תערוכת כלי המקדש של מכון המקדש תעבור בקרוב למשכנה החדש. במכון המקדש מקווים שהם ידרשו בקרוב לפרק את התצוגה ולהעביר את הכלים בדחיפות לאוצר המקדש לצורך חידוש עבודתו.
בית הבחירה מרכז העולם הוא ירושלים, וליבה של ירושלים זה הר הבית. המקדש שנבנה בהר, מצוי לפי המסורת בנקודת הבריאה הראשונית- "אבן השתיה". האם גם אנו נמצאים במרכז העולם? מצבנו הלאומי זהה למצב ומעמד הר הבית. כיום עומד מסגד במקומו של בית המקדש והמוסלמים נוהגים בו מנהג שליטים, נכנסים לקודש הקדשים ללא מורא, דבר המבטא את השפל הלאומי בו עדיין אנו נמצאים. הוכחה למימושה של הגאולה תהיה כמובן בנית בית המקדש מחדש והחזרת העבודה ע"י הכהנים. כמעט שליש מהמצוות קשורים לעבודת המקדש, וקיומו הוא אחד מעיקרי היהדות ובסיס הקשר בין עם ישראל לאלוהיו. כאשר הבית חרב- אין ביכולתנו למלא אחר אותם מצוות, מצב לא תקין בבירור. היום יש לנו מדינה ריבונית, עובדה זאת רק זורה עוד מלח על פצעינו– שדווקא בתקופה זאת עדיין איננו חופשיים ובני חורין בנושא המרכזי ביותר של קיומנו בארץ. כבר נאמר: "העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב" (חגי א). לכאורה זה אבסורד כאשר מצד אחד אנו בראשית הגאולה אבל מצד שני ישראל מנותקת מהדת היהודית, מהר הבית, ואין בלבה לא רוממות אל ולא חזון הגאולה. אבל עובדות אלו רק מחזקות את הרגשתנו כי המועד קרב. בוודאי שבזמן הגאולה השקץ שהציבו שם לא יהיה יותר רלוונטי ולא יעכב את הקמת בית הבחירה. היום מבינים יותר למה במלחמת השחרור נמנעו המוסדות הלאומיים מלשחרר את העיר העתיקה. הם חששו מהאפשרות שישלטו על הר הבית ואז גם יעמדו מול הדרישה להקים את בית המקדש מחדש. לכן בן גוריון דאג מראש להתחייב בפני עבדאללה שישאיר בידיו את השליטה על העיר העתיקה והר הבית, ומפקד ירושלים שאלתיאל הגשים מדיניות זאת ע"י גרימת הכנעתם של תושבי הרובע היהודי. גם בששת הימים מיהר דיין להעביר את החזקה בהר הבית לידי הוואקף מאותן סיבות. לדידם, שלטון על הר הבית יתפרש כפרובוקציה נגד מוסלמים ועידוד לתנועת מלכות ישראל - מקור סיוטיהם. מאז לא השתנתה המדיניות הממסדית. מבחינה זאת אנו עדין מצויים בגלות- במובן הפיזי והרוחני גם יחד. רק ברגע שעם ישראל ישלוט באופן מעשי על הר הבית יהיה זה הביטוי הממשי לגאולה.
בית הבחירה
השבמחקמרכז העולם הוא ירושלים, וליבה של ירושלים זה הר הבית. המקדש שנבנה בהר, מצוי לפי המסורת בנקודת הבריאה הראשונית- "אבן השתיה". האם גם אנו נמצאים במרכז העולם? מצבנו הלאומי זהה למצב ומעמד הר הבית. כיום עומד מסגד במקומו של בית המקדש והמוסלמים נוהגים בו מנהג שליטים, נכנסים לקודש הקדשים ללא מורא, דבר המבטא את השפל הלאומי בו עדיין אנו נמצאים. הוכחה למימושה של הגאולה תהיה כמובן בנית בית המקדש מחדש והחזרת העבודה ע"י הכהנים. כמעט שליש מהמצוות קשורים לעבודת המקדש, וקיומו הוא אחד מעיקרי היהדות ובסיס הקשר בין עם ישראל לאלוהיו. כאשר הבית חרב- אין ביכולתנו למלא אחר אותם מצוות, מצב לא תקין בבירור. היום יש לנו מדינה ריבונית, עובדה זאת רק זורה עוד מלח על פצעינו– שדווקא בתקופה זאת עדיין איננו חופשיים ובני חורין בנושא המרכזי ביותר של קיומנו בארץ. כבר נאמר: "העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב" (חגי א). לכאורה זה אבסורד כאשר מצד אחד אנו בראשית הגאולה אבל מצד שני ישראל מנותקת מהדת היהודית, מהר הבית, ואין בלבה לא רוממות אל ולא חזון הגאולה. אבל עובדות אלו רק מחזקות את הרגשתנו כי המועד קרב. בוודאי שבזמן הגאולה השקץ שהציבו שם לא יהיה יותר רלוונטי ולא יעכב את הקמת בית הבחירה. היום מבינים יותר למה במלחמת השחרור נמנעו המוסדות הלאומיים מלשחרר את העיר העתיקה. הם חששו מהאפשרות שישלטו על הר הבית ואז גם יעמדו מול הדרישה להקים את בית המקדש מחדש. לכן בן גוריון דאג מראש להתחייב בפני עבדאללה שישאיר בידיו את השליטה על העיר העתיקה והר הבית, ומפקד ירושלים שאלתיאל הגשים מדיניות זאת ע"י גרימת הכנעתם של תושבי הרובע היהודי. גם בששת הימים מיהר דיין להעביר את החזקה בהר הבית לידי הוואקף מאותן סיבות. לדידם, שלטון על הר הבית יתפרש כפרובוקציה נגד מוסלמים ועידוד לתנועת מלכות ישראל - מקור סיוטיהם. מאז לא השתנתה המדיניות הממסדית. מבחינה זאת אנו עדין מצויים בגלות- במובן הפיזי והרוחני גם יחד. רק ברגע שעם ישראל ישלוט באופן מעשי על הר הבית יהיה זה הביטוי הממשי לגאולה.