שגיב טועה ומטעה/הרב עזריה אריאל

המסורת והממצאים בשטח תומכים

בזיהוי הזה. המקדש על מקום כיפת הסלע

אודה ואתוודה: לאחר תקופה ארוכה שבה נהגתי לעלות להר הבית, שוחחתי עם אנשים שהתרשמו משיטתו של שגיב וניסו לשכנע אותי בצדקתה. קיבלתי על עצמי שלא לעלות להר עד שאמצא זמן להתמסר לבירור העניין, שהרי לדעת שגיב אסור לעבור בדרום ההר, מקום שבו נוהגים רוב העולים להר להיכנס לאחר טבילה בלבד. במשך שנתיים לא עליתי. לאחר מכן שמעתי את הרצאתו הארוכה של ד"ר שגיב, קראתי את מאמריו והשתדלתי להתעמק ככל שנדרש.

מסקנתי ברורה: השיטה הדרומית של שגיב היא טעות מוחלטת מראשיתה ועד סופה. אמנם הרצאתו של שגיב נשמעת משכנעת למדי, אבל בדיקת מקורותיה מעלה תמונה שונה לחלוטין: הוא מתעלם ממקורות כתובים וממצאים הסותרים את דעתו, ומעניק פרשנות בעייתית למקורות שאותם הוא מזכיר. נקודות החוזק במחקרו של שגיב ניתנות להסברה על נקלה בדרכים אחרות מאלו שבחר בהן.

השיטה שממקמת את המקדש ברמת כיפת הסלע שבמרכז הר הבית כיום ("השיטה המרכזית"), מתבססת על שני עניינים עיקריים:

א. המסורת. מזה למעלה מאלף שנה, קיימות עדויות חוזרות ונשנות על כך שאבן השתייה מצויה תחת כיפת הסלע. למשל מדרש 'נסתרות דרשב"י': "המלך השני שיעמוד לישמעאל יהיה אוהב ישראל, וגודר פרצות היכל, ועושה לו השתחוויה על אבן השתייה". הכוונה היא ללא ספק לעבד אלמאלכ, בונה כיפת הסלע. מסורת זו הובאה גם בתשובת הרדב"ז: "הדבר ברור, שתחת הכיפה שם אבן השתייה בלי ספק". כנגד מסורת זו, מנסה שגיב "לייצר" מסורת חלופית יש מאין. אין אף מקור קדום שמציין את מקום המקדש על פי שיטתו.

ב. ראיה חשובה נוספת לזיהוי ה"צאכרה" כאבן השתייה עולה מההשוואה בין פני הקרקע בהר הבית כיום, לבין תיאור מבנה הר הבית במסכת מידות. הפרש הגובה בין הרמה המוגבהת בהר הבית לבין ראש סלע ה'צאכרה' שבכיפת הסלע הוא שלושה מטרים, בהתאמה לתיאור במשנה על 12 מדרגות שהיו בין העזרה להיכל, וגובהן הכולל שש אמות (מידות ג,ו). כמו כן, יש התאמה בין הנאמר במסכת מידות לגבי העלייה מהר הבית לעזרת נשים וממנה לעזרה, לבין הפרשי הגובה הקיימים כיום בשטחים המקבילים למקומות אלו, לפי זיהוי זה.

ראיה נוספת מקיומו של הקיר המזרחי של הרמה, שבניגוד לכל כותלי הר הבית עומד במדוייק בכיוון צפון-דרום. הדבר מתאים להפליא לירושלמי בערובין (ה,א): "כמה יגעו נביאים הראשונים לעשות שער המזרחי שתהא החמה מצמצמת בו באחד בתקופת טבת ובאחד בתקופת תמוז... שהוא מכוון כנגד זריחת החמה". פירוש הדברים: שער ניקנור פונה בדיוק למזרח, וכך גם ביום הארוך ביותר וגם ביום הקצר ביותר זריחת השמש האירה את חזית האולם דרך השער. לאור זאת הגיוני ביותר להניח שהקיר המזרחי של רמת כיפת הסלע משמר את מקום שער ניקנור.

וכעת להתייחסות לטענות שגיב:

ייחוס חומות הר הבית לימי אדריינוס מעורר שורה של קשיים חמורים: בימי אדריינוס ולאחריו, ירושלים היתה עלובה למדי, ושימשה בעיקר כמקום מגורים לחיילי הלגיון הרומי העשירי (אטלס כרטא לתולדות ירושלים, עמ' 53 והלאה). לא היו לה כלל חומות במשך תקופה ארוכה, עד שלהי המאה ה-3. האם יתכן שלעיר בינונית הוקם מקדש בהשקעה עצומה כל כך, עבודת פרך של אלפי אנשים במשך שנים?

החפירות סביב כותלי הר הבית העלו ממצאים רבים מימי בית שני, וכמעט לא מהתקופה הרומית. כך כותב שגיב עצמו: "הממצאים הרומאיים מימי התקופה הרומית המאוחרת המוגדרת מהמרד הגדול עד תקופת קונסטנטינוס דלים בהיקפם, ובעיקר נמצאו רעפים עם חותמת של הלגיון העשירי. מיעוט הממצאים מפתיע לאור העובדה שהלגיון העשירי שהה בירושלים כמאתיים שנה, יותר מכל תקופת החשמונאים".

שגיב איננו ארכיאולוג, ואילו כל הארכיאולוגים תמימי דעים שחומות הר הבית הן הרודיאניות. שגיב מסתייע מהמטבע של אגריפס שנמצאה לאחרונה תחת יסודות החומה, כראיה לשיטתו שלא הורדוס בנה אותה. איפכא מסתברא: הרי יוסף בן מתתיהו כותב בפירוש שמלאכתו של הורדוס נשלמה רק סמוך לחורבן, ואין כל פלא בכך שנמצאה מטבע זו. הפליאה היא הפוכה: מדוע לא נמצאו ביסודות מטבעות או ממצאים מימי אדריינוס?

בשטח שאותו מזהה שגיב כמקום המקדש קיימים כמה בורות מים שנבדקו בידי הארכיאולוג צ'רלס וורן, ולפי דבריו הם חצובים בסלע. לא יתכן, אפוא, שהמקדש נמצא בעומק האדמה תחת סלע האם.

סיתות אבני הכותל דומה לסיתות חומת מערת המכפלה, ושגיב אכן טוען במקום אחר שגם מערת המכפלה נבנתה בידי אדריאנוס, וממילא גם שאין זו מערת המכפלה כלל והאבות אינם קבורים שם. אם אנו מניחים שמערת המכפלה נבנתה על ידי יהודים, מוקירי האבות ושומרי המסורת על מקום קבורתם, ממילא מתבקש שגם סגנון הבנייה הזהה בהר הבית ייוחס ליהודים.

באשר לגודל אבני הכותל, שלטענת שגיב הן גדולות מדי עבור הטכנולוגיה שבימי הורדוס, הרי יוסף בן מתתיהו כותב במפורש על מקדש הורדוס: "בית המקדש נבנה אבנים לבנות ועצומות, גודלה של כל אחת כעשרים וחמש אמות לאורך, שמונה גובהה וכשתים עשרה רוחבה". "ואבני היסוד היו גדולות ארבעים אמה".

הדמיון למקדש יופיטר בבעל בק: המתחם בבעל בק נבנה ככל הנראה בימי נירון קיסר, בשליש הראשון של המאה ה-1, ולא בימי אדריינוס כטענת שגיב (אנצי' עברית ערך בעלבק). הדמיון בין המבנים של כיפת הסלע ואל אקצה לבין המבנים שם אינו משכנע. כמו כן, אין ידיעה ברורה היכן היה מקובל להניח את הפסל של הפרש במתחם שבו שני מבנים כאלו.

אספקת המים להר הבית: עין עיטם הוזכר בגמרא כמקום סמוך להר הבית, בגבול יהודה ובנימין. אם כן, לא מדובר על בריכות שלמה הרחוקות מאוד. מסתבר, אפוא, שהגמרא מציעה את עין עיטם כמקור אפשרי מני רבים שממנו הגיעו המים למקדש ולמקווה הגבוה שבו, ועל פי אפשרות זו למדה מכאן על גובה מעיין זה. אין להבין זאת כקביעה מוחלטת ועדות ברורה, כאשר משתמע מהגמרא שזו רק מסקנה אפשרית מהמקורות. יתכן בהחלט שמי המקווה שמעל שער המים היו ממי גשמים שירדו על גג אותה לשכה.

מבצר אנטוניה: אדרבה, וורן מדבר על שני חפירים, אחד מצפון לאנטוניה ואחד מדרום לה.

מבטו של אגריפס: אמנם הסיפור בכללו מהימן, אבל אין לדקדק בפרטיו. את ספרי יוסף בן מתתיהו יש לקרוא כפי שקוראים כתבה בידיעות אחרונות, כלומר בעירבון מוגבל, הן בגלל מטרות כתיבתו הספרותיות והן משום שספריו תורגמו ואינם לפנינו בלשונם המקורית. ממילא אין טעם לחשב חישובים דקים: מספיק שליהודים הייתה תחושה שאגריפס מסוגל לראות בכדי להכעיס. ואם באנו לדקדק בלשון יוסף בן מתתיהו משל היתה זו הלכה ברמב"ם, הרי כך לשונו: "היה מביט משם... על הנעשה בבית המקדש... לא היה זה ממנהג אבותינו לראות את הנעשה בבית המקדש ובעיקר את הקרבת הקרבנות". יוספוס לא כתב שאגריפס ראה את ההקרבה.

לסיכום: השיטה המרכזית, המקובלת בין רבנים וחוקרים ו"עמך ישראל", נתמכת ממסורת ארוכת שנים, ממקורות חז"ל ומן הנתונים הבסיסיים שידועים לנו על הר הבית וסביבתו. שיטת היחיד-כמעט של שגיב מתעלמת מכל אלו על סמך ראיות צדדיות, בעיקר נושא אמת המים ודמיון מסוים למקדשי עבודה זרה. השיטה הדרומית מזכירה סוג של קונספירציה. הקונסיפרטור ממקד את תשומת הלב בפרטים שוליים, נאחז בסבך בקרניו בכל בדל סתירה, מנפח אותה ומדחיק את היסודות הפשוטים.

יש להדגיש דבר נוסף: לצערי, שמעתי כבר מפי תלמידי חכמים ששיטת שגיב גרמה להם לא רק שלא לעלות להר הבית, אלא גם להתייאש מאפשרות בניין המקדש בימינו, ללא נביא שיצביע בדיוק על מקום המקדש. זו שגיאה חמורה ביותר: לכשתינתן לנו האפשרות, בעזרת ה', ניתן יהיה לברר את הדברים עד תום בעזרת בדיקות פשוטות מאוד באופן יחסי: בדיקה חוזרת בבורות המים של וורן בדרום ההר, שתוכיח בוודאות שהם חצובים בסלע ואינם 'חורבות המקדש'; איתור "שער שושן" בחומה המזרחית בעזרת חפירה פשוטה וכדומה.

אני מזועזע מהעובדה שמר שגיב, היודע ומצהיר בפה מלא שהוא בדעת מיעוט מבוטל, פועל (כעדותו במקום אחר) מול גורמים מדיניים ומקדם הסכם למסירת המתחם העילי של הר הבית לריבונות זרה, מאחר שהמקדש לדעתו שכן מתחת לפני הקרקע. קל מאוד לשכנע הדיוטות בתחום כמו אריק שרון, השגריר האמריקני ואחרים, ושגיב העז ללכת אליהם ולשכנע אותם בפתרון מדיני של חלוקת הר הבית על פי דעתו. אישים שעבורם מסירת מקום המקדש לזרים הייתה בגדר טאבו, היו מוכנים לפתע לעשות זאת אחרי ששמעו אותו. הדבר נורא ואיום, ומטיל צל כבד על הדיון.

• מאמר זה הוא תקציר מחוברת שעתידה לצאת לאור בנושא.

המקדש – לא היכן שחשבתם/טוביה שגיב

 בשבוע שעבר הוא שחט כאן את ההנחה העממית שמה שקרוי בפינו 'הר הבית' אכן עונה לשם זה, וטען שלא מיניה ולא מקצתיה. שהכותל המערבי, כשאר כותלי המתחם, נבנה בכלל בידי אדריאנוס בכדי לשמש מקדש אלילי * הפעם הוא מביא את ההשלכה האחרונה והמהותית של התיאוריה שלו, וטוען שגם את הפרות הקדושות הנשחטות יש להקריב במקום אחר מכפי שסבורים רוב החוקרים והרבנים. מנגד מובאים כאן דברי הרב עזריה אריאל מהמכון התורני בית הבחירה שדוחה את הטענות, גם את אלו מהשבוע שעבר, מכל וכל * הקרב על הבית

הקביעה המקובלת על חוקרים ואנשי מסורה לפיה בית המקדש היהודי ניצב בכיפת הסלע, מעוררת תמיהות: על פי המקורות, אמת מים סיפקה מים למקדש ומקורה בעין עיטם, ובה השתמשו לשטיפת עזרת הכהנים ולטבילת הכהן הגדול ביום כיפור. שרידי האמה נמצאו למרגלות הרובע היהודי, בקירבת רחבת הכותל. והנה, מתברר שמפלס האמה נמוך ממפלס כיפת הסלע, מקום המקדש על פי המסורת המקובלת. אם כך, המים לא יכלו להגיע לעזרה ולמקווה הכהן הגדול בהעדר משאבות. ניתן להסיק שבית המקדש לא ניצב בכיפת הסלע אלא במקום אחר הנמוך ממנה. נסיונותיהם של מספר חוקרים למצוא מכשירים קדומים שיאפשרו את העלאת המים איננה עומדת במבחן המקורות – התוספתא קובעת במפורש ששטיפת העזרה התבצעה על-ידי הסטת מי האמה בגרביטציה. כלומר מפלס העזרה חייב להיות נמוך ממפלס האמה.

וזה עוד לא הכל. על פי תיאורי יוסף בן מתתיהו, אגריפס השני התגורר באזור הרובע היהודי של ימינו, והוא  נהג לצפות מטרקלין ביתו אל עזרת הכהנים, המקום בו נשחטו הקרבנות. אם נניח שבית המקדש עמד בכיפת הסלע, בכדי שאגריפס יוכל לראות את מעשה הקרבת הקורבנות מפלס ביתו צריך היה להיות גבוה בכ-45 מטרים מעל מפלס הקרקע הנוכחי ברובע היהודי, דבר שאיננו סביר בתקופה שבה אין מעליות. כלומר, כדי לראות את הקרבת הקורבנות יש להנמיך את מפלס המקדש והעזרה. שוב ניתן להסיק שבית המקדש לא עמד במקום כיפת הסלע, אלא במקום נמוך יותר.

ועוד ראיה: בפינה הצפון מערבית של מתחם 'חארם א-שריף' נמצא בית ספר אל עומריה, המזוהה בדרך כלל כמקום מצודת אנטוניה ששכנה על שן סלע מצפון למקדש. על פי ממצאי החוקרים במאה ה-19 נמצאו שרידי חפיר מדרום  לבית ספר אל עומריה, ואולם על פי יוסף בן מתתיהו אכן היה חפיר בסמוך למצודת אנטוניה, אולם הוא שכן מצפון לאנטוניה ודווקא לא בדרומה. הוא נועד להגן על המקדש ועל המצודה מפני אויבים הבאים מבחוץ. אם נניח שהחפיר שנמצא במאה ה-19 הוא אכן החפיר שמתאר יוסף בן מתתיהו, הרי שמצודת אנטוניה היתה ממוקמת מדרום לחפיר. ייתכן ששן הסלע שעליו שכנה מצודת אנטוניה הוא אזור כיפת הסלע, ומכאן ניתן להסיק שבית המקדש היהודי ניצב מדרום לכיפת הסלע, במקום נמוך יותר מהמפלס הקיים היום, וליתר דיוק: בין כיפת הסלע ומסגד אל אקצה, באזור המכונה כיום 'אל-כס'.

ועוד ראיה: הירונימוס, מתרגם התנ"ך ללטינית, כותב במאה החמישית שפסלו של אדריאנוס כשהוא רוכב על סוסו, נמצא בדיוק על מקום קודש הקודשים. עיון בדוגמאות של מקדשים ברחבי האימפריה הרומית, מראה שמקובל להעמיד את פסלו של הקיסר  ברחבה מול חזית המקדש. אם אכן מסגד אל אקצה ניצב על מקום המקדש של יופיטר (כפי שפורט בשבוע שעבר), הרי המקום הנכון להצבת הפסל הוא באזור הרחבה הפתוחה, כלומר שוב, באזור אל-כס.

נמצא שעדותו של הירונימוס, מבטו של אגריפס, מפלס אמת המים וראיות נוספות שקצרה כאן היריעה מלהרחיב בהן – מאששים את ההשערה שאכן קודש הקודשים ניצב מדרום לכיפת הסלע.

הרחבה לטענות ניתן למצוא באתר בית המקדש איכה באינטרנט, באתר templemount.org וכן בכתב העת "תחומין" בכרכים יד, כב, כה ו-כח. הממצאים אודות המטבעות פורסמו בכרך הכנס ה-13 של "מגלים".

הכותל של מה?/טוביה שגיב שקרקה

האדריכל טוביה שגיב שוחט את כל הפרות הקדושות: מה שאנחנו מכנים בשם 'הר הבית' איננו כלל הר הבית אלא מתחם אלילי, וגם הכותל המערבי ושאר כותלי המתחם לא היו קיימים כלל בימי המקדש * לא הורדוס הוא זה שבנה אותם אלא דווקא אדריאנוס, מחסל מרד בר כוכבא * האבנים זועקות זאת מהקיר, לדעתו. למשל בעובדה שבכותל המערבי מצויות אבנים במשקל 400 טון, בעוד שבתקופת הורדוס לא ידעו (לטענתו) לשנע אבנים במשקל של יותר מחמישים טון * בקיצור, ההיסטוריה צריכה להיכתב מחדש. חישבו על כך בביקורכם הקרוב בכותל הדמעות

 גל האבנים בצל הכותל המערבי.  לדעת שגיב זה איננו זכר לחורבן הבית  

בואו נחשוב מחדש על מה שתמיד שיננו לנו. על פי המסורת המקובלת, מתחם חרם אל שריף (מתחם המוריה) הוא מתחם הר הבית, והכותל המערבי הוא קירו החיצוני. ואולם הקביעה הזו מעוררת שאלות ותמיהות בלתי ניתנות לפיתרון. מקובל על החוקרים שסיתות המסגרת המופיע באבנים שבכותלי הר הבית הוא סיתות הרודיאני, כלומר פרי יוזמתו של הורדוס, ואולם זה לא בטוח כלל. הרי יוסף בן מתתיהו ערך רשימה של המיזמים שבוצעו בידי הורדוס, ולמרבה המבוכה בכל אלו המופיעים ברשימה שגם נחשפו בחפירות ארכיאולוגיות (מצדה, הרודיון, יריחו, קיסריה, סבסטיה, מבצר אנטיפטרוס וקיפרוס), אין כלל סיתות מסגרת מהסוג המוכר כל כך מהכותל המערבי – זה שכבר נחשב לטביעות האצבעות המובהקות של הורדוס. כלומר בפשטות, מה שאנו מכנים בטעות בשם 'סגנון בניה הרודיאני', איננו כלל הרודיאני. לא ניתן לטעון שסיתות מסגרת מאפיין את האדריכלות ההורדוסית.

סיתות מסגרת אכן מאפיין מספר מבנים וחומות שנמצאו בארץ ישראל וסביבותיה, אולם חלק מהמבנים הללו מזוהים כבני התקופה החשמונאית, חלקם בני תקופת הורדוס, חלקם בני התקופה הרומית המאוחרת וחלקם שייכים בכלל לתקופה הצלבנית. מכאן ניתן להסיק שסיתות מסגרת בלבד איננו יכול לשמש סימן לקביעת מועד בניית הכתלים ולזיהוי בונה המתחם.

ומלבד זאת, מידות חומות מתחם המוריה גם אינן תואמות את דברי המשנה ואת עדות יוסף בן מתתיהו. על פי מסכת  מידות, הר הבית היה ריבועי ומידותיו 500 על 500 אמה, כלומר כ-250 מטר על 250 מטר, כ-62 דונם. מתחם המוריה הנראה לעינינו, לעומת זאת, דומה יותר לטרפז, מידותיו כ-300 על 480 מטר ושטחו 145 דונם.

כדי לפתור את הסתירה בין הממצאים ודברי המקורות לגבי גודל המתחם, יש חוקרים המשערים שהיו שני מתחמים, הר הבית המקודש והר הבית המורחב. ואולם מה לעשות שבכל התיאורים של בן מתתיהו אין תיאור המאשש את ההנחה הזו, שמדבר על מערכת כפולה של חומות ושערים? חוקרים אחרים טוענים שהיה סימון בריצוף במעבר בין מתחם הר הבית המקודש לבין מתחם הר הבית המורחב, אולם גם לכך אין עדות במקורות.

החוקרים הטוענים שהר הבית הורחב, מצטטים את דברי יוסף בן מתתיהו שכתב שהורדוס הרחיב פי שניים את סביבת המקדש, אולם בתרגום המעודכן של ליזה אולמן, ניתן להבין שהורדוס הרחיב את המקדש ודווקא לא את הר הבית. תרגום זה תואם גם את דברי נאומו של הורדוס בו הציג את מטרתו להגביה את המקדש בלבד ולהגדילו. בניגוד לדעת החוקרים, יוסף בן מתתיהו שחי בתקופת המקדש ההרודיאני, קובע שמידות הר הבית בימי הורדוס  היו 'ריס על ריס', כלומר 187X187 מטרים, כ-35 דונמים בלבד. שטח מתחם המוריה כיום גדול פי ארבעה משטח הר הבית על פי בן מתתיהו.

יתר על כן, על פי יוספוס, הורדוס לא הרחיב את הר הבית. הורדוס בנה מחדש את המקדש, את מצודת אנטוניה והסטווים בהיקף הר הבית, אולם הוא לא בנה את הר הבית ולא הרחיבו. יוסף בן מתתיהו מתאר שהשלמת בניית הר בית התארכה עד ימי אגריפס השני, מספר שנים מועט לפני פרוץ המרד הגדול. 18,000 הפועלים נשארו אחרי השלמת המפעל ללא תעסוקה, ולאחר התלבטות רבה אישר אגריפס את העסקתם בריצוף חוצות ירושלים. הממצאים שנגלו בכותל המערבי של מתחם המוריה, לעומת זאת, מציגים תמונה שונה לחלוטין: במפולת האבנים שלמרגלות הכותל המערבי באזור קשת רובינסון נראות אבנים שסיתותן לא הושלם. ככל שמצפינים במנהרת הכותל ניתן לראות קטעים שלמים ללא סיתות מסגרת. יש מקומות שבהם הסלע הטבעי פורץ את מישור החומה. הסלע לא סותת ונשאר בצורתו הגולמית. באבן אחת אף ניתן לראות שהסתת החל בעבודת הסיתות ולא שב להשלמת הסיתות עד היום.

גם הרחוב שתחילתו בדרום ושרידיו נראים באזור קשת רובינסון, לא הושלם בחלקו הצפוני. הסלע הטבעי חוסם את תוואי הרחוב ונראה שעבודות החציבה, הפילוס והריצוף הופסקו לפתע. ממצאים אלו שונים לחלוטין מתיאוריו של בן מתתיהו אודות הר הבית שבנייתו הושלמה לפני חורבנו. ובשורה התחתונה: ממידות הכתלים וממצב הכותל המערבי וסביבתו הקרובה ניתן להסיק שהכותל המערבי איננו הכותל של הר הבית, אלא של מתחם אחר.

מקדש, לא זה שחשבתם

שתי כתובות חשובות נמצאו למרגלות הכותל הדרומי בחפירות בנימין מזר. על אבן, המעוצבת כאבן עליונה בחומה נכתב בעברית: 'לבית התקיעה להכ....'. על אבן גדולה, כדוגמת אבני הריצוף, נמצאה כתובת כתובה בלטינית, מעוצבת באותיות מונומנטליות המספרת על השלמת פרוייקט בזמנו של הקיסר ספטימיוס סוורוס בסוף המאה השנייה לספירה.

לדעת החוקרים, הכתובת הראשונה היא מתקופת בית שני ומקומה בחלק העליון של החומה, והשניה היא מהתקופה הרומית המאוחרת, בשימוש משני [=חוזר] של אבני הבית שני. לאור מסקנות מחקר זה, יש להפוך את היוצרות ולקבוע שהאבן ובה הכתובת העברית שימשה בשימוש משני את בוני מתחם המוריה, ולעומת זאת הכתובת הלטינית נחקקה באבן בידי בוני המתחם במאה השנייה. במתחם המוריה התבצע שימוש באבנים ענקיות שמשקלן עולה על 400 טון ויותר. בכל המיזמים של הורדוס ברחבי הארץ אין שימוש באבנים כה גדולות, ואין בהן סיתות מסגרת כדוגמת אבני הכותל. הארכיטקט הרומי וטרוביוס, בן תקופתו של הורדוס, מתאר את טכנולוגיית הבניה בזמנו, והוא מתפעל מהאפשרות לשנע אבנים במשקל של כחמישים טון. הוא לא הכיר יכולת שינוע של 400 טון. במאה הראשונה לפני הספירה לא היתה שום יכולת לשנע אבנים במשקל כה רב.

יש לציין שמקור נוצרי מאוחר מספר שאדריאנוס בנה את המרובע – "הקוודרה". אולי הכוונה למתחם המוריה. גם על פי הדיווח של מאיר בן דב, שהיה עוזרו של הארכיאולוג בנימין מזר בחפירות למרגלות הכותל, לא נעשה שימוש חוזר באבני הכתלים בתקופה הביזנטית. כן נמצאו מטבעות וכלים מסוף התקופה הביזנטית מתחת לגלי המפולת שבחלקו הדרומי של הכותל – דבר המוכיח שגלי ההרס של החומה אינם מתקופת המרד הגדול אלא מאוחרים בהרבה.

לעומת זאת, במאה השניה לספירה אנו מוצאים דוגמה של יכולת בניה מרשימה מעין זו בבעל בק בלבנון. נמצאו שם אבנים במשקל של למעלה מאלף טון. יתר על כן, עיצוב האבנים במתחם המדובר בבעל בק דומה להפליא לעיצוב האבנים בחומת מתחם המוריה. לאבנים בבעל בק יש סיתות מסגרת. אבנים גדולות מאד משתלבות בין שורות האבנים כפי שנעשה הדבר בירושלים. הדמיון בין מתחם המוריה ובין מתחם בעל בק איננו מצטמצם רק בעיצוב החיצוני של החומה. השוואה בין תוכנית מקדש יופיטר בבעל בק ובין תכנית כיפת הסלע ומסגד אלאקצה, מראה שיש דמיון רב בין המבנים. בשני המקומות קיים מבנה מלבני, ובחזיתו הצרה חצר. מול המבנה קיים בניין נוסף בעל צורת משושה או מתומן. כיפת הסלע המתומנת דומה לאזור הכניסה בבעל בק, שתוכניתו צורת משושה, ומסגד אל אל-אקצה דומה למקדש יופיטר בבעל בק. ובקיצור, נראה שמסגד אל אקצה וכיפת הסלע הוקמו על שרידים של מקדש רומי.

המקורות הספרותיים, הן יהודיים והן נוצריים, מעידים שמקדש רומי הוקם בירושלים בידי אדריאנוס במקום המקדש היהודי. היהודים התנגדו לבניית המתחם האלילי במקום הקדוש להם ביותר, וזו היתה הסיבה הישירה לפרוץ מרד בר כוכבא. המרד נכשל, היהודים הורחקו מירושלים ושם העיר שונה לאיליה קפיטולינה. המקדש האלילי הושלם באותם ימים.

ניתן לשער שמסגד אל אקצה וכיפת הסלע נבנו על יסודות מקדש יופיטר שנבנה כדוגמת מקדש יופיטר בבעל בק. כותלי המתחם הנראה לעינינו כיום, וביניהם הכותל המערבי, הם למעשה כותלי הטמנוס [=מתחם אלילי מקודש] של מקדש יופיטר, שנבנו בידי אדריאנוס ויורשיו במאה השניה והשלישית לספירה, לאחר מרד בר כוכבא. שום קשר בינם לבין המקדש היהודי.

הממצאים האחרונים שנתגלו מתחת לאבני הכותל וריצוף הרחוב באזור קשת רובינסון רק מחזקים מסקנה זו. מתחת לאבני הכותל המערבי נמצאו רק לפני כשנה מטבעות מהתקופה שלאחר ימי הורדוס, ומתחת לריצוף הרחוב שלמרגלות הכותל אף נמצא מטבע מתקופת המרד הגדול. מכאן כבר ברור שהכותל והרחוב שלמרגלותיו נבנו אחרי ימי הורדוס ואפילו אחרי ימי אגריפס שחי בתקופת החורבן, כלומר בפשטות – אחרי החורבן.

הכותב הוא אדריכל. בשבוע הבא יפרוש שגיב בבמה זו את השקפתו לגבי מיקום המקדש בהר הבית.