מָקוֹם בַּמָּקוֹם: שער וורן - בית כנסת המערה

על מָקוֹם - בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' || כפות המנעול

שער, מערה, בור מים, ובית כנסת שחרב ביום כ"ג בסיון • חורבן וטבח תחת שלטון זר • חורבן וכניעה תחת שלטון יהודי חסר עמוד שדרה

עבודות הניקיון בתוך חלל שער וורן, תשמ"א

↓ מאת: פינחס אברמוביץ'/ כפות המנעול

בכותל המערבי של הר הבית מצפון לרחבת התפילה, בתוך מנהרות הכותל, יש שער סתום אשר במקורו הוביל אל תוך הר הבית. שער זה הוא אחד מארבעה שערים שהיו בכותל המערבי בימי הבית השני. שער זה ידוע בשם 'שער וורן' על שם החוקר הבריטי סיר צ'רלס וורן, מן הארכיאולוגים הראשונים בירושלים, שחקר את הר הבית וסביבתו בשנים 1867 עד 1871. 

מאחורי השער מבואה שאורכה כ-25 מ' וגובהה כ-10 מ', שלאחריה היו מדרגות שהעלו את הבאים בשער ממפלס הרחוב בו נמצא השער אל מפלס רחבת ההר. בימי הביניים נסתם השער והמבואה הפכה לבור אגירה למי גשם. בור זה מקוטלג כבור מספר 30 ברשימת בורות המים בהר שערך צ'ארלס וורן.

על פי דן בהט, ארכיאולוג שחקר את מנהרות הכותל, במבואת השער קבעו יהודים ירושלים בתקופת הגאונים, (=תקופה המוסלמית הקדומה) את בית הכנסת המרכזי שלהם, לאחר שגורשו ממקום תפילתם בתוך הר הבית, בגלל קרבתו של שער זה למקום קודש הקודשים. דן בהט מזהה את מערת השער עם בית הכנסת המכונה במקורות התקופה: 'המערה', כאשר בתקופה זו הכניסה לבית הכנסת עוד פנתה לרחוב, ובית הכנסת נקרא 'מערה' כנראה על שם שהיה שקוע בפנים הר הבית.

בית הכנסת נזכר, בין היתר, במקורות מן הגניזה הקהירית ואף במגילת אחימעץ (חיבור איטלקי יהודי שנכתב בשנת 1054) מסופר על רבי שמואל בן פלטיאל התורם "שמן למקדש בכותל מערבי למזבח שבפנים". בית כנסת זה שימש את יהודי ירושלים במשך כ-400 שנה עד לכיבוש ירושלים בידי הצלבנים. 

כאשר נכנסו הצלבנים לירושלים ביום כ"ג בסיון שנת ד' אלפים תתנ"ט (15 ביולי 1099) הם רצחו באכזריות את תושבי העיר היהודים והמוסלמים. טבח אכזרי במיוחד נערך בתוך הר הבית: 

"מה אירע במקדש שלמה? אם אספר לכם את האמת לא תאמינו לי. מספיק לומר כי במקדש שלמה אנשים רכבו על סוסים ודם מגיע עד לברכיים ועד למושכות" (כך בתיאורו של ריימון מאגילר, מחיילי הצלבנים). 

יהודי ירושלים ברחו אל בית הכנסת, והצלבנים שרפו אותם חיים בתוכו. ככל הנראה הצלבנים הם אלו אשר סתמו את השער, והפכו את חלל בית הכנסת לבור מים. 

סביל קאיית-ביי בהר הבית, מימיו מגיעים מהמבואה של שער וורן, בור מספר 30

בתקופה הערבית השנייה בנו הממלוכים במערב רחבת הר הבית, מול שער הכותנה, סביל קאיתביי לשתייה ולטהרה, והוא נחשב להיות המבנה היפה ביותר בהר הבית אחרי כיפת הסלע. הסביל נבנה מעל מבואת שער וורן, שנהייתה לבור מים. הסביל נבנה לראשונה בשנת 1453 על ידי הסולטן אינאל, ושופץ ברוב פאר והדר בשנת 1482 בידי הסולטן קאיתביי. גובה הסביל כ-13 מטר ומעליו כיפה מעוטרת בעיטורים המכונים 'ערבסקות', והוא היחיד מסוגו שנבנה מחוץ לקהיר שבמצרים. השוקת הדרומית של הסביל היא במקורה סרקופג (=ארון קבורה רומי) המשמש כשוקת בשימוש משני. 

עד להתקנת צינורות המים המודרניים בהר הבית, מקור המים של סביל קאיתביי היה בור מספר 30 - מבואת שער וורן הממוקמת תחתיו. את המים היו מעלים מן הבור ושופכים אל השקתות שמתחת לחלונות הסביל. ושוב שימש המעבר היהודי מימי המקדש את הכובשים הנכרים שפארו את ההר לכבוד עצמם.

שער וורן החסום בתוך מנהרות הכותל

כיבוש מוסלמי בחסות שלטון יהודי

אחרי מלחמת ששת הימים התגלה שוב פתחו של שער וורן, במהלך החפירות הארכיאולוגיות במנהרות הכותל. רב הכותל, הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל, היה משוכנע שהמחילה שמעבר לשער תוביל אותו אל מקום קודש הקדשים ואל מקום גניזת ארון הקודש וכלי המקדש, ועל כן ראה חשיבות רבה בחפירת המקום. עובדי משרד הדתות פתחו את סתימת השער והחלו בעבודות ניקיון של המבואה מן המים והרפש שהצטברו בו, על מנת להתקין בו שוב בית כנסת ולהציב בו ארון קודש. לכך קיבל אישור אף מן הרבנים הראשיים הרב עובדיה יוסף והרב שלמה גורן. 

לאחר כחודש וחצי של עבודות פורסם הדבר בכלי התקשורת. הערבים בתגובה רועשת השתלשלו לתוך הבור מתוך הר הבית, תקפו את אנשי משרד הדתות והתחילו לסתום בבלוקים את הכניסה לשער. במשך כמה ימים לא שככו המריבות האלימות בין המוסלמים שנכנסו לבור דרך רצפת הר הבית ובין היהודים שהיו במנהרות הכותל, עד ששר המשטרה והדתות ד"ר יוסף בורג נכנע לאלימות המוסלמים והורה לעיריית ירושלים לאטום את פתח שער וורן. מן הצד הפנימי יצקו הערבים קיר בטון עבה.