יום שני, 11 בפברואר 2013

כך הרגשתי כשחזרתי אחרי ניתוק כפוי בן שנתיים

יהודה גליק מתאר המילים נרגשות את חזרתו אתמול להר הבית:


 יהודה גליק ובנו בהר הבית
אין מילים! שנתיים של געגוע, של הרחקה אכזרית, של ניתוק ממקור החיות, הסתיימו בעליה מרגשת יחד עם בן הזקונים שחר שהניח תפילין אתמול לראשונה. למחרת היום שבו קראנו בתורה על המצוה להיראות את פני ה' שלוש פעמים בשנה.
היינו מלווים בעשרות שוטרים גלויים ונסתרים. (קצת הזוי למי שכל מעיינם שדברים בהר הבית יקרו בשקט ולא בהמולה גדולה)
הלכנו לאיטנו תוך שהעלינו בדמיוננו את הלויים בשירם ובשמרם.
השווינו בין המוקדים של המקדש - הארון והמזבח לבין תפילין של יד ושל ראש, ברכנו שהחיינו וקראנו את ההלל. לא שכחנו לבקש על כל חברנו הזקוקים לבריאות, פרנסה, זיווג, זרע ועוד ועוד ולא שכחנו להודות לה' על כל הטובות אשר גמל איתנו.
ולבסוף בכאב חד גזרנו וקרענו חולצה וברכנו ברוך דיין האמת - הרגשות הכל כך מעורבים בין ההודאה על הזכות שנפלה בחלקנו אחרי אלפי שנות געגוע לבין הכאב שהמקום שאמור להיות מרכז עולמי לאחדות סביב ה' אחד מהוה מרכז עולמי לשנאה והסתה וזאת בעידוד ממשלת ישראל.
עוד נשוב - ונביא עוד אלפי יהודים להר הבית כפי שה' ציוונו!

יהודה גליק

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה