוא הסוד הכמוס להשגת התכלית המיוחלת ? כיצד מגיעים אליה ? התשובה פשוטה מאד:

אמונה

אמונה - זה ביטחון, היא המהות, חכמתו העילאית של אלוהים, היא ראשית, המובילה אל התכלית המיוחלת; והיא בא לפני התקווה ואהבה. והנה הסדר, לא להתבלבל :

אמונה – בטחון – תקווה – אהבה

תורה – תפלה - חלום

רצון – מעשה - גורל

בברכת שנה טובה ל"חיל החלוץ", הולך ועולה לפני המחנה

חיים אודם

4 שנים ליובל שחרור ההר, שתחול, בע'ה', בשנת 777 (ה'תשע"ז) בבניין בנוי