כן, עולם פולחני בימינו/הרב ד"ר יוסף פריאל

 כהנים בעבודתם  באדיבות מכון המקדש

לדעת הרב ד"ר יוסף פריאל אין כל סיבה להיבהל מדיבורים על שיקום עבודת הקרבנות בימינו, וגם לא לנסות נואשות לאתר ראיות לכך שהיא איננה עתידה להתחדש * ההפך הגמור: לדעתו, הדור הנוכחי בשל יותר מתמיד לקראת התמורה הדתית הזו, המתקרבת ובאה

הריחוק שלנו מעולם הקרבנות נובע משלוש רמות של ריחוק: פסיכולוגי, אסתטי ותודעתי. לו נבין את עולם המקדש בכללותו, נוכל להתמודד עם שלושה מרכיבי קושי אלה. נרחיב את הדברים:

ההיבט הפסיכולוגי

בתקופת המקדש, הקשר אל הבורא היה בעיקר דרך קרבנות. ואכן, בבית המקדש היו בעיקר קרבנות ומעט תפילות, לכן, תודעתנו מתארת אותו לרוב כעולם של דם, זעקות של בעלי חיים, ליכלוך וריח נורא. אולם טעות אופטית בידינו: הדגש על פרטים אלה הוא רק פן אחד וטכני של העבודה במקדש. אמנם מרכז עבודתו של המקדש היה הקורבנות, אך היתה גם מערכת רוחנית שלמה שעטפה אותו. כוונתנו היא לסנהדרין, שנתנה את הפן ההנהגתי וההלכתי מתוך המקדש; לכהונה, שניהלה את המקדש אך תפקידה היה גם הוראתי וחינוכי; וללוויים, ששירתם הוסיפה את הפן הרגשי-אומנותי שליוה את עולם ההקרבה. שירת הלוויים ונגינתם, כפי שתוארה במקורותינו, הייתה חוויה מרשימה ביותר.

רק אם נסתכל על מכלול המרכיבים של עולם ההקרבה נוכל לקרב אל לבנו את עולם המקדש ביתר קלות. לו נסתכל על המכלול כפי שהוצג, נבין שהעולם של המקדש איננו פגאני, אלא מעל לכל עולם רוחני עשיר. הקרבן הוא כלי להתקרב לבורא, וזהו אכן שורש המילה: הקרבה מלשון התקרבות.

נוסיף ונאמר: עולמנו היום, בריחוק היסטורי גדול כל-כך מבית המקדש, כולל הרבה תפילות, אך הן לוקות בחסרון החוויה המרוממת של שירה ונגינה, שללא ספק הוסיפו נופך פנימי ומרומם לאדם המתפלל. ואם כן, גם בתחום זה חיסרון גדול בידינו.

ההיבט האסתטי

הבעיה השניה בחוסר יכולתנו לשאת את עולם הקרבנות היא האסתטיקה. אנו חיים בעולם אסתטי מאוד. הוא נקי מאוד ומשתמש בטכנולוגיות חכמות על מנת לשנות ריחות ולהעלים מופעים לא נעימים. אלא שעיון במקורותינו מורה שגם בתקופת המקדש היתה מודעות לכך. הגמרא מתארת שהכוהנים היו עומדים על גבי אצטבאות. מערכת הניקיון נבנתה מתחת לרצפה, ודם שנזרק נעלם מהר מאוד מתחת לאותן אצטבאות. עלינו להניח שהיום, עם יכולותינו הטכנולוגיות, נוכל לנצל את המדע גם לטובת הקודש. בבית המקדש תהיינה מערכות שטיפה אוטומטיות, הסדר יישמר בעזרת מערכת ממוחשבת, סכיני השחיטה יהיו חדים ומדוייקים יותר על מנת לקצר את תהליך השחיטה, וכן הלאה. עלינו להניח שבעזרת המדע יהיה העולם, גם זה הדתי, אסתטי יותר ותואם לפני הדור, וממילא יקל עלינו להתמודד גם בסוגיה זו.

ההיבט התודעתי

הנחת היסוד האמונית שלנו צריכה להיות שכל מה שאנו מצווים עליו, נעשה לטובתנו ומותאם ליכולותינו הפיזיות, הרוחניות והרגשיות. אמנם, כדי להגיע למסקנה זו נדרש לימוד ועמל רב, אך העמל – שכרו בצדו. הלומד שיפנים מסר זה ויפעל מתוך אמונה פנימית ש"הטוב" בא להיטיב, לא יעסיק עצמו בשאלות כיצד ואיך נוכל להתמודד עם עולם הקרבנות, אלא יכוון את מלוא הכוונה בתפילתו, הן כשאומר בתפילת העמידה "והשב את העבודה לדביר ביתך" והן כשאומר אחר כך "הטוב, כי לא כלו רחמיך".

אם נניח כך, יקל עלינו לקבל גם את עולם המקדש והקרבת הקרבנות, במיוחד אם נצרף לכך את ההבנה שהקרבנות ניתנו לנו על מנת להתקרב לה'. על-פי דרכנו, יתבהרו גם דברי הרב קוק. בלא לדקדק בפרטי הסוגיה – אילו קרבנות יתבטלו – ניתן לומר שהרב קוק הפריד בכתביו ביו העולם האידיאלי, בו קיימים קרבנות שישובו כשהעם יהיה מסוגל לעכלם, לבין מצבם הרוחני של בני דורו, הציונים הראשונים. אלה דיברו על ציונות ועולם יהודי חדש השונה במהותו מן הגלות, כשכלל הסממנים הדתיים (הכוללים על כורחנו את עולם הקרבנות) הוכנסו על-פי דרכם לתוך הגדרה זו. לכן, כלפי בני דורו, העדיף הרב להציג עולם שלכאורה הוא נטול קרבנות.

לעומתם אנו, מתוך חיים דתיים העטופים במעטפת לאומית ומדינית, כבר מסוגלים להעביר את עצמנו את המהלך החשיבתי הנוגע בתחומי השינוי השונים כפי שהצגנום, וממילא להכין עצמנו מחדש לעולם שיש בו קרבנות.

אם נסכם, נאמר: לא הפולחן הוא זה שיהווה אבן נגף במהלכנו לקראת הציפיה האמיתית ל"כהנים בעבודתם ולויים בשירם וזמרם".

·        הכותב מכהן כמרצה ללימודי יסוד ביהדות באוניברסיטת בר אילן, במכללת אורות ובמכללת גבעת וושינגטון.