מה בין חטא העגל לקרבן פסח

מה בין חטא העגל לקרבן פסח?

מאת: אסף פריד

בימי ההליכה במדבר חטא עם ישראל בשני חטאים חמורים חטא העגל, וחטא המרגלים. חטא המרגלים לא נתכפר לעם ישראל וגורל אותו דור נגזר למות במדבר, רק כעבור ארבעים שנה בני אותו דור חוטא זכו להכנס לארץ, דבר שנמנע מאבותיהם. לעומת חטא המרגלים חטא העגל, אשר על פניו חמור פי כמה מחטא המרגלים, סך הכל מדובר כאן בעבודה זרה, מהאיסורים החמורים שבתורה אם לא החמור שבהם. נסלח לעם ישראל כמו שאומר הרמב"ן בתחילת פרשת ויקהל "

ויתכן שהיה זה ביום מחרת רדתו. ואמר לכולם עניין המשכן אשר נצטווה בו מתחלה קודם שבור הלוחות, כי כיון שנתרצה להם הקב"ה ונתן לו הלוחות שניות וכרת עמו ברית חדשה שילך השם בקרבם, הנה חזרו לקדמותם ולאהבת כלולותם, ובידוע שתהיה שכינתו בתוכם כעניין שציוהו תחלה, כמו שאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ולכן ציוה אותם משה עתה בכל מה שנצטווה מתחלה"

מדוע חטא העגל נתכפר לעם ישראל ואילו חטא המרגלים גרר עונש חמור?

התשובה לשאלה נובעת במעשי העם אחרי החטא, כאשר עם ישראל חוטא בעגל ישנם מספר שלבים עד לכפרה ולסליחה השלמה.

השלב הראשון מתרחש עוד לפני שמשה יורד מהר סיני. ה' רוצה להשמיד את כל העם ולהקים ממשה עם חדש. משה בתפילתו מציל את העם "ויחל משה את פני ה' א-לוקיו... וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו". אולם אין כאן סליחה ועם ישראל נענש בחומרה.

משה נצטוה "וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת-הָעָם אֶל אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם... וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת-הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי:  אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ  כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף אַתָּה פֶּן-אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ" לכו לכם! עכשיו! כמו שאתם! לארץ ישראל. בלי לוחות שניים, בלי משכן, בלי השראת שכינה.

עם ישראל שומע את הדבר הזה תופס את ראשו בידיו ואומר, אוי מה הפסדנו! "וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת-הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא-שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו" ועם ישראל אומר, אנחנו לא מוכנים ללכת מהר סיני אם ה' לא סולח לנו. אנחנו לא זזים מכאן עד שה' משרה את שכינתו במחנה!

אומר להם ה', לא כדאי לכם שאשרה את שכינתי בתוך המחנה, זה מסוכן. אתם עלולים להפגע יש סכנה גדולה בקרבה לה' "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ" אולם, עם ישראל לא מוותר ודורש את קרבת ה' ולא מוכן לזוז מהר סיני בלי השראת שכינה במחנה

ולכן זכו להשראת שכינה במחנה

אומרים חז"ל למה נקרה שמו 'משכן העדות'? עדות שסלח ה' לישראל על חטא העגל, רק דרישת קרבת ה'. הדרישה מה' שישרה שכינו במחנה ישראל, כפרה על חטא העגל.

בהקדמה לספר ויקרא מסביר הרמב"ן את מהות הספר "צוהו בקרבנות ובשמירת המשכן, שיהו הקרבנות כפרה להן ולא יגרמו העונות לסלק השכינה ... ולזהיר עוד מטמאתם, כאשר אמר בסופם: והזרתם את בני ישראל מטמאתם ולא ימותו בטמאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם"

לפי הרמב"ן לכל מטרת ספר ויקרא - עבודת הקרבנות, טומאה וטהרה וכו' מטרת אחת ויחידה. לשמור על קדושת המשכן. שלא תסתלק השכינה כמו שהיה אחרי חטא העגל.

היום אנו חיים בלי בית מקדש ובלי קורבנות.

וטוב לנו עם זה

אין לנו צורך בקורבנות ובשמירה על דיני טהרה כי אין השכינה שורה ביננו.

וטוב לנו עם זה

אנחנו נמצאים כמו בני ישראל אחרי חטא העגל שנאמר להם "כי לא אעלה בקרבך"

וטוב לנו עם זה 

בתחילת פרשת 'בהעלותך' מסופר "וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא-יָכְלוּ לַעֲשֹׂת-הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא: וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

לאנשים הללו היו את כל הסיבות ההלכתיות להפטר מקורבן פסח, הם צדיקים שעסקו במצווה ואגב עיסוק במצווה נטמאו. לכאורה אין הם אשמים שאינם יכולים להקריב את קרבן הפסח. הם אנוסים ואונס רחמנה פטריה.

אבל להם לא טוב עם זה

הם רוצים להתקרב לה' הם רוצים להקריב את קרבן ה' במועדו

ואנחנו?

אסף פריד, ז' ניסן תשע"ג