חוזרים להר: החיבור של בתאל קלעג'י שזכה במקום הראשון

 הר הבית: כנס "חוזרים להר"

בהמשך לדווח באתר על כנס "חוזרים להר" אנו מפרסמים כאן את החיבור של בתאל קלעג'י שזכה במקום הראשון בתחרות החיבורים של תנועת "חוזרים להר". 

  

מתבוננת מעבר לשריד החומה שנשארה מבית המקדש והלב נקרע, לכאורה- אומרים הסובבים, אין שום סיבה הנראית לעין. אך אני- יודעת ומרגישה. הר הבית, המקום הקדוש ביותר- שומם, הרוס, השועלים מהלכים בו בכל פינה. מסתובבים, משתובבים ומשחקים בלי הפוגה במקום ממנו הושתת העולם, בו נעקד יצחק אבינו, בו אירעו לעם ישראל מאורעות חשובים רבים שאם ירצו לספרם- יכלה הזמן והם לא יכלו. ושאלה עומדת על שפתי ולא יוצאת, למה רק אני מרגישה כך? מתוך מאות יהודים לצידם התבוננתי בפעמים הרבות שעשיתי זאת- רק אני בוכיה, רק אני כאובה ולא מצליחה להירגע. "דמעות התרגשות" מפטירים הסובבים בחיוך רחב, הקרובים אלי יותר, אלו ששומעים את מה שמתמלמל עם הבכי המתעצם- צועקים ומוחים על כפיות הטובה בה אני, לדבריהם, מצויה, הרי הכותל הוא בית המקדש בבניינו! הכיצד בחורה, המגדירה עצמה יהודיה, יכולה לשאוף לקחת לשכנינו הערבים את מקומם מאז ומתמיד? הרי זו גזלה לאור היום!

בשעה בה אני מתבוננת- מתבררת לי, כל פעם מחדש, במלוא תוקפה ועוזה, העובדה שלמרות שעמנו- עם ישראל עבר צרות רבות, קשיים עצומים, גזרות יצירתיות וכל זה באמצעות סוגים מגוונים של צרים. כל אחד מהפורעים והמגבילים, בכל גלות ובכל זמן, ידעו והבינו כי נפשותינו קשורות בקשר חזק ונצחי להר הבית, לבית המקדש, ועל כן- מנעו מאתנו את הגישה ללב האומה. גם מ"דורשי שלומנו" הערבים לא נסתר דבר זה, על כן נבנו שם מסגדים וכיפה מוזהבת כי מטרת העל- היא להרחיק אותנו מההר ומהבית, ולצערנו- גם יהודים רבים איבדו את ליבם, את ההרגשה המעמיקה שבאמת לב האומה הוא בהר הבית. וכשזה מתברר לי שוב ושוב- קשה שלא להיזכר במסירות הנפש של עם ישראל על ארצו ועל ליבו-הר הבית בכל דור ודור ובתקופות בהן זכינו- גם על בית המקדש.

 "הר הבית, המקום הקדוש ביותר- שומם, הרוס,
 השועלים מהלכים בו בכל פינה."

למסירות נפש על ההר יש אינספור דוגמאות, מהמזבח שנבנה שם על ידי אדם הראשון ושופץ באמצעות אברהם אבינו בעקידת יצחק, מגיע לדורו של משה רבנו שביקש רק לעבור בארץ ונענה בשלילה כי ידוע היה לפני יוצר הכל שברגע בו יכנס הרועה הנאמן לארץ הקדושה- יבנה את בית תפארתנו והחרבן יהיה בלתי אפשרי, דרך דוד ושלמה בחוסר הבניה ובבניה, ישעיהו וירמיהו הנביאים בנבואות נחמה וחרבן, לזרובבל עזרא ונחמיה ואיתם חגי בקריאתו הידועה: "עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית" (חגי א' ח), למכבים-החשמונאים בטהרם את בית הבחירה, וכך בכל דור ודור, אנשים ידועים יותר ופחות, במעשים מוכרים ושלא מוכרים, מוסרים את נפשם על הר הבית. וכיצד- אנו, דור קטן לעומת הדורות הקודמים, יכולים למסור עצמנו על הר הבית?... אומרים כי ההיסטוריה חוזרת, אנחנו מושפעים מאוד מדורות שאנחנו רואים אותם כסמל, כדוגמא. השאלה "מה הם היו עושים במקומי?" נשאלת מאליה כשלכל אחד, בכל נושא, יש את הדור שנראה לו כרלוונטי אליו.

נראה שאחד מהדורות שהכי יכולים לעזור לנו לדעת מה לעשות עם מצב הר הבית הוא דור המכבים, זהו דור שנאבק בהתייוונות, בשכחה של האנשים את עצמם ומהותם, בשכחה כעם את המהות הפנימית, בשכחה את מקום המקדש, את הר הבית. הדור ההוא היה מלא באומץ, בתעוזה, בהליכה נגד כל המוסכמות, הליכה לפי רצון ה' בלבד ולא לפי מה שהסביבה תגיד או השלטון יאמר, המכבים היו מועטים, המרד התחיל על ידי שלושה-עשר אנשים, ומתנגדיהם היו רבים, קל וחומר שהנלחמים מולם היו רבים, ולמרות הכל אמרו "מי לה'-אלי!" ויצאו, כנגד כל הסיכויים להילחם באימפריה האדירה- יוון הקדומה.

אני משערת, שאם הם היו כאן, אתנו, בדורנו, הם היו יוצאים בהכרזה אדירה של "מי לה' אלי", מטהרים את כל ארצנו הקדושה בגבולותיה המקוריים מכל סוגי הגויים ושונאי ישראל האחרים המקיימים בישיבה בארץ הקודש בהמוניהם את הציווי "מלאו את הארץ" בסילוף ומושיבים במקומם יהודים, ממנים מלך יהודי צדיק, משבט יהודה-שבט המלוכה, מראים לעם ישראל את דרך האמת, גורמים לכולם להתחזקות עצומה בלימוד תורה, תפילה וקיום מצוות, ומחדשים את הקריאה העתיקה, המהדהדת, "עת בית ה' להיבנות", היו מארגנים קבוצות שיתכוננו לבניין בית המקדש בלימוד ההלכות הקשורות לעליה ובלימוד נושאים הקשורים לבניה, היו מעבירים כרוז בעם להיטהר, להיזכך, להסיר רוע מעללינו, לרחוץ בנתר ובורית ולעלות להר המוריה, כאשר המטרה היא בנית בית המקדש.

הם לא היו מתייחסים לא לאמריקה, ולא ליהודים שלצערנו נלכדו בדעות קדומות ומופרכות על מהות עם ישראל ומקומו האמיתי, לא לכל האנשים שנקראים רבנים לפי הכלל של כרס וזקן-חצי רבנן ולא לכל הרבנים האמיתיים שמסיבות השמורות עמהם מתנגדים לדרכם. הגינויים- לא היו גורמים להם לכל תזוזה, ולו הקלה ביותר של ציפורן האצבע הקטנה לכיוון שפחות יכעיס את הנוגש שמגנה אותם בתוקף. ולכל פעולה מהפעולות המעשיות האלו- הייתה מצטרפת בראש ובראשונה תפילה חמה וזכה מעומקא דליבא שה' יתברך יצליח את דרכם.

האפשרויות של מה המכבים היו עושים- חלקן רלוונטיות יותר לגבינו כיהודים פרטיים ועם השפעה מועטת ביותר על יהודים נוספים וחלקן פחות. כל יהודי ויהודיה יכולים לנהוג לפי דרך המכבים. תפילות להצלחת עם ישראל, להגעת משיח-צדקנו הם דרך המכבים, חיזוק היהדות בתוכנו ואחר כך חיזוקה אצל אנשים אחרים, לקיחת קבלה קטנה להתמדה בה במשך תקופה למען הצלחת כלל עם ישראל, טיהור עוד ועוד שטחים מאויבים והתיישבות בהם, לימוד נושאים הקשורים לבית המקדש והר הבית- כל אחד לפי עניינו, מלימוד הלכות פרקטיות למעשיים, לימוד משניות וגמרות העוסקים בעניין לחובבי המשנה-גמרא לימוד פרקי תנ"ך הקשורים לאחד מבתי המקדש, או כל נושא אחר, ארגון קבוצות שילמדו ויבינו יותר על מהות הר הבית והקשר שלנו כעם אליו, אנשים שיכולים- שיעלו להר הבית.

כל אחד מאיתנו וכל אחת יכולים להיות המכבים של ימינו, רק כל אחד צריך למצוא את דרכו, את כישרונותיו הטמונים בו ולממשם בקדושה על מנת לקיים את הקריאה המהדהדת "בנו הבית", כי הגיע הזמן, ועכשיו זה תלוי רק בנו, בכל יחיד מעם ישראל.

אסיים בתפילה לאדון הכל שייתן בי ובכל עמו את העוצמות והכוחות להילחם ולהאבק על הדברים החשובים באמת ולזכות ללכת בדרך המכבים ולאסוף את כל אורות החנוכה