שגיב טועה ומטעה/הרב עזריה אריאל

המסורת והממצאים בשטח תומכים

בזיהוי הזה. המקדש על מקום כיפת הסלע

אודה ואתוודה: לאחר תקופה ארוכה שבה נהגתי לעלות להר הבית, שוחחתי עם אנשים שהתרשמו משיטתו של שגיב וניסו לשכנע אותי בצדקתה. קיבלתי על עצמי שלא לעלות להר עד שאמצא זמן להתמסר לבירור העניין, שהרי לדעת שגיב אסור לעבור בדרום ההר, מקום שבו נוהגים רוב העולים להר להיכנס לאחר טבילה בלבד. במשך שנתיים לא עליתי. לאחר מכן שמעתי את הרצאתו הארוכה של ד"ר שגיב, קראתי את מאמריו והשתדלתי להתעמק ככל שנדרש.

מסקנתי ברורה: השיטה הדרומית של שגיב היא טעות מוחלטת מראשיתה ועד סופה. אמנם הרצאתו של שגיב נשמעת משכנעת למדי, אבל בדיקת מקורותיה מעלה תמונה שונה לחלוטין: הוא מתעלם ממקורות כתובים וממצאים הסותרים את דעתו, ומעניק פרשנות בעייתית למקורות שאותם הוא מזכיר. נקודות החוזק במחקרו של שגיב ניתנות להסברה על נקלה בדרכים אחרות מאלו שבחר בהן.

השיטה שממקמת את המקדש ברמת כיפת הסלע שבמרכז הר הבית כיום ("השיטה המרכזית"), מתבססת על שני עניינים עיקריים:

א. המסורת. מזה למעלה מאלף שנה, קיימות עדויות חוזרות ונשנות על כך שאבן השתייה מצויה תחת כיפת הסלע. למשל מדרש 'נסתרות דרשב"י': "המלך השני שיעמוד לישמעאל יהיה אוהב ישראל, וגודר פרצות היכל, ועושה לו השתחוויה על אבן השתייה". הכוונה היא ללא ספק לעבד אלמאלכ, בונה כיפת הסלע. מסורת זו הובאה גם בתשובת הרדב"ז: "הדבר ברור, שתחת הכיפה שם אבן השתייה בלי ספק". כנגד מסורת זו, מנסה שגיב "לייצר" מסורת חלופית יש מאין. אין אף מקור קדום שמציין את מקום המקדש על פי שיטתו.

ב. ראיה חשובה נוספת לזיהוי ה"צאכרה" כאבן השתייה עולה מההשוואה בין פני הקרקע בהר הבית כיום, לבין תיאור מבנה הר הבית במסכת מידות. הפרש הגובה בין הרמה המוגבהת בהר הבית לבין ראש סלע ה'צאכרה' שבכיפת הסלע הוא שלושה מטרים, בהתאמה לתיאור במשנה על 12 מדרגות שהיו בין העזרה להיכל, וגובהן הכולל שש אמות (מידות ג,ו). כמו כן, יש התאמה בין הנאמר במסכת מידות לגבי העלייה מהר הבית לעזרת נשים וממנה לעזרה, לבין הפרשי הגובה הקיימים כיום בשטחים המקבילים למקומות אלו, לפי זיהוי זה.

ראיה נוספת מקיומו של הקיר המזרחי של הרמה, שבניגוד לכל כותלי הר הבית עומד במדוייק בכיוון צפון-דרום. הדבר מתאים להפליא לירושלמי בערובין (ה,א): "כמה יגעו נביאים הראשונים לעשות שער המזרחי שתהא החמה מצמצמת בו באחד בתקופת טבת ובאחד בתקופת תמוז... שהוא מכוון כנגד זריחת החמה". פירוש הדברים: שער ניקנור פונה בדיוק למזרח, וכך גם ביום הארוך ביותר וגם ביום הקצר ביותר זריחת השמש האירה את חזית האולם דרך השער. לאור זאת הגיוני ביותר להניח שהקיר המזרחי של רמת כיפת הסלע משמר את מקום שער ניקנור.

וכעת להתייחסות לטענות שגיב:

ייחוס חומות הר הבית לימי אדריינוס מעורר שורה של קשיים חמורים: בימי אדריינוס ולאחריו, ירושלים היתה עלובה למדי, ושימשה בעיקר כמקום מגורים לחיילי הלגיון הרומי העשירי (אטלס כרטא לתולדות ירושלים, עמ' 53 והלאה). לא היו לה כלל חומות במשך תקופה ארוכה, עד שלהי המאה ה-3. האם יתכן שלעיר בינונית הוקם מקדש בהשקעה עצומה כל כך, עבודת פרך של אלפי אנשים במשך שנים?

החפירות סביב כותלי הר הבית העלו ממצאים רבים מימי בית שני, וכמעט לא מהתקופה הרומית. כך כותב שגיב עצמו: "הממצאים הרומאיים מימי התקופה הרומית המאוחרת המוגדרת מהמרד הגדול עד תקופת קונסטנטינוס דלים בהיקפם, ובעיקר נמצאו רעפים עם חותמת של הלגיון העשירי. מיעוט הממצאים מפתיע לאור העובדה שהלגיון העשירי שהה בירושלים כמאתיים שנה, יותר מכל תקופת החשמונאים".

שגיב איננו ארכיאולוג, ואילו כל הארכיאולוגים תמימי דעים שחומות הר הבית הן הרודיאניות. שגיב מסתייע מהמטבע של אגריפס שנמצאה לאחרונה תחת יסודות החומה, כראיה לשיטתו שלא הורדוס בנה אותה. איפכא מסתברא: הרי יוסף בן מתתיהו כותב בפירוש שמלאכתו של הורדוס נשלמה רק סמוך לחורבן, ואין כל פלא בכך שנמצאה מטבע זו. הפליאה היא הפוכה: מדוע לא נמצאו ביסודות מטבעות או ממצאים מימי אדריינוס?

בשטח שאותו מזהה שגיב כמקום המקדש קיימים כמה בורות מים שנבדקו בידי הארכיאולוג צ'רלס וורן, ולפי דבריו הם חצובים בסלע. לא יתכן, אפוא, שהמקדש נמצא בעומק האדמה תחת סלע האם.

סיתות אבני הכותל דומה לסיתות חומת מערת המכפלה, ושגיב אכן טוען במקום אחר שגם מערת המכפלה נבנתה בידי אדריאנוס, וממילא גם שאין זו מערת המכפלה כלל והאבות אינם קבורים שם. אם אנו מניחים שמערת המכפלה נבנתה על ידי יהודים, מוקירי האבות ושומרי המסורת על מקום קבורתם, ממילא מתבקש שגם סגנון הבנייה הזהה בהר הבית ייוחס ליהודים.

באשר לגודל אבני הכותל, שלטענת שגיב הן גדולות מדי עבור הטכנולוגיה שבימי הורדוס, הרי יוסף בן מתתיהו כותב במפורש על מקדש הורדוס: "בית המקדש נבנה אבנים לבנות ועצומות, גודלה של כל אחת כעשרים וחמש אמות לאורך, שמונה גובהה וכשתים עשרה רוחבה". "ואבני היסוד היו גדולות ארבעים אמה".

הדמיון למקדש יופיטר בבעל בק: המתחם בבעל בק נבנה ככל הנראה בימי נירון קיסר, בשליש הראשון של המאה ה-1, ולא בימי אדריינוס כטענת שגיב (אנצי' עברית ערך בעלבק). הדמיון בין המבנים של כיפת הסלע ואל אקצה לבין המבנים שם אינו משכנע. כמו כן, אין ידיעה ברורה היכן היה מקובל להניח את הפסל של הפרש במתחם שבו שני מבנים כאלו.

אספקת המים להר הבית: עין עיטם הוזכר בגמרא כמקום סמוך להר הבית, בגבול יהודה ובנימין. אם כן, לא מדובר על בריכות שלמה הרחוקות מאוד. מסתבר, אפוא, שהגמרא מציעה את עין עיטם כמקור אפשרי מני רבים שממנו הגיעו המים למקדש ולמקווה הגבוה שבו, ועל פי אפשרות זו למדה מכאן על גובה מעיין זה. אין להבין זאת כקביעה מוחלטת ועדות ברורה, כאשר משתמע מהגמרא שזו רק מסקנה אפשרית מהמקורות. יתכן בהחלט שמי המקווה שמעל שער המים היו ממי גשמים שירדו על גג אותה לשכה.

מבצר אנטוניה: אדרבה, וורן מדבר על שני חפירים, אחד מצפון לאנטוניה ואחד מדרום לה.

מבטו של אגריפס: אמנם הסיפור בכללו מהימן, אבל אין לדקדק בפרטיו. את ספרי יוסף בן מתתיהו יש לקרוא כפי שקוראים כתבה בידיעות אחרונות, כלומר בעירבון מוגבל, הן בגלל מטרות כתיבתו הספרותיות והן משום שספריו תורגמו ואינם לפנינו בלשונם המקורית. ממילא אין טעם לחשב חישובים דקים: מספיק שליהודים הייתה תחושה שאגריפס מסוגל לראות בכדי להכעיס. ואם באנו לדקדק בלשון יוסף בן מתתיהו משל היתה זו הלכה ברמב"ם, הרי כך לשונו: "היה מביט משם... על הנעשה בבית המקדש... לא היה זה ממנהג אבותינו לראות את הנעשה בבית המקדש ובעיקר את הקרבת הקרבנות". יוספוס לא כתב שאגריפס ראה את ההקרבה.

לסיכום: השיטה המרכזית, המקובלת בין רבנים וחוקרים ו"עמך ישראל", נתמכת ממסורת ארוכת שנים, ממקורות חז"ל ומן הנתונים הבסיסיים שידועים לנו על הר הבית וסביבתו. שיטת היחיד-כמעט של שגיב מתעלמת מכל אלו על סמך ראיות צדדיות, בעיקר נושא אמת המים ודמיון מסוים למקדשי עבודה זרה. השיטה הדרומית מזכירה סוג של קונספירציה. הקונסיפרטור ממקד את תשומת הלב בפרטים שוליים, נאחז בסבך בקרניו בכל בדל סתירה, מנפח אותה ומדחיק את היסודות הפשוטים.

יש להדגיש דבר נוסף: לצערי, שמעתי כבר מפי תלמידי חכמים ששיטת שגיב גרמה להם לא רק שלא לעלות להר הבית, אלא גם להתייאש מאפשרות בניין המקדש בימינו, ללא נביא שיצביע בדיוק על מקום המקדש. זו שגיאה חמורה ביותר: לכשתינתן לנו האפשרות, בעזרת ה', ניתן יהיה לברר את הדברים עד תום בעזרת בדיקות פשוטות מאוד באופן יחסי: בדיקה חוזרת בבורות המים של וורן בדרום ההר, שתוכיח בוודאות שהם חצובים בסלע ואינם 'חורבות המקדש'; איתור "שער שושן" בחומה המזרחית בעזרת חפירה פשוטה וכדומה.

אני מזועזע מהעובדה שמר שגיב, היודע ומצהיר בפה מלא שהוא בדעת מיעוט מבוטל, פועל (כעדותו במקום אחר) מול גורמים מדיניים ומקדם הסכם למסירת המתחם העילי של הר הבית לריבונות זרה, מאחר שהמקדש לדעתו שכן מתחת לפני הקרקע. קל מאוד לשכנע הדיוטות בתחום כמו אריק שרון, השגריר האמריקני ואחרים, ושגיב העז ללכת אליהם ולשכנע אותם בפתרון מדיני של חלוקת הר הבית על פי דעתו. אישים שעבורם מסירת מקום המקדש לזרים הייתה בגדר טאבו, היו מוכנים לפתע לעשות זאת אחרי ששמעו אותו. הדבר נורא ואיום, ומטיל צל כבד על הדיון.

• מאמר זה הוא תקציר מחוברת שעתידה לצאת לאור בנושא.