הארץ מדווח: בכנס ההכנה לקרבן פסח, הועלתה אפשרות של קורבנות אדם

"אם אין מה להקריב, אפשר אפילו ערבי" – בתנועות המקדש נערכים לפסח

מאת: ניר חסון / הארץ

 תנועות המקדש: כנס הכנה לקרבן פסח

כבר נכתב רבות על התחזקות התנועה למען הר הבית. מחבורת משיחיסטים הזויים בשולי הספקטרום הדתי והימני, הפכו נושאי הדגל של הר הבית ובית המקדש השלישי לחלק מהקונצנזוס הדתי לאומי. יותר ויותר רבנים, גם כאלה שנחשבים למתונים, מתירים עלייה להר הבית ויותר מעשרה ארגונים שונים, חלקם קיקיוניים וחלקם לגמרי לא, עוסקים מסביב לשעון בהר הבית, בכלי המקדש ובמאבק הפוליטי למען ההר. עתה יש גם לתנועה הזו חבר כנסת במפלגת השלטון – משה פייגלין – שעניין הר הבית הוא בראש מעייניו.

בשנים האחרונות מנסים דוברי התנועות השונות למען הר הבית ובית המקדש להותיר את הויכוח הציבורי בתחום הלגיטימי של זכות הפולחן וזכותם של  היהודים לעלות להר ולשאת תפילה. כך הם מצליחים לתפוס (במידה מסויימת של צדק) את תשומת הלב של הציבור הישראלי. אבל  בעומק הדברים  מצוי שיח אחר – קיצוני מאוד –שבמרכזו הקריאה להרס המסגדים על ההר ולהקמת בית המקדש כ"מעשה פיזי ממש, לא מקדש שירד מהשמיים".

לפני שבועיים הגעתי לכנס הערכות השנתי של מטה תנועות המקדש לקראת אירועי זבח הפסח. הכנס, שהתקיים בבית מנהיגות יהודית בגבעת שאול בירושלים, נועד לקדם את מימוש אחת המצוות החשובות ביותר מבחינת דורשי המקדש – הקרבת קורבן פסח על הר הבית. לצורך העניין מדובר בגדי שלא מלאה לו שנה.

בין הדוברים היה יוסף אלבוים, בנו של הרב אביגדור אלבוים, שהלך לעולמו בחודש שעבר. אלבוים האב היה ממובילי הדורשים לעלות להר הבית בחברה החרדית, מחבר של מספר ספרי הלכות בנוגע להר הבית ובית המקדש וממייסדי התנועה לכינון המקדש. בכנס קרא בנו "לעשות כל מה שאפשר, ברגע שיש לנו את הרישיון להגיע להר הבית צריך לעלות ולהקריב, אין מי להקריב, אפילו ערבי. (צחוק בקהל). אין מזבח אפילו על הרצפה. קודם כל לעשות. כמו שעשה הורדוס, אגב, בסוגריים. לא להעביר את זה הלאה, הדבר הראשון שהוא עשה זה להרוג את כל הרבנים. (שוב צחוק בקהל)".

שלא כאלבוים, משה פייגלין לא יתפס באמירות קיצוניותמעין אלה, אפילו לא בבדיחות הדעת כמו אלבוים. בקולו הרך דבר פייגליו על חשיבותו של הר הבית עבורו ועבור האנושות. "הרגשתי צורך מיוחד להעלות לפני ההשבעה לכנסת להר הבית", סיפר, "זה באמת היה ספונטני. פתאום חדר להכרתי שאני צריך להעלות להר הבית. ככל שאני עולה להר, הקביעות שבה אני עולה להר, אני מבין שהמקדש הוא מקום אחר. הוא הנקודה שדרכה הקדוש ברוך הוא משכין שכינתו. מה זה חיים?", המשיך פייגלין, "חיים זה החיבור בין הרוח לגוף, זה מה הופך אותנו לבני אדם. הסוד הזה של החיבור בין הנשמה לגוף. המטאפיזיקה והפיזיקה. הנקודה הזו שמחברת בין הבורא לעולם היא שם  – בית המקדש. לכן זה מקור החיים, זה מקור החיים של כולנו, של כל העולם כולו. השאיפה לנו לבית המקדש היא השאיפה לחיים, להתחבר לחיות. בלי בית המקדש אנחנו כמו זומבים, לא ממש חיים ולא ממש מתים".

איש כ"ך, נועם פדרמן, שבכל שנה מנסה להתגנב להר מצוייד בגדי צעיר, שעשע את הקהל בסיפורי הגבורה שלו מול השוטרים בכל ערב פסח. ""כשאני עליתי להר הבית לפני 30 שנה היו אולי 2-3 יהודים שהיו עולים", סיפר פדרמן. "היינו באים, היינו נותנים לנו להיכנס שניים שניים, כדי שאם מישהו יבוא מאיזה צד ושני שומרי ווקף והשוטר זה עלול להגיע למניין. זה מה שהיו נותנים. אף אחד לא היה מגיע. כמה משיגנער וזהו. היום, ברוך השם, הרבה אנשים עולים. אז אני התנדבתי כל שנה (לנסות ולהקריב). תבואו כולם להר הבית לנסות להקריב קרבן פסח. בעזרת השם הקדוש ברוך הוא יראה ובסוף זה יפתח".