ברל כצנלסון, ממנהיגי מפא"י ומראשי ההסתדרות, לא נחשב לאיש דתי, אך הוא ללא ספק היה יהודי מאמין ששמר מצוות מסויימות. במיוחד שמר על הכשרות. הוא היה נגד אלו שרצו לגדל חזירים בארץ ישראל. כשנשמעו דעות שבהסתדרות הכללית אין מקום לפועלים דתיים אמר ברל שאם לא יתקבלו עובדים דתיים, יעזוב את ועידת ההסתדרות, ועם ספר תורה בידו יעלה לירושלים ויקים הסתדרות עובדים דתית. בספר 'דיוקנו היהודי של ברל כצנלסון' (הוצאת ספריית פועלים ת"א תשמ"ד) כותב אברהם צביון שברל ניהל יומנים פרטיים ובהם הוא מציין ביקורים אצל רבנים, ביקורים בבתי כנסת והיכן התפלל בימים הנוראים. ברל הקפיד לצום ביום הכיפורים ובתשעה באב.  |
| הר הבית לפני כמאה שנה |
מהספר מתברר שבטרם התגייס לגדוד העברי בתרע"ט (1919) עלה ברל פעמיים להר הבית, בט"ו בניסן ובכ"א בניסן באותה שנה. במכתב לאחותו חנה כותב ברל: "היום הכי חשוב בשבילי בירושלים היה יום לכתי אל הר הבית. היום שעוזר לי להבין את כל דבר ההתנדבות [=לגדוד העברי. ע"צ]". וברל כותב עוד: "הליכה שניה להר הבית, סיבוב החומה וביקור הכותל. הר הבית הוא הוא המפעם את הלב ומעבירו על גדותיו".
ברל התייחס לעלייתו להר הבית גם בדבריו באייר תרפ"ו (1926) לפני חברי תיאטרון 'אוהל' – תיאטרון הסתדרות העובדים, ואמר שמראה הר הבית 'בלתי נשכח'. ראוי לציין שברל טרח להדגיש בכל עת שהוא כהן, וכאשר נשאל מדוע לא נכנס למערת הקבורה של ניקנור בעת ביקור במקום, השיב לישעיהו ליבוביץ' שהדבר נאסר עליו מפני שהוא כהן. גם בצוואתו דרש ברל שעל קברו ייחרת 'בארי בן משה הכהן' (בארי היה שמו העברי).
וכאמור, התמזל מזלו של ברל שכאשר עלה להר לא היה עדיין הר הבית 'בידינו', וכך התאפשר לו להתפעם ממנו כחפצו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה