‏הצגת רשומות עם תוויות השתחוואה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות השתחוואה. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 10 באוקטובר 2013

הודעת מטה ארגוני המקדש לרגל ציון יום עליית הרמב"ם להר הבית

יהודים רבים הגיעו היום להר הבית, לציון יום עליית הרמב"ם להר הבית ותפילתו במקום, בשישי למרחשוון.

מאת:המטה המשותף לתנועות הר הבית והמקדש/ מחלקת דוברות
יום עלית הרמב"ם להר הבית.
הרב ישראל אריאל שליט"א מדריך את העולים בהר הבית

את העולים היום להר הבית הדריכו הרבנים ישראל אריאל, יוחאי מקבילי ראש מפעל משנה תורה, ודורון לדווין ראש המדרשה לבנות בטכניון, שהגיעו במיוחד לרגל יום עליית הרמב"ם, כדי ללמד את משנתו ולהרצות על קורותיו ותפילתו של הרמב"ם בהר הבית.
 
בין העולים נצפתה גם הכתבת הכלה סופיה רון-מוריה שעלתה היום להר לרגל חתונתה הערב.

המוסלמים, המעודכנים בתאריכי החגים היהודים והימים שבהם יהודים רבים עולים להר הבית, נערכו לפרובוקציות בהר מבעוד מועד, ללא התנגדות מצד המשטרה שאיפשרה להם להתמקם במסלול היהודים, תוך הוראות ליהודים שלא להתעכב לידם.
 
כמדי חג יהודי, המוסלמים הללו הצליחו גם הפעם, לאלץ את המשטרה לסגור את הר הבית לכניסת יהודים.

מיד עם שעות הבוקר, נוכחו היהודים בעיכובים ארוכים והחלטות חדשות של המשטרה במקום. הבאים עוכבו בשער כשעה, ונאסר עליהם לעלות בקבוצות של למעלה מעשרים יהודים בו זמנית בכל ההר.

יום עלית הרמב"ם להר הבית.
עשרות יהודים עלו להר הבית
לאחר שעלתה להר הבית קבוצה בת עשרים, לא איפשרה המשטרה ליהודים נוספים לעלות, בעוד מוסלמים ותיירים זורמים פנימה כל העת. בשעה 9:00 הודיעה המשטרה כי נוכח המתיחות בהר, היא לא מאפשרת עוד ביקורי יהודים במתחם, וגירשה את העולים דרך השער הסמוך לשער הכניסה.

עשרות העולים שזכו להיכנס להר בטרם נסגר, למדו בספרי הרמב"ם, השתחוו ושרו במקום, ואמרו קדיש דרבנן בתום הלימוד.
ביציאה מן ההר עצרה המשטרה, תוך שימוש באלימות, את הרבנים ישראל אריאל, ראש מכון המקדש, דורון לדווין ויהודה גליק מנהל הקרן למורשת הר הבית, בטענה שהמוסלמים כועסים ונזעמים מהתנהגותם של הרבנים במקום. אי לכך התנהגותם מהווה הפרת הסדר הציבורי. אחד מהם נעצר הרבה אחרי צאתו מההר, כאשר ביקש לעלות בשנית.
קצין המשטרה דניאל סרגה, שפיקד על המעצר האלים שכלל את גרירתו של הרב אריאל על הרצפה, טען כי הרב עבר על החוק, ולכן הופעלה נגדו אלימות.
יום עלית הרמב"ם להר הבית.
סופיה מוריה רון מאזינה יחד עם שאר העולים
לדברי הרב ישראל אריאל שליט"א בהר הבית

 

תגובת מטה ארגוני המקדש

מטה ארגוני המקדש מגנה בחריפות נוכח מעצרם של הרבנים בהר הבית. מעצר מתפללים בכלל, ורבנים בפרט צריך לזעזע כל שוחר זכויות אזרח בישראל.

ההיערכות הכושלת של המשטרה לקליטת העולים הרבים להר הבית. מחשיד כי היתה כאן יד מכוונת להתנכלות ליהודים העולים להר. עשרות שוטרים גוייסו וישבו באפס מעשה מחוץ למתחם ההר, בעוד בתוכו פנימה ההר געש בצעקות ואלימות מילולית של מוסלמים שנאספו במקום במטרה מוצהרת לגרש את היהודים מהר הבית.

העולים קראו לראש הממשלה בנימין נתניהו להסיק מסקנות אישיות מכישלון ממשלתו לאפשר תפילת יהודים בהר הבית. גם ביום המיוחד הזה ממשלת ישראל לא מאפשרת את מה שהרמב"ם זכה לו תחת שלטון זר, ולרגל כך אף קבע את היום הזה ליום טוב לכל ימי חייו.
 
יום עלית הרמב"ם להר הבית.
יהודי משתחווה בהר הבית

יום שישי, 13 בספטמבר 2013

מאמר: והשתחוו לה' בהר הקודש

והשתחוו לה' בהר הקודש
מאת: בנימין קוסובסקי, ערב יוה"כ תשע"ד
משתחווים במקדש
בביקורי האחרון בהר, בעומדי בשער המזרח מול בית קודשי הקודשים, הטרידה אותי מאוד המחשבה מה יהיה כאן בימים הנוראים הקרבים ובאים. אנחנו, עם עמך בית ישראל נעמוד ונתפלל בבתי הכנסיות, והר בית ה' יעמוד שומם. והלב, כואב.
מחשבות אלו עוררו אותי לחשוב מה עתיד להיות כאן ביום קדוש זה. מה חלקנו בו ביום הכיפורים כאשר הוא בבניינו.  שהרי עליה לרגל אין, קרבנות פרטיים גם כן לא, ואפילו הכוהנים לא עובדים, אלא הכהן הגדול בעצמו.
מקומו של הציבור מוזכר בקצרה במשנה – "והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים שם המפורש... כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים בשכמל"ו".
משתחוים. בפישוט ידיים ורגלים.
הביטוי הגדול ביותר להתבטלות למלך היא השתחוויה להדום רגליו. וכמו שקורא המשורר: "רוממו ה' אלוקינו והשתחוו להדום רגליו".
בבית המקדש לא רק אומרים בפה שה' הוא המלך, אלא גם מקיימים בגוף – והמעשה משמעותי יותר מהדיבור.
ההשתחויה היא מהמיוחדות שבעבודות המקדש. מאחר שרובנו איננו כהנים, הביטוי המעשי העיקרי של עבודתנו במקדש היא ההשתחוויה. וכך מתואר במסכת שקלים (פ"ו, בדילוג): "שלש עשרה השתחויות היו במקדש, והיכן היו משתחוים כנגד שלשה עשר שערים". 1
להשתחוויה ביטוי רב בפסוקי התנ"ך. להמחשת העניין, ראו את הפסוקים שאומרים האשכנזים לפני הסליחות – מחציתם עוסקים בהשתחוויה לה'.
הרמב"ם בהגדרת מצוות התפילה מביא את המדרש "ואותו תעבוד, עבדהו בתורתו עבדהו במקדשו", ומבאר "כלומר ללכת שם להתפלל בו ונגדו" (עשה ה').
הרמב"ן הסובר שהתפילה אינה מצוות עשה, סובר שעבודתנו במקדש היא "בעבודת הקרבנות והשיר וההשתחואה שם" (בהשגות).
מה חשיבותה הגדולה של השתחוויה? ננסה להבין את עבודת הנפש המיוחדת הזו.
השתחוויה היא בפישוט ידיים ורגלים, "עד שנמצא מוטל על פניו ארצה" (הל' תפילה פ"ה). כלומר שטוח לגמרי, כאשר הפנים דבוקות לקרקע, והידיים והרגליים פשוטות לצדדים. במצב כזה אני מרגיש מבוטל לגמרי לקב"ה. אין אני. ביטול מוחלט.
כל אחד מאיתנו למד בספרי המוסר על יראת הרוממות, ובשכלנו זה די ברור. אבל עבודת ה' היא בהרגשה – צריך להרגיש את הביטול לה', ואף לקיימו בגופנו. לחיות ולחוות את הביטול.
ההשתחוויה היא דרך מופלאה לזה.
ההסבר המועט שלי לא יכול להעביר את החוויה למי שלא ניסה – צריך פשוט לנסות.
כך מתאר זאת השפת אמת: "וידוע שהשתחויה היא ביטול המהות, והיינו שביטלו את עצמם לשרשם". ור' צדוק כתב: "ועל ידי זה מגיעין להתדבקות השורש למעלה מתפיסת שכל האדם".
קשורים הדברים לעבודת הקרבנות, עליהן כבר דיברנו. וכך כותב ר' צדוק במקום אחר: האדם צריך למסור נפשו להשם יתברך, שאם אינו כרצון השי"ת אז מוסכם אצלו לילך מן העולם... וזה ענין נפילת אפים אחר כל תפילה, ואיתא בזהר ריש פרשת קרח כי נפילת אפים הוא מסירת עצמו למיתה...
כפי שמזכיר ר' צדוק, נפילת אפים היא לא דווקא במקדש. עושים את זה בכל תפילה. ואכן הרמב"ם מונה את השתחוויה בפישוט ידיים ורגלים כאחד משמונת היסודות של התפילה (הל' תפילה פ"ה).
זו עבודה שחשוב לתרגל אותה, ועי"כ להגיע לדרגות ביטול גבוהות. כמו שכתב רבי צבי מזידיטשוב:  אין לך מובחר העת להתבודדות כי אם בשעה זו אחר חצות הלילה, לעמוד ולבקש על נפשו האומללה... וידבר מעל ליבו כעבד לפני רבו בפישוט ידיים ורגליים בדברים רכים לאמור, כבן לפני אביו...
במקדש יש ייחודיות להשתחוויה מכיוון שנעשית ישירות על רצפת אבנים, שלא כמו בגבולין. השתחוויה על הקרקע באופן ישיר בלי מחיצות, מגדילה את עוצמת הביטול.
מיוחד הוא יום הכיפורים שהכהנים והעם נופלים על פניהם בזמן הזכרת השם המפורש, ומוסיפים ומברכים "שם כבוד מלכותו לעולם ועד". בכל יום היו הכהנים מזכירים את השם המפורש בברכם את העם, אך העם לא היו נופלים על פניהם.
רב האי גאון מבאר שביום הכיפורים היה הכהן מזכיר שם בן מ"ב, שלא כבכל יום אשר היו מזכירים רק שם בן ד' אותיות. ביום הכיפורים, "בהיותו קרוב", היה בבית המקדש גילוי שכינה גדול יותר מאשר בכל השנה, ובהתאם לכך העם נדרש לקיים בגופו ביטול גדול יותר לקב"ה. 2  זו גם הסיבה לגילויים המיוחדים שהיו לכהנים הגדולים ביום זה. 3  זוהי עבודה ציבורית שבמקדש. הקהל יחד מברך את שם כבודו, בהשתחוויה.
ביום הכיפורים השנה הר הבית עומד שומם. ואנחנו בבית הכנסת, ננסה להמחיש מעט את עבודת הכהן הגדול לה אנו מצפים. התרגול של ההשתחוויה יכולה לתת לנו קצת תחושה והבנה של עבודתנו הציבורית במקדש. כחלק מהשתוקקותנו לבניין הבית מן הראוי לחדש את ההשתחוויה בבית הכנסת.
ולסיום נביא את דברי חז"ל במדרש (בר"ר נו, ג): אמר רבי יצחק הכל בזכות השתחויה, אברהם לא חזר מהר המוריה בשלום אלא בזכות השתחויה, ונשתחוה ונשובה אליכם.
ישראל לא נגאלו אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שמות ד') ויאמן העם וגו' ויקדו וישתחוו.
התורה לא ניתנה אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שמות כ"ד) והשתחויתם מרחוק.
חנה לא נפקדה אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שמואל א' א') וישתחוו שם לה'.
הגלויות אינן מתכנסות אלא בזכות השתחויה, שנאמר (ישעיה כ"ז) והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים.
בית המקדש לא נבנה אלא בזכות השתחויה, שנאמר (תהלים צ"ט) רוממו ה' אלוקינו והשתחוו להר קדשו.
המתים אינן חיין אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שם צ"ה) באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושינו.

1 ביטוי יפה לזה בהל' ביאת מקדש (ב,ד). נאסרה ביאה ריקנית למקדש, אך אם הכהן משתחווה שם אין זו עוד ביאה ריקנית. תפילה לא תועיל לזה, אך השתחוויה תועיל.
2 גבורת ארי יומא סו ע"א. וראה ברמ"ק עבודת יוה"כ, שהסביר את השינוי בהזכרת השם באופן אחר, אבל לענייננו העקרון דומה. וראה גם צי"א טו,טז.
3 הגילוי לר' ישמעאל בן אלישע (ברכות ז ע"א), וכן הגילויים ליוחנן כה"ג ולשמעון הצדיק (סוטה לג ע"א) היו ביוה"כ.

יום רביעי, 8 במאי 2013

יום ירושלים בהר הבית

מאות יהודים עלו היום בטהרה להר הבית לחגוג את יום ירושלים. הרב ישראל אריאל שליט"א שיחזר בפני העולים את הקרבות לשחרור ירושלים ואת הפריצה להר הבית. חמישה בחורי ישיבה שהשתחוו נעצרו.
 יום ירושלים תשע"ג: יהודים בהר הבית


מאות יהודים עלו היום להר הבית לציון ארבעים ושש שנים לשחרור הר הבית ומרחבים רבים מארץ קודשנו. מו"ר הרב ישראל אריאל שליט"א - ראש מכון המקדש ואחד הצנחנים שפרצו ראשונים להר הבית, סיפר על אותם רגעים גדולים והודה לשוכן במקום על הניסים והנפלאות שעשה לאבותינו ולנו.
המשטרה חילקה את העולים לקבוצות בנות שלושים איש ודאגה לאבטחה צמודה של העולים. בהר הבית עצמו וסמוך לכניסות אליו נראו עשרות שוטרים שבאו לתגבר את משטרת ההר ולשמור על הסדר במקום.
המשטרה דאגה שהעליות יעברו בשקט והתיחסה באדיבות לעולים, אשר דאגו גם הם לברך את הקצינים והשוטרים ולהודות להם על עבודתם המסורה.
הרב ד"ר יואל אליצור שליט"א סיפר לנוכחים שהתהפך הלילה על משכבו ולא הצליח להרדם, מאחר שלא מצא נוסח מיוחד שניתן לאומרו ביום חג זה, כדי להודות לקדוש ברוך הוא על חסדיו הרבים. הרב השכים קום ולפני הטבילה, התפילה והעליה להר, הספיק לחבר נוסח מיוחד שניתן לאומרו בברכת ההודאה. הרב הקריא בני העולים את הנוסח המרגש בהר הבית (נוסח התפילה יפורסם בנפרד).
 יום ירושלים תשע"ג: יהודים בהר הבית

ישיבת קרית ארבע עלתה להר הבית בראשות ראש הישיבה - הרב נועם ולדמן שליט"א. לפני צאתם מן הקודש, השתחוו כחמישה עשר מבחורי הישיבה, חמישה מהבחורים נעצרו ונלקחו למשטרת העיר העתיקה.
בין העולים הרבים להר, היו משתתפי הסיור הלילי בעקבות הצנחנים בראשות אסף פריד. עקב התנגדות המשטרה, השחזור לא כלל כניסה להר הבית דרך שער השבטים, אלא דרך שער המוגרבים.
משתתפי הסיור סיפרו שהמשטרה מנעה מהם להתפלל ליד שער הרחמים. שוטר מג"ב שהיה במקום הסביר למשתתפים ההמומים ששומר וואקף משקיף מהחומה וכאשר הוא רואה יהודים במקום הוא מודיע לאספסוף ערבי ואלו מיידים אבנים ביהודים. הוא נשאל מדוע במקום לעצור את הפורעים הערבים, הוא מסלק את היהודים התמימים, אך לא היתה בפיו תשובה. 
 הרב יואל אליצור, יום ירושלים תשע"ג: "על הניסים" 

 יום ירושלים תשע"ג: יהודים בהר הבית

 יום ירושלים תשע"ג: יהודים בהר הבית

 יום ירושלים תשע"ג: יהודים בהר הבית



יום שלישי, 1 בינואר 2013

משה פייגלין נעצר הבוקר בהר הבית לאחר שהשתחווה

הודעת המטה המשותף של תנועות המקדש


מועמד תנועת הליכוד ביתנו, הממוקם במקום ה-22, עלה הבוקר להר הבית כבכל י"ט בחודש העברי.

לאחר שהשתחווה על פניו, כפי דרישות ההלכה במקום המקודש, נעצר פייגלין בידי השוטרים ששהו במקום.

יש לציין שמועמד הליכוד הקפיד לנקוט בצעד האמור בצינעה המתבקשת, על פי הוראת בג"ץ שפולחן יחיד המתבצע ללא פרובוקציות מותר. עוד ראוי להוסיף כי איש כמעט לא הבחין בהשתחווייתו של פייגלין, כולל אנשי הוואקף הנלווים בקביעות לקבוצה, ורק שוטר סמוי שהתלווה לפייגלין ועקב אחרי מועמד הליכוד, הביא למעצרו, כאמור.

יש לציין שמועמד הליכוד וראש 'מנהיגות יהודית' נעצר בסוכות האחרון בהר בשל חשד לתפילה במקום, ושוחרר בהוראת בית המשפט תוך דחייה גורפת של טיעוני המשטרה.
‏
המטה המשותף לתנועות המקדש מוחה בחריפות על המשך ההתנכלות לעולי ההר היהודים, שמגיעה פעם אחרי פעם לאבסורדים שלא יאומנו. המטה המשותף פונה למועמדי כל המפלגות שזכויות האדם בישראל יקרות לליבם, ומפציר בהם לא לשתוק לנוכח ההפרה המתמשכת והשיטתית של זכויות וחובות היהודים במקום הקדוש להם ביותר.

יום ראשון, 28 באוקטובר 2012

כתב אישום ייחודי: השתחווה בהר הבית והפר את השלום

 מאת: יהודה פרל / הקול היהודי
צעיר יהודי בשנות העשרים לחייו מואשם בסיכון כוחות הביטחון ובהתנהגות העלולה להפר את השלום, לאחר שהשתחווה בהר הבית. "מדובר פה באישום שערורייתי. המדינה נכנעת בפני בריונים", אומר עו"ד נפתלי ורצברגר.

אתמול (רביעי) נערך בבית משפט השלום בירושלים דיון ראשון בעניינו של צעיר יהודי כבן 22, תושב השומרון, המואשם ב"התנהגות העלולה להפר את שלום הציבור". עבירה שהעונש המקסימאלי עליה הוא עד שישה חודשים מאסר בפועל.
אם הבנתם מניסוח העבירה שהנאשם כמעט והפר את השלום – טעיתם.
"בהר הבית שבעיר העתיקה בירושלים, עשה (הנאשם) מעשה או התנהג במקום ציבורי באופן העלול להביא להפרת השלום. באותו המקום, השתחווה הנאשם בשטח הר הבית סמוך לשער הרחמים וסיכן את כוחות הביטחון ואת קבוצת המבקרים עליה נמנה", פורטה מהות העבירה בכתב האישום.
בחוק אין כל סעיף האוסר להשתחוות בהר הבית. ההאשמה היא שמעשיו יכלו להוביל לפרץ של אלימות מצדם של אנשים, שלדעת המשטרה סובלים כנראה מהתפרצויות אלימות שאינה בשליטתם – מן תופעת טבע שכזו – והם שיכלו להפר את השלום.
"להרגיז מישהו זה לא עבירה"
למרות היכרותו רבת השנים של עורך הדין נפתלי ורצברגר עם מערכת אכיפת החוק בירושלים, ובהר הבית בפרט, הוא אינו זוכר מקרה בעבר בו הוגש כתב אישום דומה. "אני לא מכיר אישום שכזה על השתחוויה, אבל אני מכיר אישום דומה על מישהו שהניף דגל בהר הבית לפני כמה שנים והואשם באותו אישום", אומר עו"ד ורצברגר בשיחה עם הקול היהודי.
לדבריו, לא ניתן להאשים אדם שעבר על החוק רק בגלל שזה מעצבן מישהו אחר. "אין דבר כזה, אין, זה שערורייה". אומר עו"ד ורצברגר בתוקף. "אם זה המבחן, אז כל מצעדי התועבה בירושלים שמרגיזים ומסכנים צריכים להיפסק, והאנשים שלהם צריכים להיות מועמדים לדין רק בגלל שהם מסכנים את שלום הציבור ומעוררים פרובוקציה. בית המשפט מחייב את המשטרה להקציב כוחות ולאבטח את המצעדים האלה למרות שזה יוצר תסיסה בציבור וזה מסביר את הדעות של המערכת".
עו"ד ורצברגר מספר כי זו בדיוק הייתה הטענה שהשמיע בבית המשפט במהלך המשפט בו ייצג אדם שהניף דגל  בהר הבית. "הטענות שלנו בתיק על הנפת הדגל היו שמעשה שהותר, והבעיה היא רק שהוא מרגיז מישהו אחר, לא יכול להוות עבירה של התנהגות פסולה במקום ציבורי".
התובע והשוטרים העדים בתיק – ערבים
"במקרה של השתחוויה, אני יכול להגיד שכל ירושלמי מכיר את התופעה שפועלי בניין מוסלמים לוקחים פסק זמן מהעבודה וכורעים ומשתחווים בכל רחובות ירושלים בלי שאף אחד מפריע להם, בלי שאף אחד פוגע בהם. מדובר פה באישום שערורייתי שפוגע בדמוקרטיה, בחופש הדת ובכל אותם דגלים והצהרות שהפרקליטות ובתי המשפט מבקשים לכבד כל הזמן".
"בתיק של הנפת הדגל, בית המשפט המחוזי אמר שזה באמת אישום יוצא דופן, אבל כיוון שהנאשם שהניף את הדגל לא עשה את זה באופן שקט אלא באופן רועש, אז הוא מכריע שנעברה עבירה והוא חויב בקנס".
למרות ההחלטה עומד עו"ד ורצברגר על דעתו. "גם שם (במקרה הדגל) וגם פה יש משהו שערורייתי. אין ספק שזה בגלל שמדובר באנשים 'לאומיים' ו'דתיים', ולכן בית המשפט לא ממהר להגן על זכויות היסוד שלהם".
עובדה מעניינת היא ששלושת השוטרים המשמשים כעדי התביעה, ואף התובע שהגיש את כתב האישום, כולם ערבים. אולם לדעתו של עו"ד ורצברגר השוטרים היהודים פועלים באותה צורה. "דווקא מהבחינה הזאת, כל הפעולות נגד אנשים שעולים להר הבית נעשות גם על ידי שוטרים יהודים. זה אותה קבוצה שעוינת כל פעולה יהודית על הר הבית. למעשה המשטרה מיישרת קו עם הוואקף הערבי".
"במקום להגן ולשמור על היהודים שמבקשים לעלות להר, מצרים את צעדיהם ועומדים לצד הוואקף, כאשר השוטרים עצמם נופלים בפעמים רבות קורבן לתקיפות מצד הוואקף. היד הקלה שלהם להשליך אבנים ולפגוע במתפללי הכותל, מפחידה את המשטרה. המדינה נכנעת פה ומתקפלת בפני בריונים אלימים".

יום שלישי, 9 באוקטובר 2012

דעה: מכתבו של פושע נמלט

להלן מכתב אנונימי של "עבריין" נמלט.
המכתב מובא על ידי רעות יעקבסן במדור דעות בערוץ 7
 
לא מעט מכתבים פירסמתי בריש גלי, גאה בדעותי, משתדל להוסיף אך טוב. את מכתבי הפעם אאלץ לשלוח תחת שם בדוי, אני מוגדר כעבריין נמלט, ביצעתי פשע בלתי נסלח.
וזהו דבר המעשה: את חג הסוכות הבא עלינו לטובה החלטתי לחגוג יחד עם המוני בית ישראל ב"עליה לרגל", לירושלים. היום כשאין לנו בית מקדש העליה לרגל מבוצעת במקום הקרוב לשרידי מקדשינו. אני ועוד מאות בחרנו לעלות להר, הר הבית. זה שעל פי הוראות המשטרה כבר אין לכתוב את שמו בשלטים כגון "הר הבית בידנו" מחשש להסתה.
שער המוגרבים המוביל להר הבית נפתח ב7:30 בבוקר לכניסתם של "שאינם מוסלמים". כמו יהודי טוב גם אני עמדתי בשער הזה, בגדי וזקני אינם מותירים ספק ללאום אליו אני משתייך. עשרות תיירים משתרכים בבידוק הביטחוני ועוברים דרך השער. אני מזהה יפנים, אוסטריים ואפילו איטלקים, המחזיקים מצלמות שמתקתקות ללא הרף, מכירים ביחודו של המקום אליו הם עומדים להגיע.
אני באותה עת נדרש על ידי שומרי הסדר והחוק להמתין לבואם של אנשים נוספים הנדמים לי, לבושים בבגדי חג ועטויי זקנים, רק כשתיווצר קבוצה נוכל להכנס יחדיו. והם מגיעים, זורמים פעם בזוגות, בודדים ואפילו חבורות, כמו שכתבתי "עליה לרגל", מצוות החג. בדיקה קפדנית מחכה לנו לפני הכניסה, השוטרים אינם מסתפקים בבדיקתי במגנומטר למרות שהיא דווקא משביעת רצון עבורם בכל הנוגע לבדיקת התיירים שממשיכים לחלוף על פני.
תעודת הזהות שלי נלקחת לבדיקה, כרטיס "בהצדעה", התחוב בין שולייה, אותו אני נושא כמילואמניק גאה לא ממש עוזר לי כאן. לאחר מכן אני עובר בדיקה גופנית. פעם הייתי תמים, כשאחד השוטרים ביצע בדיקה מדוקדקת על נעלי שאלתי אותו בחיוך של ילד טוב ירושלים: "מה אתה מחפש שם?!", תשובתו מחקה מעל פני את שאריות החיוך. "אני מחפש תהילים. יש עליך ספר תהילים?" הוא דרש לדעת תוך כדי שהוא מבהיר לי בדיוק מהו כלי הנשק הנפיץ ביותר כאן על ההר, חוקים אחרים מכל מה שהכרתי.
אחרי הבדיקה הביטחונית הקבוצה היהודית מקבלת תידרוך אישי ומיוחד מאת אחד השוטרים הממונים על הסדר "אסור להשתחוות, אסור להתפלל ואסור לשיר" הוא מבהיר בעומדו זקוף למולנו, סמלה של משטרת ישראל מתנוסס על מדיו. ואז סוף סוף מגיע הרגע המיוחל, רגלינו באות בשערי הר הבית.
כל תייר שנכנס עד כה בשער ההר יכל להלך כרצונו חופשי ומאושר. אנחנו לעומת זאת מאוגדים לחבורה אחת כשמימיננו איש וואקף מוסלמי ומשמאלנו אחד נוסף העוקבים בדריכות אחר כל הגה היוצא תחת שפתינו. כדי להשלים את מעגל האבטחה ניצב שוטר מקדימה, ומאחורינו עוד שוטר המדרבן אותנו כל העת להתקדם.
שומרי הסדר דואגים שלא נבצע חס וחלילה "מעשים אסורים" במקום הקדוש: תפילה או מילמול מיזמורי תהילים. אחד החברים לא מתאפק ומרגיע את השוטר "אני רק מתפלל בלב". "לא להתפלל בפה ולא להתפלל בלב!!!" נזעק איש הוואקף המלווה אותנו, בחור צעיר בן 20, תוך כדי שהוא מועך בזעם בלתי נשלט בקבוק פלסטיק בין ידיו.
היום ניצלתי את היסח הדעת של אנשי הוואקף, בפינה צדדית ביצעתי את אותה השתחוויה "אסורה" כלפי מקומו של בית המקדש. הרגשת שמחה מילאה אותי, קרבת אלוקים, רחשי לב שספק עם אוכל להעבירם כאן בצימצום המילים העומד לרשותי. רגש נוסף התלווה, מעיב על השמחה. "הצלחתי לסדר" את שלטון החוק היהודי בישראל. רציתי להתפלל על הר הבית. היום אני כבר עבריין פלילי.

יום שני, 8 באוקטובר 2012

קוריאנים השתחוו – ונעצרו



זה קורה בדרך כלל רק למבקרים יהודים שומרי מצוות במקום הקדוש, אבל מתברר שלא רק להם. קצת הזוי, אבל שני תיירים קוריאנים שבחרו להשתחוות בהר, וכנראה שלא ידעו שהמשטרה אוסרת על כך – עוכבו ונלקחו בכוח רב לתחנת המשטרה. שני התיירים, שהופתעו כנראה מעוצמתה של התגובה המשטרתית ומנוקשותה, ניסו למחות על כך תוך צעקות והתנגדות למעשי השוטרים – מה שרק הגביר את האגרסיביות המשטרתית. לדברי עדי ראיה, שני הקוריאנים הוכו בידי השוטרים מכות נמרצות בדרך לתחנת המשטרה. 

יום שישי, 28 בספטמבר 2012

הכי קרוב שאפשר








יום הכיפורים, נקודת המשטרה במתחם המחכמה – הר הבית. כ-70 יהודים נדחקים בחלקו הקדמי של המבנה המשטרתי, החודר אל רחבת ההר. בין הסורגים הצפופים והכפולים אפשר להבחין איכשהו בזהב כיפת הסלע, עצומה וקרובה מתמיד. רק למשך יומיים בשנה מתירה המשטרה תפילה במקום הזה, בתשעה באב וביום הכיפורים.
במקורו נוצר המניין כאן כמעין פרס ניחומים לרב גורן זצ"ל. לאחר שממשלת ישראל העיפה אותו ואת משרדי הרבנות הצבאית מרחבת ההר עוד בשלהי תשכ"ז, ומנעה ממנו קיום תפילות בהר, היא הותירה לו את המקדש-מעט הזה בשני המועדים הללו.
על הפרוכת במקום נכתב "מי יעלה בהר ה'". אשתו של הרב וילדיו הקדישו אותה לזכרו. בינתיים גם הרבנית, צפיה גורן, הלכה לעולמה, ונטמנה לצד בעלה בהר הזיתים. את חדר התפילה ממלאים כיום בעיקר ילדיו ובני משפחתו של הרב, תלמידיו לשעבר בישיבת ה'אידרא' הסמוכה וגם פעילי מקדש מתוסכלים שזו עבורם הזדמנות דו-שנתית יחידה להתפלל על ההר ללא סכנת מעצר. יש מי שטורח להגיע לכאן בשל כך שנה-שנה ממרחקים.
לכאן נכנסים רק לאחר טבילה מחמירה. נוסח התפילה במקום שונה מבכל מניין אחר בעולם. את הנוהג המדוייק בבית הכנסת הזה קבע הרב גורן, שניהל ביד רמה את המניין טרם לכתו לעולמו. ברכות חזרת הש"ץ נחתמות על-פי נוסח התפילה במקדש. לא רק 'ברוך אתה ה'' הרגיל, כי אם 'ברוך אתה ה' א-לוהי ישראל מן העולם ועד העולם'. ואחר כך לא עונים 'אמן', כי אם 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'.
הוסיפו לכך גם את ברכת הכהנים הנאמרת ביחידה אחת (ולא בשלוש יחידות כבשאר העולם), שגם לאחריהן אין עונים 'אמן', אלא כאמור – 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'. שונה מהרגיל גם מעשה ההשתחוויה, שנעשית כאן ללא כל חציצה בין המשתחווה לבין הקרקע. בשאר העולם זה נחשב לאיסור תורה חמור, אך בהר הבית זו מצווה.
ובכל זאת, במחילה, קשה קצת להבין איך מתירים לעצמם כיום יהודים להשתחוות במקום ללא כל חציצה. מילא הרב גורן, שהורה כך בימי בראשית שאחר מלחמת ששת הימים, כשמחקר ההר ההלכתי כולו עוד היה בחיתוליו. ואולם כיום, כשברור כמעט לכל פוקדי המקום שהמחכמה ניצבת על גבי ההרחבה ההרודיאנית של ההר, ולא בתוך תחומי הר הבית המקודשים, נראה מוגזם משהו להקל כך באיסורי תורה. מי שבכל זאת מעוניין להמשיך ליפול על פניו בדרך שעשו זאת יהודים בימי המקדש, עדיף שיעשה זאת במקום שמצוי בוודאות בתחומי ההר המקודשים. מי שינהג כך כיום יסתכן אמנם במעצר, אך מבחינה הלכתית הוא מכוסה. כן, זה מעט אבסורדי: מה שבעיני ההלכה היהודית הוא מצווה, מבחינת המדינה היהודית הוא עבירה. 

יום רביעי, 12 בספטמבר 2012

השתחוויה

לק'י.
השתחוויה
אנו עולים בטהרה להר הבית "להראות ולהשתחוות" – אפשר להגיד, ש"להראות" – היא מצד הירא, וההשתחוויה – זאת וודאי, האהבה.
מאוד מזכיר את עבודת ה' – ביראה או באהבה ?
על פי ההלכה, המהות וגם התכלית של עבודת ה' – היא היראה (על פי הזוהר: "ביראה ובאהבה-באהבה וביראה") – רואים בברור, כפי שאמרנו, המהות והתכלית – זאת היראה, אלא שהיא עוטפת, שומרת על הפנימיות, וזאת, כמובן – האהבה.
מה בעצם החשיבות המרובה דווקא להשתחוויה בהר הבית ?
במזמור כ"ז, הנאמר בחודש אלול, אנו מתחננים:
אַחַת, שָׁאַלְתִּי מֵאֵת-יְהוָה--    אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ:    שִׁבְתִּי בְּבֵית-יְהוָה,    כָּל-יְמֵי חַיַּי;לַחֲזוֹת בְּנֹעַם-יְהוָה,    וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ  כִּי יִצְפְּנֵנִי, בְּסֻכֹּה--    בְּיוֹם רָעָה:יַסְתִּרֵנִי, בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ;    בְּצוּר, יְרוֹמְמֵנִי.

"צור" – זאת אבן השטיה, "סוכה" – בית המקדש.
בית
כנראה, זאת מלת המפתח : – "בית" !
ההבנה העמוקה בהבנת המילים, נשגת על ידי העמקה במהות האותיות: ב - י – ת, כי הקב"ה, ברא את עולמו בעזרת הכח הטמון, באותיות אלפבית. הכח האדיר הזה, מושג על ידי זווג עילאי, בלטי פוסק.
ב – האות הראשונה בתורה, החיבור בין דוכרא – "הוו", לנוקבא – "הדלת". הדוכרא – למעלה, המשפיעה, והדלת כמה "דלת" – מקבלת ומפנימה.
י – חכמה עילאה או זרע
ת – תפארת, התשוקה והתכלית
באות "ב" – שניהם, גם ה"ו", וגם ה"ד" – שוכבים. הזווג בין היסודות, מרכיב את האות "ב", ובעצם, כל בית. לכן ההשתחוויה בהר הבית, היא מהיסודות המהותיים ביותר בעליה, בלתי נשלטים, השייכים לתת מודע: "האינסטינקט היהודי" !
כמה כל טיפת הדם, מבין מיליארדי הטיפות, שנזרקו על המזבח, זעקו: "דוד משיח !" (ר.ת. "ד'ם"), כך בדיוק, גם ההשתחוויה – היא תחינה לאהבה ולזיווג, שיוליד את המשיח.
יצא מכך, שההשתחוויה, היא מרכיב יסודי של תפלה בהר הבית, כמה השופר, בראש השנה.
שופר
הלכות שופר אפשר ללמוד מפרשת יובל. וזה המהלך הפרשני: יובל כמה יובל, ז/א, נחל, זורם בסבובים, ועל שמו קרוי הקרן, ועל שם הקרן – קרוי העיל. "אמנם בנפתולים תבוא הגאולה" – אנו מכירים את זה היטב, הנפתולים של אלפיים שנות, שהנביא קורה להן: "רגע קטון" – וזה להלכה, השופר – הקרן, טוב שיהיה "מסובב", ע/מ "להסתבך" בסבך. הסיבוב הספיראלי הזה, הוא גם צורת צמיחת הדקל – תמר, שהוא משל לצמיחה של עם ישראל. (י. עציון) גם פאות הראש שלנו, מוטב שיהיו "מסובבות", בדומה לקרן עיל, בדיוק מאותם הסיבות. וכל זאת לסיבה אחת ויחידה, לתקיעה בשופר גדול, כי המהות היא אומנם התנאי וההכנה, אלא שהיקר – זאת התכלית. איך, מה הוא הסוד הכמוס להשגת התכלית המיוחלת ? כיצד מגיעים אליה ? התשובה פשוטה מאד:
אמונה
אמונה - זה ביטחון, היא המהות, חכמתו העילאית של אלוהים, היא ראשית, המובילה אל התכלית המיוחלת; והיא בא לפני התקווה ואהבה. והנה הסדר, לא להתבלבל :

אמונה – בטחון – תקווה – אהבה

תורה – תפלה - חלום

רצון – מעשה - גורל



בברכת שנה טובה ל"חיל החלוץ", הולך ועולה לפני המחנה
חיים אודם
4 שנים ליובל שחרור ההר, שתחול, בע'ה', בשנת 777 (ה'תשע"ז) בבניין בנוי